שזה משו ממושך..  כאילו כל פעם שבוכה מזכיר לך_____...

ואז מתגבר..

ישמצב?

אבל יש מה לעשות!! 

אני כשזה קורה לי פשוט משתדלת בכל הכח להפריד.. להגיד לעצמי "זה לא קשור"..

וגם לפתוח עם עצמך את מה שזה מעלה... לדבר ולכתוב עלזה כמה שאפשר.. להוציא אתזה..

הצלחות נשמה!!

אם צכה משו בכיפפפפ..

וכדי להבהיר לך כמה אסור לבלום את הבכי אספר לך משהו שקרה לי באמת...

השנה גמרתי ח' ובגלל שאני בבית ספר חרדי אז השנה התחלקנו לתיכונים ונפרדתי ממלא חברות טובות שלי. אני נערה מאוד רגישה בדרך כלל אבל הבטחתי לעצמי שאני לא אבכה ביום הזה...  הגיע היום של התעודות וכול החברות שלי בוכות בדמעות שליש על כתפיי ואני בשלי- עושה הכול כדי לא לבכות... אפילו שהדמעות עמדו לי בקצה העין.. (אין לי מושג מה גרם לי כל כך לא לרצות לבכות...) טוב אז בקיצור- בגלל שלא בכיתי אז, אני בוכה עכשיו מלא בלי שאף אחד יודע. וגם יש לי הרגשה לא טובה בגלל שכמה חברות שלי חשבו שאני לא בוכה כי לא איכפת לי להיפרד מהן...

אז תחשבי לבד מה עדיף- לבכות ולשחרר, או לא לבכות ולחכות שזה יצתבר...

סורי על המגילה...

אני חושבת שאת צריכה או למצוא משהי שאת מרגישה איתה הכי פתוח בעולם (יכול להיות שזה יקרה דוקא עם משהי שלא מכיר האותך כל כך טוב...) וכל פעם שאת מרגישה עצובה/ מעוצבנת פשוט להתקשר אליה ולפרוק אצלה... (אם באלך אפשר לעשות אתזה באישי שלי...) או שפשוט תכתבי... מנסיון שלי- זה ממש עוזר... את יכולה גם רק להגיד, בלי לכתוב. תדברי עם ה'... את הבת שלו! נכון שזה נשמע מצחיק אבל זה ממש משחרר לדבר עם עצמך כאילו שיש משהו לידיך. נניח אני עושה: כשעצוב לי אני מדברת בדמיון שלי עם משהיא שאני מאוד אוהבת ומעריכה ואני מנחמת את עצמי דרכה...

ולגבי זה שאת מרגישה לא טוב עם עצמך- אם זה משהו שכשור לתורה ומצוות אז רק תזכרי שתמיד יש דרך לחזור! וה' מקבל את השבים בשמחה!!

חיבוק ענק

ואם משהו יגיד לך שאת בכיינית תגידי לו שאני לא מרשה לדבר ככה לכפילה שלי!!!!! ;)

שתדעי לך שהרבה יותר גרוע לרצות לבכות ולא להצליח להשתחרר מבחינה רגשית מאשר לבכות כל הזמן. זה רק מראה על מודעות נפשית גבוהה ולרוב מבורכת. קרה לי הרבה פעמים שרציתי לבכות והרגשתי תקוע, גברים תמיד נמצאים בסכנה של אדישות ואפאתיות..

ובאמת אם הבכי מרגיש לך משחרר ואת מרגישה טוב אחריו אז אין סיבה להפסיק. אני ממש מקנא בבנות שמסוגלות לבכות כל הזמן ולבטאות רגשות כי זה דבר בעייתי אצל גברים.. תהני מהמתנה שלך!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...