הקב"ה טבע בהורים רגש אהבה מיוחד כלפי ילדיהם. זו אהבה עוצמתית שאי אפשר לוותר עליה. זה הרבה יותר מלספק להם אוכל ובגדים

כי בפועל- הורים יעשו ה-כ-ל כדי להבטיח את שלום ילדיהם.

ולא רק זה-

לא חסר סיפורים בהם האמהות בשואה לא הסכימו לעזוב את ילדיהן והעדיפו למות איתן מאשר לחיות בלעדיהן.

בין הורים לילדים יש קשר מיוחד וחזק. הילדים הם חלק מההורים. ממש.

הבדיחה הזו נאמרה במסגרת הומוריסטית בלבד.

הוא אמור לבטא את הקושי שיש בגידול ילדים ועל אותם פעמים שההורים פשוט רוצים קצת חופש וזמן לעצמם.

באותם זמנים ההורים באמת עומדים בלחץ וקושי והבדיחה אמורה לשחרר קצת מהמתח. זהו.

לא לבטא רצון אמיתי עיקבי של הורים. אלא סוג של פורקן לחצים.

כשאתה נותן למישו משו אתה מרגיש יותר מקורב אליו...אוטומטית...

ולא מפסיקים לתת: "המתחיל במלאכה אומרים לו גמור" - -

ופה בלי להגיד פשוט לא מפסיקים לתת?

הבנתי...

שמעתי פעם משהו יפה על  זה...

למה לילדים קשה לכבד את ההורים, בעוד שההורים יתנו הכל לילדים?

האדם הראשון נוצר מן האדמה (הוא לא ילוד אשה)

והבנים נולדו ממנו, כך שלבנים קשה יותר לכבד את ההרים, כי הם לא עשו כלום כדי לקבל את ההורים,

לעומת זאת ההורים עברו הרבה לכן יש להם יותר את הרגש לילדים...

כשנהיה בעז"ה הורים לילדים נוכל להבין את זה הכי טוב,

יותר טוב מכל ההסברים שמישהו אחר ייתן !!

ה'מכתב מאליהו' מדבר הרבה על הנטילה והנתינה. בנ"א חושבים שכשאני אוהב - אני נותן. הרב דסלר מלמד שיש גם מסלול הפוך, כשאתה נותן ונותן אתה אוהב יותר. אשה שהיתה קשורה לבנה נסעה לקנות סחורה ואז... פרצה מלחמת העולם שהפרידה בינה לבין בעלה ובנה. תמיד חלמה על המפגש המרגש שהתרחש בסיום המלחמה כמה שנים אח"כ. היא הגיעה לרב דסלר ואמרה שהיא שחלמה על הילד והיתה קשורה אליו מרגישה קצת מרוחקת ודווקא האב שהיה פחות קשור לפני המלחמה - קשור עכשיו מאוד. השיבה הרב דסלר: האב נתן כל השניםשלא היית, הוא נתן כפול ולכן הוא אוהב כפול. את לא נתת ולכן האהבה נשחקה מעט.

אב ואם מעצם טבעם אוהבים את בניהם ובנותיהם יותר מגופם, כמאמר בעל חובות הלבבות : "..ויתנהו האלהים (=את הילד) לחן ולחסד ולרחמים בלב יולדיו, כדי שלא יכבד עליהם גדולו, וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה [...] ולא יקוצו בו אבותיו, ולא יתקצפו לרוב צרכיו ומעוט הכרתו מה שהם סובלים מטרחו וספוקו, ומשאו, אך תגדל הדאגה לו בלבם". וכן הרס"ג לאחר שהאריך בדבר הנזקים העצומים שיכולים להיות להורים מחמת הבנים והבנות, א"כ מדוע ההורים טורחים כ"כ הרבה? והשיב : "אבל שם האב לאהוב את הבנים להחזיק במה שחננו בוראו בהם ולא יקוץ בהם". עד "שמפיק האב רצונו בלי שישאל הבן" . רבנו בחיי מסביר כי לחמלה קוראים רחמים כי זה מצוי הרבה בנשים שיש להם רחם, והמהר"ל אומר כי נפש ההורים קשורה בנפש בנם, לכן המילה קש"ר מורכבת משלוש אותיות סמוכות אחרונות, להורות שעד הסוף אין פרידה וניתוק ביניהם .

והם לא סומכים על זה שהוא בסדר עד שהם לא רואים בעיניים. לכן הם תמיד יחפשו להיות קרוב לילדים כדי להיות בטוחים שהכל בסדר איתם

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...