עבר עריכה על ידי דבש חריף בתאריך י"ח באב תשע"ה 12:47
הפסוק מדבר על רדיפה אחרי החומר במקום ייי. והמה ביקשו חשבונות רבים. והרמב"ם מבאר את הפסוק במורה ובמשנה תורה.
יש הבנה בסיסית בין אדם אחד לשני מה זה טוב ורע. וזה לא היה לפני החטא של אדם הראשון. זה מה שחז"ל קוראים לו זוהמתו של נחש. עם ישראל היו בהר סיני פסקה זוהמתן והגויים לא פסקה זוהמתן.
אברהם אבינו אומר רק אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אישתי. זה פסוק מפורש. לא נשכח שמוסר, אפשר, רק במידה מסויימת, ללמוד מהנהגת הבריאה. כמו שחז"ל אומרים, ועוד אברהם קיבל 7 מצוות כמו שהרמב"ם כותב בהלכות ממרים.
(רק מעיר. הרב טל אומר בעצמו שאין ביסוס למוסר ללא תורה)
לגבי אובייקטיביות וסובייקטיביות.
לא אמרתי שאי אפשר לפרש מהו החוק. אריסטו יסביר שזה רצון של האבן להגיע למקומה. וניוטון יסביר על פי חוק המשיכה. אבל יש מציאות. וזה אובייקטיבי. כל אדם רואה. הפיסיקה הכמיה הביולוגיה ועוד.. זה מדעים אובייקטיבים. אובייקטיבי זה משהו שאני יודע מבחינת האובייקט. שלכל אדם בעולם יש יכולת תפיסה בזה, שזה כך. סובייקטיבי זה רגש. זה כוונה. מחשבה. אין לאף אחד יכולת להבין. זה רשות היחיד של ההכרה. לעומת רשות הרבים. אם אני מרגיש משהו אין לאף אדם יכולת להבין מה אני מרגיש. זה סובייקטיבי. ואי אפשר לומר שזה מה שמורה מוסריות. כי אם אדם מרגיש שטוב לגנוב. האם אפשר להסביר למה לא? א"א בלי תורה.
ראובן ושמעון שני ביולוגים שמכירים במידה שווה את האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם.
הם מסתכלים על לוי,
וראובן אומר: לוי הרים את ידו.
שמעון אומר: ידו של לוי התרוממה.
שניהם אמרו דבר אחד, ראובן מבטא את העובדה שההתרוממות קשורה במנגנון הכללי של הגוף שנקרא לוי. ולכן הוא מיחחס אותה אליו. שמעון מתכוון לאותה פעולה עצמה, גם הוא מתוך ידיעה והכרה ברורה שהיא משולבת באורגניזם הנקרא לוי. רק הוא לא רואה צורך לפרש הוא משתמש בתקציר.
מקרה שני.. לוי עצמו. לוי במקרה מסויים הוא אומר אני הרימותי את ידי, ובמקרה אחר הוא אומר ידי התרוממה האם בשני המקרים הללו הוא התכוון לאותו אירוע?
יתכן שכן ויתכן שלא. יתכן שהוא נתכוון לקצר ביודעו שזה בא ממנו. ויתכן שהוא בא להטעים שהאירוע נבע מגורם שאיננו תלוי בו.
ולמה? למה שונה המקרה של שמעון וראובן מהמקרה של לוי? למה כשהם מנסחים בניסוחים שונים הם מתכוונים לדבר אחד? וללוי יתכן שבשני הניסוחים הוא התכוון לשני דברים שונים?
לוי התכוון לתאר את רצונו רצונו. לוי יודע להבחין בין המקרה שידו התרוממה כי כך הוא רצה. לבין מקרה שמישהו דחף את ידו והדבר התרחש לא מרצונו.
מה אנחנו לומדים מכך? שלוי יודע על עצמו מה שראובן ושמעון לא יכולים לדעת עליו. עובדת התרוממות היד של לוי היא מובנת לשלשתם במידה שווה - אם הם למדו אנטומיה ופיזיולוגיה. אבל ההבחנה בין התרוממות היד בעקבות רצונו של לוי או בעקבות גורם חיצוני אינה מודעת אלא ללוי עצמו.
ואם תשאל הרי שמעון וראובן יצורים אנושיים כמו לוי וגם הם מבחינים בכך שזה יכול לבוא מרצונו ויכול לבוא בעל כורחו?
אם נדמה לעצמנו שראובן ושמעון הם יצורים אינטילגנטים מעולם אחר, שאינם מכירים את עולמנו. ונניח שהם למדו אנטומיה ופיזיולוגיה, אלא שהם מעולם לא הכירו אדם. הם אינם מכירים את לוי כיצור אנושי אלא כאורגניזם המוגדר מבחינה אנטומית ופיסיולוגית. הם לא יוכלו להבחין בין שני המקרים. ידו של לוי התרוממה בפעולת מנגנון פיזיולוגי אנטומי. בלי להבחין ולהתכוון כלל לגורם הנקרא רצון מגמה או כוונה.. כמו לומר המטוס של הטייס טס. המכונית של הנהג נוסעת.
ולמה הבאתי את כל זה? כדי להסביר שיש משהו שאיננו יכול להיות מוכר לאף אחד מלבד לוי וזהו רצונו. הם יכולים להכיר את הפיזיולוגיה של הגוף לא את הרצון והרגשות. אנחנו מכירים את האבחנה הזו מעצמינו. הכושר להבחין לא נובע מהידע באנטומיה אלא מתוך הסובייקט שבהם. ולכן אם מסתכלים על זה מעולם אחרהם לא יגלו את הגורם שנקרא רצון.
אותו דבר לוח צילום ועין אדם. אם נשווה בניהם מבחינת הצופה מן החוץ בשני המקרים זה דבר אחד בשנה המקרים יש קרינה שמתפשטת בחלל ללא הבחנה בעצמים. בשני המקרים עוברים אלקטרונים מרמה אלקטרונית אחת לרמה אחרת. כל זה תצפיות ככמיות ומדידות פיזיקליות. זה מבחינת הנתונים האובייקטיבים אבל הסובייקטיבי פה, זה שהאדם רואה ולוח צילום איננו רואה.
זה ההבדל בין סובייקטיבי לאוביקטיבי.
וטוב זה רגש והוא סובייקטיבי. א"א לומר בצורה לוגית מה נכון או לא נכון לעשות. כי זה ללא ביסוס אמיתי. רק על פי התורה. לי טוב לגנוב מה הבעיה??
וברור שצריך להוכיח לפני שמשתמשים בטיעון שהתורה האלוקית אמרה.. אני חשבתי שאתה לא צריך הוכחה. בכל מקרה הוכחות לזה זה שרשור אחר.
ואם אתה טוען שאולי אני חולם.. אולי אתה חולם שאני חולם? זה לא טיעון.
) לפני המון זמן..
במקום שצריך נקמה דבר גדול הוא"
