וזהו. אני מרגישה כל כך לבד. אני פשוט רוצה לברוח. לא להיות כאן. לא לראות אף אחד. לא לדבר עם אף אחד. במילא לא יבינו אותי. מה יגידו לי? זה יעבור לך? הכל יהיה בסדר? אל תדאגי.... מה? מי מבין אותי בכלל? מישהו יודע מה עובר עליי? מישהו שואל?? אני לא מספרת. ואני גם לא אספר. אני אעשה תשובה ויהיה טוב בעזרת ה׳. וזה כואב לי כי אני מרגישה כל כך לבד. לפעמים אני רוצה שיקרה לי משהו. אבל בעצם אני מבינה שאחרי שהכל יסתדר אז המצב יחזור לקדמותו. ואז מה? בשביל מה אני עושה את זה? בשביל תשומת לב? בגלל זה?? אני עד כדי כך צריכה שירחמו עליי?? מה קורה לי? מה איתי? נמאס לי לבכות. כואב לי לבכות. אני לא יכולה כבר לא לשמוח... יש כל כך הרבה דברים שמפריעים לי. שמפרים את השלווה ממני. אני לא יכולה כבר. שיקרה כבר משהו טוב.
ולתוהים, אתם מכירים אותי....
בבקשה, בבקשה, לא באישי. רק פה.




