רוצים להגיע לתוצאה מסויימת בסוף .. ועל הדרך גם נהנים מהחיים

אנחנו עוברים בפרוזדור כדי להגיע לטרקלין.

ואנחנו משאירים אחרינו בפרוזדור

צאצאים שגם הם עוברים כדי להגיע לטרקלין והם משאירים אחריהם... וכו' כו'

ולגבי התוכן- לא יודעת למה. זה מה חינכו אותי תכלית עולמי.

ללכת בדרך התורה והמצוות בדרך לטרקלין, לקדש שם ה' בעולם ולהוליד בנים ובנות שיעשו כך גם הם.

כמובן שמשתדלים להנות הנאות גשמיות שיתנו לנו כוח להמשיך.

אבל זוכרים שהן רק עזר ולא המטרה.

(ובסוגריים -אני מרגישה שעם כל ההנאות הגשמיות - אין הרגשה של סיפוק בלי הנאות רוחניות או נפשיות)

ואם לא הייתי מאמינה בזה החיים שלי היו כל כך אחרת! אבל כל כך!!

אם השאלה היא לא דתית/פילוסופית, אז הבעיה היא פיזיולוגית.  בן אדם צעיר ובריא שהשאלה הזאת "מטרידה אותו רבות ולא נותנת לו מנוח" כדברי הכותב, יש חשש שהוא סובל מדיכאון ברמה זו או אחרת. מצער לדעת שמחשבותינו אינן אלא פוקנציה של איזון כזה או אחר של הנוירוטראנסמיטרים במוחנו [ דופמין, אצטיל כולין וכו']. לכן, אם השאלה מטרידה כל הזמן, מומלץ לפנות לפסיכיאטר. פסיכיאטר טוב, יוכל לאבחן אם הבעיה דורשת טיפול תרופתי או שמספיק לפנות לפסיכולוג. במקרה שהוא יקבע שהענין אינו אלא ענין תיאורטי, אפשר להרשם לחוג למחשבת ישראל או לחוג לפילוסופיה.

הקב"ה רוצה שניוולד, נחיה ונמשיך את שרשרת הדורות. זו עובדה. תפקידנו הוא למלא את החיים האלה בתוכן שיאפשר לנו חיים נעימים ומספקים. דבר זה תלוי בכשרונותינו, תחומי הענין שלנו ורצוננו/נכונותנו לעבוד על מנת לגלות אותם ואח"כ לעסוק בהם.

מעניין, שהבעיה מעסיקה בעיקר את אלה שאינם צריכים להילחם על הקיום שלהם. מי שצריך לקום "מבעוד לילה" כלומר ליפנות בוקר, לשאוב מים מן הבאר, לחרוש כל היום תוך שהוא מנגב את הזיעה מעל מצחו, להאכיל את הבהמות -- שלא לדבר על בני ביתו -- אין לו זמן למחשבות כאלה, ובאופן פאראדוכסאלי -- הוא גם מאושר יותר...

יתכן, שאפילו פעילות גופנית תובענית,  כמו ביקור פעיל מידי יום במכון כושר -- תועיל. או אפילו הליכה יומיומית עם חבר, פעם בבוקר ופעם לפנות ערב. אולי לאורך הטיילת, איפה שאפשר לראות את הכחול המרגיע של הים, ופשוט ליהנות. גם לטפס על ההר ולהרגיש את הסיפוק שיש בהרגשה שהצלחת לעשות את זה, והנה אתה בראש ההר ומשקיף על הסביבה ועל הארץ אשר בירכה ה'. רכיבה על סוס מאוד רצויה כי היא לא רק פעילות גופנית אלא שיש משהו מרומם בטיפול בסוס וביחסים שנוצרים איתו.

יש בזה אריכות גדולה, אך בקצרה- משעה שאדם נברא הוא מצווה בכל מצוות התורה.

ודע ידידי את שאמר הקוצקר: אפילו שיוסיף מכאוב, יוסיף דעת!

ממש לא הכל עובר.
כל המצוות שעשית - עוברות??

כל העבירות שעשית ואתה צריך לתקן אותם (ואתה יכול לעשות את זה רק כאשר אתה חי) עוברות??

זה התשובה  

(אבות, ד', יז). כשאדם עוסק בתשובה ומעשים טובים נאמר על כך שהוא דבוק בשכינה אבל על העולם הבא נאמר ששם רק נהנים מזיו השכינה. כלומר: בעולם הבא נהיה רחוקים משמעותית מהקב"ה מאשר הקרבה שניתן להשיג בעולם הזה. (לא תמיד מרגישים את הדבקות הזאת באופן מודע)

את מה שה' רוצה- "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".

והלוואי- להביא את זה ממש!

אבל מה שקידמנו, לא הולך אחורה.

למרות שקשה לי לחדד..

כל מה שאנחנו עושים עובר! מצוות עבירות וכו' הם אולי נשארים ברקורד שלנו אבל הם עוברים, המעשה לאחר שנעשה איננו!

הינו בחתונה, רקדנו אכלנו ודיסקסנו, חזרנו הביתה מה עכשיו? כלום!

עכשיו נניח שהזיכרון נשאר וזה עושה אותנו שמחים, השמחה הזאת לא שווה! למה,? כי השמחה של אתמול איננה, השמחה של מחר איננה, מה שישנו זה השניה, אבל השניה הזאת זורמת, כלומר אתה לא יכול לתפוס אותה ולהגיד הנה עכשיו אני שמח! כי מה זה עכשיו? 10:55:55? אבל זה כבר 10:55:56..

עכשיו זה לא רק משו פילוסופי, אלא ככה אנחנו חיים בפועל, למשל מישו נפטר מה אומרים? מה שהיה היה צריכים להמשיך הלאה.. אז למה אחרי טיול לא נגיד ככה? אז כמובן הכל מוסבר פסיכולוגית אבל איפה המשמעות של זה?..

יתר על כן, אם על עבירות אנחנו אומרים אין יאוש.., מה שהיה היה וכו', אז בטל כל התורה כולה, או תורת המוסר אם תרצו, אני יעשה מה שאני רוצה ואחר כך אני יגיד מה שהיה היה.. כל זה מראש..

והאמת זה נשמע אמין, כי הרי במילא בנקודה מסוימת בעתיד הכל יהיה עבר ולא בוכים על חלב שנשפך.. 

מסויים . אנחנו צריכים להוציא אותה מהכח אל הפועל בצורה הטובה ביותר . לתקן מידות למשל ( מובא בשם הגר"א שמי שלא עובד על מידותיו - למה לו חיים ? . זאת אומרת שהגר"א בעצם התייחס לשאלה שלך , שהכל עובר , והסביר שתיקון המידות נשאר חקוק בנשמה . הוא לא עובר , והוא העיקרי . ) .  רבי חיים ויטל כותב שכל שפע כל שהוא שמגיע לעולם זה רק ע"י מעשים טובים שלנו . האחריות שלנו צריכה להיות גדולה על המעשים . זה משפיע כל רגע על כל העולם . 

בנוסף יש בקבלה הסבר על "ניצוצות" של קדושה שאנו צריכים לתקן. כל יום שונה מחברו בתיקון שלו.  לפי זה מסביר רבי חיים מוולוזין שכל תפילה , למרות שהיא ניראת כמו התפילה של אתמול , היא שונה . היא מתקנת דבר חדש , ומורידה שפע חדש.  לכן צא מהיאוש - ותעבוד את ה' בשמחה . 

בהצלחה  

ה' נותן לנו גם ניסיונות... אבל אתה לא צריך לתת לדברים להטריד אותך,

תחייה באמונה שהכל לטובה... וה' יודע מה הוא עושה, ואתה לא צריך לעשות את החשבון שלו

תתרכז בחיים שלך, במטרה שלך ותצליח בעז"ה.

הנה כמה מהן מתומצתות

1. בשביל החוויה . גם חיים שהם חוויה קשה ולא נעימה הם חיים שראויים לחיותם . בסופו של יום החוויה הפרטית שעברת ושידועה רק לך ולקדוש ברוך הוא משאירה את חותמה על הנשמה שלך , ובסופו של דבר הכל הכל לטובה.

2. בוא נשאל את זה הפוך : אתה כבר כאן . למה למות? אנשים שבוחרים למות משאירים אחריהם אדמה חרוכה . הם מעבירים מסר לדורות הבאים - שעדיף המוות על החיים , וזה מסר בעייתי מאד כי התורה צוותה לא תרצח , וצוותה - ובחרת בחיים . אם אתה כמוני לא רואה בתורה -ספר שהוא מחייב אותך (אני חילונית) לפחות חשוב להבין , שזהו ספר שיש בו חכמה , ויש מקום להקשיב לה . 

3. מה נשאר מאברהם אבינו? אני מביטה בעינים חילוניות . הגופה ? כבר מזמן איננה . חוויות שעבר - את רובן אנחנו לא מכירים . נשארו רעיונות נשגבים : הכנסת אורחים . לא לאבד תקווה . חקירה ודרישה וחיפוש של אלוהים . הרעיונות האלו הם אלמותיים . והם נותנים תקווה ושמחה לדורות שבאו אחרי אברהם . 

לכל אדם תפקיד בעולם הזה . העצבות שלי למשל באה מתוך תחושה שאני פיספסתי ומפספסת את התפקיד שלי , ולפעמים גם אני שאלתי ושואלת :למה לי חיים? . אז התשובה שאני עונה לעצמי - מאיפה את כל כך בטוחה שמה שחשבת זה דווקא התפקיד שלך???? וגם אם כן -את אכן לא חיה את חייך - כל רגע בעולם הזה הוא יקר וחשוב . גם רגע מפוספס עדיף על לא כלום . 

השאלה עצמה מצביעה על עצבות גדולה שיש בתוכך , לכן השאלה שצריך לשאול -היא "מה ישמח אותי עכשיו - כך שאשמח בחיים שניתנו לי במתנה ?". בהצלחה !

הנשמה מתפתחת כל הזמן.
ובנוגע לגוף- גם שם יש התפתחות תמידית.
ומה שעובר- קורא לנו להתגמש להתחשל ולהשתכלל.
אל עבודת בוראנו.

שעוברים ואז מגיעים לפסגה ורואים את המכשול הבא... ה נהנה מיזה?

וכשמקבלים מכות אחת אחרי השניה... איך מתמודדים עם זה?

כמה שפחות מכות

אלוקית  . אנחנו צריכים להוציא אותה מהכח אל הפועל בצורה הטובה ביותר . לתקן מידות למשל ( מובא בשם הגר"א שמי שלא עובד על מידותיו - למה לו חיים ? . זאת אומרת שהגר"א בעצם התייחס לשאלה שלך , שהכל עובר , והסביר שתיקון המידות נשאר חקוק בנשמה . הוא לא עובר , והוא העיקרי . ) .  רבי חיים ויטל כותב שכל שפע כל שהוא שמגיע לעולם זה רק ע"י מעשים טובים שלנו . האחריות שלנו צריכה להיות גדולה על המעשים . זה משפיע כל רגע על כל העולם . 

בנוסף יש בקבלה הסבר על "ניצוצות" של קדושה שאנו צריכים לתקן. כל יום שונה מחברו בתיקון שלו.  לפי זה מסביר רבי חיים מוולוזין שכל תפילה , למרות שהיא ניראת כמו התפילה של אתמול , היא שונה . היא מתקנת דבר חדש , ומורידה שפע חדש.  לכן צא מהיאוש - ותעבוד את ה' בשמחה . 

בהצלחה  

אז תמיד תייצר עוד

'הטוב הוא מוחלט, העומד,

והרע איננו כי אם דמיוני.

אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכול לטוב, ואין מקום לסיגופים ועצבונות,

רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל' (ערפילי טוהר עמ' מח)

שאתה כבר החלטת שאין משמעות לחיים ולא יעזור מה נגיד לך.

אם לא הייתה משמעות לחיים שלך- ה' לא היה נותן לך חיים. אם אתה כאן-צריך אותך.

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל