אין לי התרגשות או פחד או לחץ כי נראה

לי שאני יתרגל די מהר.

לפני 4 שנים כל כך חיכיתי להגאל מהבנות המעצבנות שכל היום היו סביבי (אחיות, אמהות,סבתות)

אין כמו להיות רק בין אנשים נורמלים!!!עכשיו אני בבין הזמנים (בין שתי ישיבות) עוד שנייה אני משתגע..

אולי אני נשמע צוחק או ציני, אבל זה האמת. אני מוקף רק באנשים מעולם אחר לגמרי מכל הבחינות, והם (הן) חושבות שאני חייב להתאים את עצמי לראש שלהן וזה סיוט!!!!!!!!!!!

הכי כיף זה שפתאום חבר מתקשר ואז יש לך כמה דקות של קשר לעולם הנורמלי.

ברוך ה' עוד שבוע אני נפרד מהן לחודש, איזה כיף!!!!!!!!!!!!!!

לא באלי להיות שוב בפנימייה

הייתי שנה שעברה והסתדרתי ממש יפה אבל עכשיו אני נלחצת שוב!!

כמו שאני שמח להפטר מה'לא נורמלים' (בנות. יעני אחיות, אמהות וכאלה..) אז גם את נפטרת מהבנים הלא נורמלים..

(אחים, אבות, קרנפים, אהההה... סליחה, לא קשור)

אני לא טרמ"ח- אבל העיקר הכוונה...

עולה לי' -הרבה פחות מפחד משנה שעברה, אבל יש לי תחושה שישימו אותי עם מלא חבר'ה מופרעים. (בשביל האיזון....)

רציתי לספר לך שלמעט הכוכב הראשי
אין קשר פונקציונלי בין העונש שלך למידת החוצפה שלך
סתם קריזות של שמיניסטים

אף פעם. (למעט פעם אחת שאיזה דביל ניסה, והשעה הייתה איזה חמש בבוקר, והבהרתי לו שאני לא בקטע, והוא פשוט הלך למישהו אחר...)

פשוט לא זרמתי עם המטבילים.

ובעיקרון אתה צודק, שמיניסטים זה דבר חמום מוח.

גם לא הולכת לישון בשש... לפחות לא בהתחלה...

ואין לי כח שכולן ישקעו בספרים אז אני יעשה קצת בלאגן...

(אחת המורות שלי ירדה עלי שצריך לחבר תפילה מיוחדת שאני ישרוד שם יותר מיומיים, אז אמרתי לה שצריך להכין למורות תפילה מיוחדת שהמורות ישרדו שם יותר מיומיים איתי... סתם אני מתה על המורה הזו!!)

זה כיף וזה אחלה דבר אבל פעם הרב שלי אמר לנו משהו מאוד חכם בתחילת החמישית-

מי שבהתחלה עושה רעש ומתלהב ומנסה להיות ולהיראות הכי הכי יורד תוך כמה זמן,אבל מים שקטים-חודרים עמוק.

תהיי את וזה הכי כיף וטוב שיש.

סליחה אם זה היה נשמע תקיפה,ובהצלחה מאמי .

קצת חושש כי ממש אין לי מושג איך זה...
וטיפה לחוץ, כי בכל זאת, לחזור הבייתה פעם בשבועיים

וכן. זה לגמרי לצאת מהבית החונק הזה!

אני רוצה לחיות את חיי בחופשיות....כרגע לא מתאפשר

4 שנים הלכתי הביתה פעם בשבועיים 

משבוע הבא זה יהיה פעם בשלשה 

אני מתחילה שנה הבאה שנה ראשונה בפנימיה ות'אמת אני לא מפחדת בכלל, אני אחת כזאת שתנו לה להיות שבוע שלם עם חברות והיא תסתדר מצויין ולא רק שאני לא מפחדת אלא אני ממש מחכה לזה! סופרת את הימים עד לתחילת הלימודים...

אני אתחיל בעזרת ה כיתה י'... אהעה זה מפחידד להיות גדולה פתאום.... בעיקרון היה לי ממש טוב שנה שעברה בפנימיה והכל.... אני ממש מחכה לחזור!! אבל מצד שני לא באלי עוד שבועיים... יש לי עוד מלאא מה להספיק! ברוך ה החופש שלי עמוס ברמה אחרת!!! ולא באלי לימודים בא לי להמשיך תחופש!! למרות שפנימיה זה אחלה דבר!

וגם פחד כי אני באה לבד

התרגשות כי זה גם כיף

אבל יש לי גם הרבה פחדים... אני הולכת לבד למקום ממש רחוק מהבית!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....