אין לי התרגשות או פחד או לחץ כי נראה

לי שאני יתרגל די מהר.

לפני 4 שנים כל כך חיכיתי להגאל מהבנות המעצבנות שכל היום היו סביבי (אחיות, אמהות,סבתות)

אין כמו להיות רק בין אנשים נורמלים!!!עכשיו אני בבין הזמנים (בין שתי ישיבות) עוד שנייה אני משתגע..

אולי אני נשמע צוחק או ציני, אבל זה האמת. אני מוקף רק באנשים מעולם אחר לגמרי מכל הבחינות, והם (הן) חושבות שאני חייב להתאים את עצמי לראש שלהן וזה סיוט!!!!!!!!!!!

הכי כיף זה שפתאום חבר מתקשר ואז יש לך כמה דקות של קשר לעולם הנורמלי.

ברוך ה' עוד שבוע אני נפרד מהן לחודש, איזה כיף!!!!!!!!!!!!!!

לא באלי להיות שוב בפנימייה

הייתי שנה שעברה והסתדרתי ממש יפה אבל עכשיו אני נלחצת שוב!!

כמו שאני שמח להפטר מה'לא נורמלים' (בנות. יעני אחיות, אמהות וכאלה..) אז גם את נפטרת מהבנים הלא נורמלים..

(אחים, אבות, קרנפים, אהההה... סליחה, לא קשור)

אני לא טרמ"ח- אבל העיקר הכוונה...

עולה לי' -הרבה פחות מפחד משנה שעברה, אבל יש לי תחושה שישימו אותי עם מלא חבר'ה מופרעים. (בשביל האיזון....)

רציתי לספר לך שלמעט הכוכב הראשי
אין קשר פונקציונלי בין העונש שלך למידת החוצפה שלך
סתם קריזות של שמיניסטים

אף פעם. (למעט פעם אחת שאיזה דביל ניסה, והשעה הייתה איזה חמש בבוקר, והבהרתי לו שאני לא בקטע, והוא פשוט הלך למישהו אחר...)

פשוט לא זרמתי עם המטבילים.

ובעיקרון אתה צודק, שמיניסטים זה דבר חמום מוח.

גם לא הולכת לישון בשש... לפחות לא בהתחלה...

ואין לי כח שכולן ישקעו בספרים אז אני יעשה קצת בלאגן...

(אחת המורות שלי ירדה עלי שצריך לחבר תפילה מיוחדת שאני ישרוד שם יותר מיומיים, אז אמרתי לה שצריך להכין למורות תפילה מיוחדת שהמורות ישרדו שם יותר מיומיים איתי... סתם אני מתה על המורה הזו!!)

זה כיף וזה אחלה דבר אבל פעם הרב שלי אמר לנו משהו מאוד חכם בתחילת החמישית-

מי שבהתחלה עושה רעש ומתלהב ומנסה להיות ולהיראות הכי הכי יורד תוך כמה זמן,אבל מים שקטים-חודרים עמוק.

תהיי את וזה הכי כיף וטוב שיש.

סליחה אם זה היה נשמע תקיפה,ובהצלחה מאמי .

קצת חושש כי ממש אין לי מושג איך זה...
וטיפה לחוץ, כי בכל זאת, לחזור הבייתה פעם בשבועיים

וכן. זה לגמרי לצאת מהבית החונק הזה!

אני רוצה לחיות את חיי בחופשיות....כרגע לא מתאפשר

4 שנים הלכתי הביתה פעם בשבועיים 

משבוע הבא זה יהיה פעם בשלשה 

אני מתחילה שנה הבאה שנה ראשונה בפנימיה ות'אמת אני לא מפחדת בכלל, אני אחת כזאת שתנו לה להיות שבוע שלם עם חברות והיא תסתדר מצויין ולא רק שאני לא מפחדת אלא אני ממש מחכה לזה! סופרת את הימים עד לתחילת הלימודים...

אני אתחיל בעזרת ה כיתה י'... אהעה זה מפחידד להיות גדולה פתאום.... בעיקרון היה לי ממש טוב שנה שעברה בפנימיה והכל.... אני ממש מחכה לחזור!! אבל מצד שני לא באלי עוד שבועיים... יש לי עוד מלאא מה להספיק! ברוך ה החופש שלי עמוס ברמה אחרת!!! ולא באלי לימודים בא לי להמשיך תחופש!! למרות שפנימיה זה אחלה דבר!

וגם פחד כי אני באה לבד

התרגשות כי זה גם כיף

אבל יש לי גם הרבה פחדים... אני הולכת לבד למקום ממש רחוק מהבית!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...