אמצע הרחוב.
אתה עומד על המדרכה ומסתכל על המדרכה ממול.
אנשים, ילדים, תינוקות. כולם הולכים לאיזשהו מקום..
אחד הולך לכאן, אחד לשם, קבוצת חברים מתקדמת בדיבורים וצחקוקים קולניים לצד אחד, 2 בנות הולכות להם באטיות לצד השני תוך שהן מדברות בניהן.
מספר ילדים הולכים כשבידי אחד מהם כדורגל, בדרכם למגרש שנמצא בקצה השני של הרחוב...
אב מלמד את בנו לרכב על אופניים ואמא הולכת עם ילדים בגילאים שונים לכיוון הבניין הנמוך שבאיזור..
אתה מסתכל..
וחושב לעצמך - כולם הולכים, זזים, נעים ממקום למקום. כולם יודעים להיכן צריכים להגיע (או לפחות את הכיוון), ואת מטרתם.. כולם. וזה בלי קשר למכוניות הנוסעות מכאן לשם ומשם לכאן.. יודעות את כיוון מסלול הנסיעה שלהן..
ואתה??
אתה עומד על המדרכה ממול ובוהה באנשים. חושב מחשבות...
רוצה רק להגיד להם שינסו לסחוף אותך גם לעולמם שלהם, שיתנו לך יד, שיעזרו לך לעבור לצד השני.. אצלך, במדרכה עליה אתה עומד, הכל שומם, ריק ובלי אנשים. רק אתה נמצא שם.. ואולי עוד כמה נמצאים בהמשך הרחוב במצב כמו שלך ובוהים המדרכה ממול.....
לפעמים אתה עומד בצד אחד של הכביש ולפעמים בצד השני.....
רק צריך שיבוא איזה מישהו מ"שם" ינופף לך לשלום ויחצה את הכביש. וכשיתקרב אליך יבוא, ועם הרבה הרבה רצון אמיתי, הוא ישאל שאלה אחת מכל הלב -
אח שלי, צריך עזרה לחצות את הכביש?










