"הכל סובב את האשכנזים". 

יש מצב שהמתנות לא יכסו לנו את הברית? אין לי מושג כמה נהוג בכלל לתת לאירוע כזה...

השאלה גם מה נהוג אצלכם מבחינת סגנון הארוחה והעלויות. לרוב בבריתות מכסים כי המוזמנים הם אנשים קרובים יותר מאשר בחתונות (הרוב קרובי משפחה, מעט חברים טובים) ולכן הם יותר לארג'ים מבחינת המתנות (מה שנותנים בחתונה נותנים פחות או יותר גם בברית אולי קצת פחות, לפחות זה כך אצלנו).

אצלנו, בשתי הבריתות אנחנו שילמנו, ובשתיהן האורחים כיסו את העלויות, אבל הצד של בעלי הם ספרדים (נתנו מינימום 300 שח לזוג) והצד שלנו - ההורים נתנו סכום יפה, והאחים והדודים - כל אחד כפי ראות עיניו, אבל די כמו שנהוג בחתונות (אני חושבת שבכל מקרה מינימום 200 לזוג, אבל היו גם הרבה מתנות וכמובן שיש גם הרבה מנות ילדים כי הרוב זה משפחה, והחברים נותנים פחות).

בכל מקרה, את שתי הבריתות לא עשינו באולם אלא בבית כנסת. אחת ארוחה בשרית, אבל די פשוטה, והשניה - דווקא היה ממש מוצלח, זה היה בבוקר, והזמנו קיטרינג של הולי ביילג, די מושקע כולל פנקייקים וחביתיות במקום, אבל לא מוגזם ממש. אני חושבת שהעלויות היו 5500 לקיטרינג+1000 למוהל כך שבכל מקרה אלו לא היו עלויות מטורפות (ברית בערב פסח, לא היו הרבה מוזמנים). בכל מקרה, אני בגישה שלמוהל מפרגנים ועליו לא חוסכים גם אם הוא לא נוקב בסכום, הארוחה - צריכה להיות מכובדת אבל היא החלק המשני בעניין.

האם המתנות יכסו או לא...

עושים ברית כי זו מצווה.

אתם ההורים אז אתם אחראים לממן ולארגן. מי מהוריכם שירצה לעזור- יבורך.

מודאגים מהעלות? תעשו משהו צנוע ולא אולם.

כל השיקולים של נכסה הוצאות או לא -כלל לא רלוונטיים.

אם הייתם יודעים שלא יתכסו ההוצאות-מה הייתם משנים בתכנון? לא עושים ברית? לא דואגים לסעודה? ברור שכן-אך בצורה חסכונית.

ככה תחשבו ותתכננו בהתאם.

מה לעשות ,יש הוצאות בחיים ,לא כל דבר זה משתלם כלכלית, אז מה,שיהיה רק בשמחות בע"ה

למה את כותבת בכזאת נחרצות שהם הולכים לעשות משהו לא צנוע?

היא הרי כתבה שהם מתכננים לא לקחת אולם של ממש.

יש זוגות שמצבם הכלכלי לא טוב, והם מוטרדים מהעניין.

אם ההורים שלכם יציעו, אז תגידו כן.

אם הם לא יציעו, לא הייתי מבקשת כי כנראה אין להם איך.

בדרך כלל כשיש להורים אפשרות, הם כן מציעים לעזור. ככה לפחות במשפחה המורחבת שלי.

אם אין את מקדם הפלצנות במשפחה שלכם, שצריך קייטרינג רציני, ו"לא נעים להתקמצן על האורחים"

אז תעשו כמה שיותר צנוע. בופה כזה כמו קידוש כזה בבית כנסת רק יותר מושקע קצת..

בקבוקי שתיה, עוגות, בורקסים פרווה וחלבי,או רק פרווה מאפים מתוקים פינת שתייה חמה וכד'

ותמנו שני נערים/ות בתשלום עם ניסיון במלצרות מהמשפחה / קהילה שיסדרו את זה, ינקו תוך כדי 

וימלאו צלחות במידת הצורך. ותשלמו להם לא פחות ממינימום. גם כי זה לא הוגן לשלם פחות,

וגם כי אם הם ידעו שמשלמים להם שכר הוגן אז הם יעבדו יותר טוב ובתשומת לב רבה יותר.

יש גם קייטרינגים חלביים זולים יחסית עם מגשים מוכנים מראש של סנדוויצ'ים, ירקות חתוכים, מאפים 

וכאלה, אתם מביאים את האוכל ומסדרים על השולחנות ללא שירות של הקייטרינג, וזה מוזיל מאוד.

ברור שלא את ובעלך צריכים לעשות את זה. תמנו מישהו מהמשפחה . אני לא מכירה שמות ספציפיים של קייטרינגים כאלה,  אבל הייתי במקומות שהיה ככה והיה בסדר גמור. 

כשעושים צנוע ממש, אז במשפחה ממוצעת מצליחים לכסות ואין מה לדאוג.

בנים משלמים פעם אחת וזהו...

"הכל סובב את האשכנזים". 

בס"ד....

התימנים לא יהודים.....

גם האשכנזים והמרוקאים לא יהודים.....

גם העירקים והאתיופים והרוסים לא יהודים.....

גם הערבים והפרסים לא יהודים......

גם הסודנים והאריתראים והתאילנדים והעמלקים......לא יהודים......

כשם שבני ישראל במצרים לא הפכו למצרים, כך יהודי גלות אשכנז לא הפכו להיות אשכנזים ויהודי גלות ספרד לא הפכו להיות ספרדים ויהודי גלות מרוקו מעולם לא הפכו להיות מרוקאים ויהודי גלות תימן ורוסיה מעולם לא הפכו להיות תימנים/רוסים.. בני ישראל (צאצאי שבט דן) באתיופיה, מעולם לא הפכו להיות אתיופים, בני ישראל (צאצאי שבט מנשה) בהודו מעולם לא הפכו להיות הודים...

אמור מעתה: בני עדות המזרח, בני עדות המערב (וגם עדות אשכנז ) בני עדות תימן וכד'...

אשכנזים, עמלקים, ספרדים וערבים ותימנים וכד' הם לא ישראלים ולא יהודים...

ישראלי = רק מי שמזרע ישראל אבינו (ללא תלות במקום הלידה ו/או סוג האזרחות).....

יהודי = מי שמצאצאי בני ישראל ממלכות יהודה (השבטים יהודה שמעון ובנימין וכן כהנים ולווים שהיו במלכות יהודה)....

אבותינו בני ישראל היו במצרים וגם נולדו במצרים ואף אחד מאיתנו לא מהין לכנות אותם מצרים! הרי המצרים לא יהודים ואילו היהודים במצריים לא הפכו למצרים!.....

מדוע יהודי שנולד בספרד מכונה ספרדי? מדוע יהודי שנולד במרוקו מכונה מרוקאי?.....

מדוע יהודי שנולד בארצות אשכנז מכונה אשכנזי?.....

בפרשת נח למדנו כי:  ובני נח שם חם ויפת .....

ובני יפת גמר ו...

ובני גמר אשכנז ריפת ותוגרמה.....

ובכן אשכנז הוא הנכד של יפת ואילו היהודים מזרעו של שם (מה זה אנטישמי?)......

ובכן אשכנז לא יהודי.....

יהודים שגרו בארצות אשכנז לא הפכו להיות אשכנז.....

בפרשת וישלח התורה מלמדת אותנו מי הם הצאצאים של עשיו......

למדנו שתימן ועמלק אחים והם הבנים של אליפז הבן של עשו, דהיינו, תימן ועמלק הם הנכדים של עשיו. לא יעלה על הדעת שיהודי מתימן יאמר אני תימני ועוד יוסיף את המלה גאה.....

מעתה אמור: בני עדות אשכנז או יהודי גלות אשכנז.....

ובני עדות המזרח.....

ובני עדות תימן ו/או יהודי גלות תימן יהודי גלות מרוקו, מגורשי ספרד, יהודי גלות רוסיה, בני ישראל מאתיופיה וכד'.......

הרי ברור שאשכנזים, עמלקים, ספרדים וערבים ותימנים ומרוקאים ורוסים ואתיופים וסודנים ואריתראים ותאילנדים ופיליפינים וטורקים והודים וסינים לא ישראלים , קל וחומר שהם לא יהודים......

מהאמור לעיל ברור שהאשכנזים נולדו לפני התימנים (פער של 11 דורות).....

פורום נוער – האם התימנים יהודים?

 האם תמנים הם יהודים??? חובה לקרוא!!! - נוער וגיל ההתבגרות

ברור שעושים את זה כי זה מצווה... 

כמו שאמרתי, ההתלבטות שלנו היא לגבי ההשקעה בשאר הדברים. ז"א אם אנחנו יודעים שצריך לשים בצד כסף גם לברית אז נוציא פחות על דברים אחרים אבל אם הברית בערך מכסה את עצמה אז זה משאיר לנו לנהל את שאר התקציב בצורה שונה...

כמה שרשורים בהם רואים כי הזוג מצפה לעזרה מההורים (ואם לא אז "הם קמצנים" והמבין יבין), סתם נק' רגישה אצלי כי אני חושבת שצריך להסתדר לבד, ולהודות מקרב לב על כל עזרה מההורים,

אני מבינה שזה נשאל בתום לב.

מאחלת לכם לידה קלה ובהצלחה בארגונים!

לא נפגעתי ח"ו! אני גם סולדת מאוד מהגישה של "מגיע לי" "תקנו לי" וכו'

חשוב לי לומר שאנחנו לא מתכננים לחסוך באירוע הזה גם אם זה אנחנו משלמים וגם אם זה ההורים.

כל השאלה הייתה כדי לדעת לגבי הקניות של שאר הדברים...

בעלי הכין את האוכל והבריתות עצמן היו ברחבה בחוץ וב"אולמון" שבעלי עבד בוו אז היה חינם.. האוכל עלה לנו משהו כמו 1000ש"ח... בברית השניה רצינו להוציא טיפה יותר ולקנות מגשים של פירות, אבל גיסי שילם בלי לספר לנו כמה עלה..

לא זכור לי שההורים מימנו איזשהו חלק בברית, אבל אולי אני טועה... מה שכן- ההורים של בעלי ביקשו שנעשה את הפידיון אצלם והם ישלמו על הכל (אחרי הרבה התלבטויות הסכמנו- כי הם ככ רצו). 

בקיצור, אני מאמינה שאם אתם מספיק גדולים להתחתן וללדת אז גם מספיק גדולים לממן הכל לבד. אם בא- בא. אם לא בא- לא בא. 

בגלל שעשינו אצלנו ובזול, אבל עדיין דודים פירגנו כיסה בהרבה, אבל גם היה מכובד  מספיק (לדעתי)

מקווה שתרמתי

אנו עשינו כבר ב"ה 3 בריתות.

כל אחת היתה מעט בסגנון שונה.

ב-2 הבריתות האחרונות היה אוכל חלבי ( בייגל ,גבינות ,דג , פשטידות ) כי אנחנו משתדלים לעשות את הברית בבוקר ואז יוצא שזה מעיין זמן של ארוחת בוצר לא בוקר ולא צהריים

אז העלויות שונות בין חלבי לבשרי

הרבה מוהלים לא לוקחים תשלום-לשים לב גיסתי מאוד רצתה מוהל מסויים ( ברית ראשון) והוא ממש היה יקר והיא מאוד התפלאה על המחיר וכשאמרנו לה שהמוהל שלנו בקושי הצלחנו להכניס לו לכיס תשלום על המונית היא היתה בשוק.

לגבי מתנות- קיבלנו רק מהמשפחה הקרובה ( והיא לא כ"כ גדולה) וההורים נתנו כ"א עזרה לכיסוי העלויות- אבל לא ביקשנו.

הכספים שקיבלנו ללא ההורים לא היו מכסים את העלויות לברית.

הכול מאוד תלוי אופי משפחתי.

(לסיכום אישי אצלנו-אני חושבת שהבריתות שלנו היו בסביבות 4000 ש"ח כולל ה'שלום זוכר', עשינו באולם בת כנסת או משהו בסגנון,קייטרינג חלבי והמוהל לקח רק תשלום על הנסיעה).

לגבי קניות של דברים לתינוק אחרי הלידה-אז בלידה הראשונה הדודה קנתה לנו את העגלה- וקנינו באותו זמן עגלה מוצלחת ששרדה 4 ילדים מתוקים

שידה ומיטה קניניו דרך יד2- משהו דנדש בחצי מהמחיר בחנות.

ואפשר גם להשיג עגלות ממש ללא שימוש במחירים הרבה יותר נמוכים ביד 2

בגדים -הרוב היה חדש וחלק יד 2 ( משפחה וכאלה שהעבירו).

המון בהצלחה

בשעה טובה

דחופים אחרי הברית כך שתדעו מה התקציב שלכם (רצוי לחסוך בכל מקרה במידת האפשר יד 2 וכד' ההוצאות ממשיכות ב"ה גם הרבה לאחר הלידה.. מעון וכו') 

קחו בחשבון שתקבלו גם מענק לידה מהממשלה 

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

עוזר ונותן נקודות למחשבה.

אם יש המלצה על מקום מסוים אשמח לשמוע!

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.

ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות

לא שמלה, אלא באמת שמחה.

תשמחי בהריון ושאחרים ישמחו איתך

ותבקשי מכולם שיתפללו עלייך. אני ממש בעד לאסוף תפילות. יהיה טוב בעזרת ה'!!!

מי שלא מפרגן שיטפל בעצמו..

לפעמים להסתיר ולטשטש גורם לזה להיראות גדול יותר

קוראת עכשיו את התגובה הבאה שלך - אני הייתי מנצלת את האירוע כדי לפרסם את הנס הגדול שבורא עולם עשה איתכם.

אם כי כמובן עניין של תחושה אישית.

מזל טוב *2