כבר העליתי כאן פעם שרשור בנושא עמונה אבל ראיתי שוב סירטונים מעמונה ובא לי לרמוס את מוטי מוהגר ימ"ש עם סוס.
נראה לי שיותר מכל המלחמה שם, הכי נורא לראות את השקט שלפני ואחרי..
לפני זה יש שני מחנות, יהודים ויסמניקים אחד מול השני, קו של צמיגים לסירוגין באמצע, עוד אין מכות אבל.. קשה לראות את זה..
ואז מגיע החלק הכי נורא. הם מתחילים להתקרב, אף אחד עוד לא קיבל אפילו מכה אחת, אבל הם מתקרבים ואתה יודע שעוד שנייה מתחיל אחד הרגעים הקשים של 'ראשית צמחית גאולתינו'... הם מתקרבים ומתקרבים.. זה החלק הכי קשה, אפילו יותר מהקרב.
גם השקט שאחרי מעלה דמעות. הכל נגמר, אין מלחמה. רק שורות של פצועים, נכים, חסרי הכרה, ומוציאים אותם אחד אחד 
ואחרי הכל, בא אולמרט שלא יעלה מהגהינם ואומר "אני מלא הערצה לכוחות הביטחון על האיפוק..."
