אני חושב שזה ירתיע אותי -בגלל המראה 

אבל יכול שהטעם שלה לא כמו שלי וזה לאו דווקא מעיד על משהו פנימי 

אז אני אנסה לבדוק את זה 

א.נזם זה ממש ממש יפהההה!!!!!

ב.אם זה מעיד על משהו זה מעיד על דברים שבעייני הם טובים.

הוא גם לא עולה להר הבית ויש לו איזה רב שהוא כפוף אליו, נזם זה דבר שכל כך מפריע לו.. וגם ללכת עם ג'לביות..

סתם סתם הכל בצחוק.

וכידוע אני לא ממש עוקבת אחרי מה שקורה פה..

אם היא סבבה איתם.בכיף.

בקיצור עדיף להימנע

שמתי לב שהמושג הזה עושה לך רע 

(רק שאני לא נוהגת לצאת עם בנות, זה מן עיקרון מוזר כזה שאני מחזיקה בו)

אני לא יתחתן עם מחללת שבת מאידיאל (אפילו שלא להכעיס). גם אם היא תהיה אלופת המידות והטוב לב עם כמה שזה חשוב ועקרוני. (Zה האבל)

יש דברים שמסמלים אצלי עקרונות שאני משתדל לא לעבור עליהם בכלל.

לפני שעשיתי נזם שאלתי אותו אם מותר לעשות ואם יש בזה בעיה של צניעות והוא אמר שבוודאי שלא.

כשאחותי שאלה אותו אח"כ גם ליתר ביטחון הוא ענה שמותר ושלאמותינו הק' היה נזם אז הוא לא רואה איפה הבעיה.

א קיצער!!

לכל אחד

כל חברה שלי שעשתה שאלה אותו ליתר ביטחון..אותה תשובה.

מעבר לעובדה שבעיניי זה פשוט לא יפה,

זה מעיד על עולם התוכן שלה, ועל מושג הצניעות בעיניה,

לכן - לא היה רלוונטי, כי עולם התוכן שלה בעיני הוא בעייתי, 

והתפיסה שלה את מושג הצניעות הוא לא שייך אליי...

אני מכיר עוד הרבה שזה היה מפריע להם, וכאלו שהיו פוסלים מראש.

אבל יש גם קבוצות אחרות בציבור, שמן הסתם, אם מתאים לה נזם,

יכול להיות שעולם התוכן ומושג התניעות שלה דומה יותר לשלהם.

נזם הוא לא סממן יהודי(כיום), הוא מגיע מתרבות מאוד מסויימת, מעולם תוכן מאוד מסויים, לדעתי.

לא מפריע לי חור שני, אבל כן- לעשות מעצמכן מסננת זה לא יפה בעיניי, וזה גם לא מגיע

מעולם תוכן תורני. אין רבניות עם נזם או נשים תורניות גדולות עם נזם- וכן, זה מדד מבחינתי,

כמו שאין רבנים גדולים עם מוהוק, למרות שאין שום איסור במוהוק.

האם זה מעיד על אדם בעייתי, לא בהכרח- בעייתי בשבילי, כן, כי אני תופס את זה כיציאה מהנורמה.

אגב- מה שאת תגדירי דוסה אני לא בטוח אגדיר כמוך, יש הרבה "דוסים" שאני מכיר, שאני בכלל רואה

בהם חצי עובדי ע"ז. אז מה? 

בעולם התוכן שלי נזם הוא שווה ערך לפריצות צניעותית, תרבותית וחברתית- מישהי מעולם התוכן הזה, לא תלך עם נזם,
לא מעוניין לצאת עם מישהי שעולם התוכן שלה כל-כך רחוק משלי -

מסקנה, לא לצאת עם מישהי עם נזם.

לא אומר שבנות כאלו לא דתיות, לא עובדות את ה', לא נאמנות לתורת משה- רק שלי, הן לא מתאימות.

נזם זה לא מתאים לבת ישראל דבר כזה ואם יש לה סימן שעדיף להתרחק

למרות שלדעתי זה חסר טעם

אבל היא כזו "מכללת אמונה" שחייבת שכל העולם ידע כמה היא "יצירתית"

צר לי לבאס את רובכם אבל בימינו נזם זה כבר לא משהו שמעיד על פחות דוסיות ויותר פתיחות וגם לא מעיד על אופי שלא מתחשב במה יגידו...

זה היה נכון עד ללפני כמה שנים אבל היום יש הרבה שנות דוסות חבל"ז שיש להם נזם, זה דבר שתפס מאוד והוא כבר לגיטימי כמעט לגמרי...

בס"ד

לפני שיצאתי אם מישהי כזו לא הייתה לי דעה בנושא, והיא התלוננה שהרבה בנים בדגש על בני"שים חותכים בגלל זה

אחרי בירור קצר עם עצמי הגעתי למסכנה שזה ממש לא מפריע לי, במיוחד אחרי שראיתי שהבחורה מאוד צנוע ועשתה נזם בזמן מדרשה, זה היה ממש יפה לה, לצערי לא המשכנו. אחרי זה יצאתי עם עוד מישהי וגם לה היה נזם אפילו גדול(טבעת ולא נקודה) 

היא הייתה ממשפחה מאוד טובה, בת של רב מאוד ידוע, היא הייתה מאוד צנוע וגם לה היה מאוד יפה הנזם.

מה זה אומר, לא יודע אם זה באמת מעיד על משהו, אולי על קצת אומץ אבל ממש לא מחייב

צריך לבדוק כל מצב לגופו אני מאוד אהבתי את זה אבלי הייתי שמח להתחתן עם מישהי בסגנון או לבקש מתנה בשבילי שתעשה נזם לחתונה(:

יש לצערי בקרב בנים הרבה פעמים מקובעות מחשבתית וחשיבה גלותית ונרתעים מדברים שלא שמוע עליהם או מיופי 

ומימד של אסטטיקה שנשכח מאיתנו בזמן הגלות. כל הדברים האלו היו פעם בעם ישראל ואפשר למצוא אותם בתנ"ך 

היהדות לא צרכה לסגור את עוצמות החיים שיש באדם מה שכן הדת עושה בשונה מיהדות

יהדות היא מטיילת ומכוונת את עוצמות החיים לכיוונים נכונים ואחד מהם זה היופי. לכן אם זה יפה ועושה טוב לבת שרוצה 

לעשות נזם וזה מחזק אותה ולא נובע ממנעים לא כשרים אני חושב שזה מצויין ולא רואה שום בעיה בדבר, לגבי אם זה סתם 

דבר זה תלוי באדם כל חפץ יכול להיות סתם ואפשר לקדש אותו ולתת לו עוצמות חשיבות ומשמעות. גם תשמישי מצווה/קדושה אפשר לעשות מהם סתם והם יאבדו את כל הערך שלהם אם אדם לא יודע לתת ביטוי רוחני ופנימי לדבר ולא יודע להשתמש בו.

אז הכל תלוי בך המון בהצלחה הכי חשוב להיות כנה עם עצמך אבל לצערי יש בנים שכן פוסלים בגלל זה. אני לא(: 

לצורך הסרת ספק אני מאוד מאוד דוס 

עכשיו צריך רק למצוא מישהי באותו ראש, שזה החלק הקשה

אני אישית חושב שהיום הפריט הזה יכול להעיד משהו, אבל יש כאלו שזה מוסיף ליופיין..

(דרך אגב, צמידים ממש לא עושים לי את זה.)

העיקר שלא יהיה "נזם זהב באף.." (מי שמכיר, מכיר) - כלומר שהיופי יהיה אמיתי.

וזה ממש לא מפריע לי, להיפך, כשהיא שאלה אותי אם לעשות אמרתי לה שכן..

אבל היא הולכת עם נקודות, לא טבעת, לדעתי זה יותר יפה..

בכל מקרה, לא הייתי פוסל על דבר כזה בכלל, אם כבר להיפך..

ואם לא.. מברוק

הייזל עקבים זה עניין אחר לגמרי. לגמרי.
זה מבטא סגנון בהחלט.

אולי זה מבטא את הרצון להישאר אפ-טו-דייט, להתאים את המראה לפרשת השבוע..

לדעתי במקרה הזה צריך גם להתייחס לגיל, כי עקבים לבחורה צעירה בהחלט יכולים להגיד משהו לדעתי..

ואם כבר אתם נכנסים לנושא הסטיילינג - לדעתי צריך שתהיה פשוט משיכה של הגבר הספציפי לאותה הגברת עם האדרת, וכל הגולשים... דעתם פחות חשובה.

(שורשר לא נכון- מוסב על העקבים) 

זה כמו שמישהי תגיד לי שהיא רוצה ללכת עם פאה אחרי הנישואין.
לגיטמי? כן! (נתעלם מהמחלוקת ההלכתית).
מתאים לי? לא נראה לי.
מחפשים פשטות אמיתיות ללא זיוף.
 

אם זה נכון שזה מעיד על מרידה במוסכמות... 

ודאי שהייתי דוחה את הבחורה...

למטבע יש שני צדדים וזה עלול יום אחד להתנקם גם בבן הזוג

יש חשיבה עצמאית.. לברר מה האמת וללכת לפיה ולא להתבייש מאף אחד

ויש מרידה במוסכמות... לעשות דברים בכוונה ההפך מכולם (אף אחד לא יגיד לה מה לעשות)

ההודים הם ההודים

אבל ביקרתי כמה פעמים אצל הקהילה היהודית שם.

זה נראה לי המקום היחיד  שיש קהילה יהודית שמנהלת את ענייניה ברציפות מזה שש מאות שנה.

לא הייתה שואה,  לא היו מלחמות, לא גירושים , לא פוגרומים.

ששו מאות שנה אנשים פותחים את החניות שלהם ובשבת הולכים לבית כנסת, בלי שינויים דרמטיים.

עכשיו יש שם את היהודיות הזקנות, הסבתות שמתנהגות כמו כל סבתא יהודיה, מרכלות, מתלוננות , נוזפות בנכדים "כולם ישתמשו לך בטושים ולך לא יישאר כלום."

מתנהגות כמו יהודיות זקנות , אבל מתלבשות כמו הודיות, סארי ססגוני ומתנפנף , נזמים באף וטבעות על אצבעות הרגליים (שש מאות שנה גרים שם היהודים ואף פעם לא סיפרו להם על גרביים)

בקיצור, כל מקרה לגופו וכל דבר לזמנו ונזם זה לא רעיון טוב.

והשיח פה מאוד רדוד חברה לא צריך להתעצבן אפשר לנהל דיון בכבוד

ודרך אגב אני חושב שבעיקרון זה יפה אבל יופי זה לא הכל בחיים

נראלי זה מרתיע אותי בגלל שזה קצת מיזרוחניקי

האמת שממש מפריע לי שאנשים נתפסו על הנזם דווקא כאל

סממן שנותן מושג על הבת.

כמו שבימנו חור שני כבר ממש לא מעיד כך גם הנזם.

ממש מבאס שבחור יפסול אותי על נזם בגלל שלדעתו זה מעיד על משהו מסויים

באישיות שלי. כי עשיתי ת הנזם כי זה פשוט יפה בעיני. נקודה

(אם זה מפריע לבחור כי זה מכוער בעיניו זה משהו אחר)

אבל בא לי שישפטו אותי בגלל מי שאני

והנזם לא משנה כלום ממי שאני.

הוא מראה מה את

זה מכוער.

ב.לדעתי הכל עניין של טעם-לדוגמא אני לא אוהבת נזמים במיוחד, חברה שלי לעומת זאת אוהבת->ישלה->וזה יפה לה.

ג.הסקת מסקנות מתשובה ב'-עניין סתמי.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך