שזה משו ממושך..  כאילו כל פעם שבוכה מזכיר לך_____...

ואז מתגבר..

ישמצב?

אבל יש מה לעשות!! 

אני כשזה קורה לי פשוט משתדלת בכל הכח להפריד.. להגיד לעצמי "זה לא קשור"..

וגם לפתוח עם עצמך את מה שזה מעלה... לדבר ולכתוב עלזה כמה שאפשר.. להוציא אתזה..

הצלחות נשמה!!

אם צכה משו בכיפפפפ..

וכדי להבהיר לך כמה אסור לבלום את הבכי אספר לך משהו שקרה לי באמת...

השנה גמרתי ח' ובגלל שאני בבית ספר חרדי אז השנה התחלקנו לתיכונים ונפרדתי ממלא חברות טובות שלי. אני נערה מאוד רגישה בדרך כלל אבל הבטחתי לעצמי שאני לא אבכה ביום הזה...  הגיע היום של התעודות וכול החברות שלי בוכות בדמעות שליש על כתפיי ואני בשלי- עושה הכול כדי לא לבכות... אפילו שהדמעות עמדו לי בקצה העין.. (אין לי מושג מה גרם לי כל כך לא לרצות לבכות...) טוב אז בקיצור- בגלל שלא בכיתי אז, אני בוכה עכשיו מלא בלי שאף אחד יודע. וגם יש לי הרגשה לא טובה בגלל שכמה חברות שלי חשבו שאני לא בוכה כי לא איכפת לי להיפרד מהן...

אז תחשבי לבד מה עדיף- לבכות ולשחרר, או לא לבכות ולחכות שזה יצתבר...

סורי על המגילה...

אני חושבת שאת צריכה או למצוא משהי שאת מרגישה איתה הכי פתוח בעולם (יכול להיות שזה יקרה דוקא עם משהי שלא מכיר האותך כל כך טוב...) וכל פעם שאת מרגישה עצובה/ מעוצבנת פשוט להתקשר אליה ולפרוק אצלה... (אם באלך אפשר לעשות אתזה באישי שלי...) או שפשוט תכתבי... מנסיון שלי- זה ממש עוזר... את יכולה גם רק להגיד, בלי לכתוב. תדברי עם ה'... את הבת שלו! נכון שזה נשמע מצחיק אבל זה ממש משחרר לדבר עם עצמך כאילו שיש משהו לידיך. נניח אני עושה: כשעצוב לי אני מדברת בדמיון שלי עם משהיא שאני מאוד אוהבת ומעריכה ואני מנחמת את עצמי דרכה...

ולגבי זה שאת מרגישה לא טוב עם עצמך- אם זה משהו שכשור לתורה ומצוות אז רק תזכרי שתמיד יש דרך לחזור! וה' מקבל את השבים בשמחה!!

חיבוק ענק

ואם משהו יגיד לך שאת בכיינית תגידי לו שאני לא מרשה לדבר ככה לכפילה שלי!!!!! ;)

שתדעי לך שהרבה יותר גרוע לרצות לבכות ולא להצליח להשתחרר מבחינה רגשית מאשר לבכות כל הזמן. זה רק מראה על מודעות נפשית גבוהה ולרוב מבורכת. קרה לי הרבה פעמים שרציתי לבכות והרגשתי תקוע, גברים תמיד נמצאים בסכנה של אדישות ואפאתיות..

ובאמת אם הבכי מרגיש לך משחרר ואת מרגישה טוב אחריו אז אין סיבה להפסיק. אני ממש מקנא בבנות שמסוגלות לבכות כל הזמן ולבטאות רגשות כי זה דבר בעייתי אצל גברים.. תהני מהמתנה שלך!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....