האם יתכן שמגיל אפס זה מתחיל ?
יש לי ילדה בת שש והיא לפעמים גונבת דברים מהגן מילדות אחרות (התחליל מגיל חמש) האם יש לי מה לפחד מזה לעתיד??
ואם לא בעז"ה איך מנסים לעצור אתה יש לציין שאני מאד מחדירה לה את הנקודה שאסור לגנוב וכך כתוב בתורה וכו' בצורה נעימה
ואולי אם יש קשר, אני יותר בקשר איתה בתקופה הזו נותנת לה הרבה יותר אהבה וצומת לב (מגיל חמש וחצי ועד עתה) ויש בהחלט
ירידה מהדבר הזה האם באמת זה קשור אחד לשני? או שצריך לטפל יותר לעומק???
תודה מראש.
רק מחזקת אותך . לדעתי זה לא מתחיל מגיל אפס . זה משהו סביבתי לגמרי , וזו הבשורה הטובה - אפשר לרפא , לשנות את התופעה. איך ? זה באמת מגוון , ואני אישית לא יודעת -יש היום הרבה אפשרויות וצריך לבחון ולמצא את זו שמתאימה לך -כולל טיפולים אלטרנטיביים .
לא צריך להגיד לה, "לגנוב". לא לשייך אותה אל דבר כזה. מבחינתה אינה "גונבת".
לומר לה בנחת שלא לוקחים משל אחרות, כי זה שלהן, וזה אסור, והן תצטערנה. ושאם חסר לה משהו, שתגיד לך ותחליטו ביחד אם מתאים לקנות. אבל לא לקחת מאחרות. לא כדאי יותר מידי לדבר על כך, זה עצמו יכול "לעורר".
דבר שני, ברור שטוב שאת נותנת לה יותר אהבה ותשומת לב. ילד שיש לו הרגשה טובה וחמה מהבית, מרגיש פחות צורך ללא את זה בדברים אחרים.
תעקבי - בלי לעשות ענין - אם זה מפסיק. התודעה של שלי-שלך בגיל הזה, עוד לא כ"כ מפותחת.
היום אני אומרת לחברות ילדות שלי "את זוכרת את הנעליים המנצנצות שהיו לך? לקחתי לך אותן לפני 15 שנים..."
אני מניחה שאפשר לטפל בזה, אין לי מושג איך.
לדעתי זה טבעי, לא צריך להבהל מזה.
אני זוכרת את עצמי, נורא רציתי משהו ובגיל הזה הרגש חזק הרבה יותר מהשכל.
איך ילד לומד מה מותר ומה אסור?
מלבד החינוך של ההורים, הוא רואה את ההתנהגות של האנשים שסביבו ובתת מודע(מגיל 0 זה מתחיל לעבוד) הוא לומד לקשר בין מקרה לתגובה ובין סיבה לתוצאה, לפי ההבנה שלו.. (אגב, רוב האשיות של הילד נבנית כך, ולא על ידי אמירה של מותר-אסור)
יכול להיות שבגלל שלא יצא לילד לראות מספיק פעמים התייחסות לרכוש הזולת זה לא נתפס אצלו עדיין.
אין מה להילחץ, פשוט לגרום לו לראות סיטואציות, לדוגמא, שיראה את אמא מבקשת רשות מאחד הילדים להשתמש בחפץ שלו, וכו'...
הילדה רק בת 6, אצלי זה נכח בחיי עד גיל 15. לקחתי מהורים, מחברים וממי לא. גם את נתפסתי, תמיד הכחשתי. ופתאום בגיל 15 זה פשוט נעלם לגמרי!!! אין לי את המסוגלות לנגוע בדבר שלא שייך לי, אין לי את היכולת לגנוב, יש בי סלידה מהנוגעים בדבר שאינו שלהם.
לא התפללתי על זה, לא נסיתי להגמל, זה פשוט, ב"ה, קרה!
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
מישהו מכיר שכונות בירושלים ?
למשל קריית יובל, איך זה לזוג צעיר עם ילד, יש שם קהילה דתית לאומית וצעירים? יש שם גרעין תורני?
הבנתי שיש איזה קשר להר המור, אז זה יפריע למישהו שבא מישיבות אחרות..? 
