שילוב של כמה דברים:

א. מה שאתם לא מוכנים שהוא ישחק איתו- כמו פלאפון למשל, אז תרחיקו ממנו ומטווח ראייתו והשג ידו, ובנוסף- תעמדו על זה, שזה יהיה כלל שלא שוברים אותו, גם אם הוא צורח.

ב. אם זה כן קורה בכל זאת, שהוא בוכה ורוצה מה שאי אפשר- אז תנסו להסיח את דעתו- להעביר אותו לחדר אחר אתכם, תוך כדי דיבור "אתה רואה מה אמא עושה?" וכו' ותוך כדי- לתת לו משחק אחר.

ג. באמת אי אפשר להגיד לא כל הזמן. אז לכן כדאי להמעיט את ה"לאוין" מראייתו ובמקום זה להרבות ב"כנים". לאו דווקא להגיד "זה לא", אלא להרחיק את האסור ממנו ולהגיד "זה כן" על משחק אחר.

ד. באופן כללי- וזה נכון מעכשיו ועד לגיל 15 פלוס...- להחליט מה "לא", ולעמוד על זה בנחת ובעקביות. לא "לזגזג"- לא להגיד לא ואח"כ להיכנע לבכי או לצעקות, ומצד שני לא להגיד או לשדר "כן" ואח"כ לאסור פתאום.

ומה שאומרים עליו "לא"- אז לפני שאומרים לא מוודאים שיש כוח לעמוד בפני הפגנות, עצומות, צרחות וכו'.

כי ברגע שתינוק, גם בגיל הזה רואה שההורים שלו עומדים על שלהם זה נותן לו שני דברים:

1. תחושה של בטחון. יש לי הורים עם גב חזק...הצרחות שלי לא מכופפות אותם. אפשר לסמוך עליהם.

2. בסופו של דבר הילד יפנים את מה שלא מתירים לו. וגם יבין שמה לעשות, לא כל דבר מותר לו.

בהצלחה!

הבעיה באמת שהיתה תקופה שהורים של בעלי היו מביאים לו את האייפון שלהם וגם בעלי לפעמים כשלא היה לו כוח להעסיק אותו..אז באמת בעיה עכשיו לעמוד על זה..

מקווה שהוא יקלוט מהר מאד שזה לא בשבילו.

רצונות משלו ואכזבות משלו, זה נורמלי לגמרי!!!

הוא לא מחפש את הנוצץ והמצלצל, הוא לא מחפש את היקר והמשוכלל - הוא פשוט מחפש את מה שמעסיק את ההורים הגדולים והחכמים שלו.

הוא "מתוכנת" ללמוד מכם, לנסות להעתיק אתכם בכל דבר. ככה הוא ילמד בע"ה לדבר, ללכת... ככה הוא לומד ממידותיכם הטובות ומהתנהגותכם - וככה הוא גם לומד להשתמש במכשירים שאתם משתמשים.

אז דבר ראשון, קחו כמחמאה.

ודבר שני - חשבו במה אתם יכולים כן לשתף אותו, ולתמוך ברצון החיובי הזה שלו - ובדברים האלה דווקא תרבו להשתמש לידו. לשים אותו באזור כשמקפלים כביסה ותת לו להתנסות, לכתוב לידו ולוותר לו על הדף והעט אם הוא מבקש וכו' וכו'.

הדברים שבהם אתם לא רוצם שיחקה אתכם לעת עתה - אני הייתי משתדלת כמה שאפשר להמעיט בשימוש בנוכחותו. לשיקולכם.

אני באופן אישי לא מייחסת חשיבות כל ך גדולה לעקביות. ממה שאני רואה, גמישות משרתת אותנו יותר טוב. אני מעדיפה להכריע בכל מקרה לגופו, לפי הנסיבות המשתנות (למשל - באיזה מכשיר מדובר, האם יש לי חלופות להציע, על איזה צד התינוק קם היום... ועוד). לפני כמה חודשים כתבתי פוסט על איך להכריע כשיש צורך חשוב של ילד מצד אחד (במקרה הזה - לחקות את הוריו) וצורך חשוב של הורה מצד שני (במקרה הזה - לשמור מהתקלקלויות). אולי יעזור לכם.

בהצלחה!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות