תחיה, בכית?
כן. קצת.
תחיה למה את בחדר?
כי אני לא רוצה אנשים עכשיו.
תחיה את בסדר?
כן. תודה
בס"ד
תחיה למה בכית?
תחיה למה את לא רוצה אנשים?
תחיה זה כולל אנשות?
תחיה את בסדר?
התשובה לשאלה הזו לא חייבת להיות תמיד כן
בס"ד
תזוזה זה מציק בעיניים אם זו לא התזוזה שלך
הגדירי 'בסדר'?
בס"ד
לכי לישון ילדה
בס"ד
הלוואי שלא אקום
ואם אקום זה יהיה אחרי שישנתי המון זמן ועבר יום שני
בס"ד
תגידי עד כמה רחוק וקשה לך להגיע לחיפה?
אולי אארגן לך תעסוקה 
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)