"שכחת.. עוד לא נטלת. הוא ניטול ביחד" - וליטול בצורה שיהיה לו נחמד (למשל, לספור ביחד). "זה מהר מידי - אי אפשר לצחצח ככה טוב. בוא נצחצח ביחד"..

בס"ד

גם אני ככה...

את עושה את זה כשאת קוראת ספרים? אני לא חושבת שזה תמיד קשור ללחץ כי ביתי עושה את זה גם כשהיא קוראת ספר בפעם השניה ומכירה כבר את הסיפור. הידיים שלה כל הזמן צריכות להיות עסוקות - או שהיא מגרדת בראש (ואין לה כינים) או נוגעת בתוך העין במקום שמתאפרים בעיפרון או באף ואז בפה. היא גם רוצה להפסיק עם זה אבל זה לגמרי לא רצוני.

וואוו, זה משגע אותי! כי האצבעות לא תמיד הכי נקיות והיא נוגעת בעין... ואח"כ בפה... בקיצור, ניסית משהו שאולי קצת עזר? ניסיתי להתעסק במשהו אחר בידיים?

לפנות לטיפול הומאופתי. יש להומאופתיה תשובה לזה.

ויתכן שזה שהיא צריכה לקום כמה פעמים באמצע הקריאה לשטוף ידיים יגרום לה למעט.

בס"ד

בדיוק כמו הבת שלך...

הדבר היחיד שאני עושה- שוטפת ידיים לפני שמתחילה לקרוא....

(התייאשתי)

התייעצתי עפ פסיכולוגית שעובדת איתי (לא פגישה טיפולית אלא התייעצות של 5 דקות) והיא שאלה אותי אם יש לנו כללים נוקשים בבית. אם כן, אז יכול להיות שכנגד השאיפה שלי לשליטה בבית, הבת שלי מנסה לאמץ לעצמה שליטה משלה ע"י חוסר שיתוף פעולה, עושה מה שהיא רוצה.

במקרה שלי היא הציעה קצת להרפות את הכללים וגם לתת לה תחומים שבהם היא תשלוט בעצמה, כמו מה נעשה היום אחר הצהריים - שהיא תבחר מה לעשות.

בקיצור, נקודה למחשבה.

בת הרים,

זה מעניין מאוד מה שאת כותבת. יש אצלנו בבית אווירה של מתח ולחץ שאני מייצרת, לצערי, מסיבות שונות. זה בהחלט נראה לי רגשי. אבל האם עזר לך להרפות? אני ממש משתדלת להרפות כי הבנתי שזה קשור ללחץ.

נקודה,

בת כמה את בערך? אם מותר לי לשאול. כי אם זה באמת קשור ללחץ אז את הדוגמא של אדם מבוגר שבטח לא תחת איזה לחץ - כמו של ילד תחת הורים. 

בס"ד

אצלי זה כנראה בא מהפרעת קשב, אם אני לא מקשקשת\ מציירת \ סורגת וכ',
אז זה מה שקורה כששוקעת בקריאה.

אם לשלושה יקרה

קודם כל ביתך הנבונה והטובה היא גם נורמטיבית. זה דבר מאוד נפוץ. לעניות דעתי, זה יכול להיות קשור לצורך בגרייה תחושתית. אם זה לא מפריע (לך ולה) בעוד תחומים, הייתי מציעה לעקוף את זה באמצעות "תחליף", למשל כמו שכתבו מסטיק. זה כאילו נכנסים למצב כזה של ריכוז ו"שוכחים" לא לעשות דברים שפחות מקובלים ויותר נעימים (יש ילדים שמאותה סיבה נוגעים בעצמם במקומות יותר בעייתיים). אני למשל כוססת ציפרניים כשאני קוראת.. וכמו נקודה, גם אני לא הצלחתי להיגמל מזה. לחלופין אני אוכלת כל הזמן.. צורך להעסיק את הפה (יש כאלה שטוענים שזה גם קשור לדברנות). אצלי זה בוודאות משהו תחושתי. אפשר ללמוד להחליף את זה במשהו אחר (מניסיון עם דברים אחרים שהייתי עושה), או להסיח מזה את הדעת לדברים אחרים. להגיד "אל תעשי" - זו דרישה קשה מדי בשבילה.

בס"ד

באמת לפני הדיאטה הייתי אוכלת בלי לשים לב מה וכמה תוך כדי קריאה...

ילדים משקרים . יש כאלו שלא  . אבל יש הרבה שכן . כרגע מתעלמת , ומעמידה אותה על "טעותה ". (יש לי בת). הפתרון שלי פשוט להראות שאמא מתוכחמת יותר - אז חבל על המאמץ...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....