לא מתפללים לרבי.

אני כותבת הסבר. לא על מנת להיכנס כאן לוויכוח ופרובוקציות של חבריא שאוהבים את זה.

מי שרוצה לדעת מה הגישה החסידית יכול לקרוא ולהתרשם ממה שאני הבנתי בחסידות על זה. אני לא מציגה את הדברים כמשהו שאתה חייב להאמין בו אלא כתפיסה החסידית לנושא. אם אתם רוצים להכיר, יש כאן הזדמנות. להסכים- אתם לא חייבים. רק לשמור על כבוד.

כשמשה רבינו אמר על עצמו "אנכי העומד בין ה' וביניכם" הוא לא הפך לאלוקים עצמו. אבל הוא שם באמצע לקשר.

בנוגע למה שכתבת על עצמות ומהות- על משה נאמר "איש האלוקים". מה הכוונה? אומרים חז"ל "מחציו ומטה איש ומחציו ומעלה אלוקים". אמירה הזויה, לא? ה' מתחלק לחצאים? משה הוא חצי אלוקים? אבל זה חז"ל...

דמיין כד שיש בה הרבה פטל. נסה לשפוך לשם קולה. כמה יכנס?

עכשיו דמיין כד ריק. כמה קולה תוכל להכניס?

הגוף, הנפש הבהמית, כל המהות המגושמת שלנו היא הכד. כד כזה יש לכולם. גם לרבי.

ככל שהוא מלא יותר בישות והרגשה עצמית יש כביכול פחות מקום לאלוקות להתגלות שם.

(מי שלומד חסידות יודע שבכל פרט בעולם יש אלוקות. העולם נברא בדבר ה' שזו הארה ממנו).

על משה רבינו נאמר- "העניו מכל האדם אשר על פני האדמה"

הכד שלו היה ריק. לכן המילוי היה בשלמות.

לכן הוא זה שיכול לחבר את העם לאלוקות כי אצלו זה מתגלה כפי שזה בעצמות ומהות.

ומשם זה מאיר לכל העולם. עד כדי שאומרים "תורה ציווה לנו משה"למרות שציווי התורה הם מה' והוא רק המעביר. כי זה לא העברה כמו שליח. אלא שהאלוקות מתגלה בו.

אם לא היה לו את הכד- אם לא הייתה גשמיות, הוא לא היה יכול למלא את תפקיד המחבר כי אנחנו גשמיים.

אם הוא לא היה עניו ולא היה מאיר אצלו האלוקות כמו למעלה, לא היה לנו למה להתחבר.

אבל הוא מחציו ומטה איש ומחציו ומטה אלוקים ולכן הוא יכול לחבר.

זזו התפיסה שלנו את הרבי כ"משה שבדור". דרכו מאירה האלוקות בעולם, אבל הוא לא האלוקות.

לא מתפללים לאמצעי לגילוי האלוקות בעולם. מתפללים לאלוקים עצמו.

את אומרת הסבר יפה אבל הוא לא בדיוק מסתדר אם מה שהרבי אומר. הרבי מסביר  בשיחה (מובאת בהוספות לכרך ב' ליוד שבט): יש השואלים איך אפשר לבקש בקשה מהרבי הרי הרבי הוא רק ממוצע בין ה' לבן אדם, והתשובה היא שהרבי זהו העצמות ומהות בעצמו כפי שהעמיד עצמו בגוף ולכן לא שייכת כל שאלה של ממוצע. ע"כ. זאת אומרת שהרבי הוא הוא העצמות ומהות בכבודו ובעצמו ולכן אפשר וצריך להתפלל לרבי. (כמו שהיה בשנות המרפסת כידוע). וכמי שלמד קצת חסידות, כל ההבסבר שלך לא אוחז כי אפשר להסביר זאת שהגוף הגשמי בטל במציאות ולכן שורה בו הארה מאלוקות, אבל לומר שבגלל הביטול (והאיש משה עניו) אז המאור שהוא עצמות ומהות זה בלתי מובן שהרי גם ביטול במציאות הוא עדיין ישות לגבי עצמותו.

חוץ מזה מה שהסברת זה מתאים על כל צדיק של התניא והרבי מדגיש את המעלה של רבי שהוא נשיא הדור.

התוועדות י"ב תמוז תשי"א. תירגום מאידיש (ההדגשות לא במקור):

וזה גם מה שהרבי סיפר, שמתי שהוא ישב במאסר אז על פי חוק המלוכה היה צריך לצלם תמונה מכל אסיר. היות שלא צילמו אותו לפני שהוא נכנס לתאו, לחדר המאסר, אז נכנסו אליו בשבת. ורצו אז לצלם אותו. זה היה שעתיים-שלוש-ארבע מתחילת היום, והוא ישב עם טלית על הראש, והתפלל. הם נכנסו, וראו אותו יושב עם טלית על הראש, והלכו.

אחרי זה עבר קצת זמן, שעה, שעה וחצי, משך הזמן, והם נכנסו שוב, הרבי עדיין אחז באמצע התפילה, אבל הטלית לא היתה על הראש. הוא ראה אותם נכנסים עם כל הציוד, מתארגנים לצילום, ועשה להם תנועה ביד, והם נבהלו מזה ויצאו החוצה!

אחרי עוד משך זמן, שעה או משהו, הם באו בפעם השלישית. הרבי אמר להם "שבת היום",! והצלמים יצאו ודחו זאת לאחר כך.

כעת, הפלא הוא, שבשכל לגמרי אין לזה מקום. הרי הם לא התפעלו מטלית, ואת הרבי הם אסרו בגלל שהוא היה רב - רבי, עם טלית על הראש. ואעפי"כ, מתי שהם נכנסו, אז אצלם גופא, כשסביב סביב שורצים אנשים שלהם, . .במילא הבינו שאין להם מה לעשות שם. איזה מקום יש לזה בשכל?!

אלא בשעה שהולכים עם ביטול עצמי במילא עם תוקף עצמי, ואז אפילו ניצוץ שהוא מוחבא באופן כזה, ש"חתיכה עצמה נעשית נבילה", למרות שבמציאות היא קיימת, כמו שהיה שם, אז מתי שהיא רואָה עַצְמוּת וּמַהוּת כְּפִי שֶּׁהוּא יוֹשֵׁב עִם טַלִית עַל הָרֹאשׁ, אז גם אצלם גופא אין לזה מקום בשכל, זה עניין שלא שייך לשכל, אבל אצלם גופא אין מציאות שהם יבלבלו כאן, היות שהמציאות שלהם כאן, הפכה לאין-מציאות.

במילא הם יצאו בלי לשאול ולבלבל, הם הבינו שאין להם כאן מה לעשות.

לא אוהבת שמעלים כאן נושא רק בשביל הפרובוקציה.

מה המטרה בקטע הזה ???

כמובן שאני לא מסכימה עם פירושך לדברי הרבי.

אתה נשמע מאנשי ברנס למיניהם...

תהנה

אני ממש לא מאנשי ברנס. ואני לא מסכים אם הפרשנות שהבאתי. אני פשוט רוצה לשמוע פרשנות שונה לדברים של הרבי כי בשאר הדברים הרבי באמת אחד המנהיגים הדגולים וחבל לי לוותר על הקשר שלי איתו ואם התורה של חבד שהיא אחד השיטות העמוקות וכייפיות שיש.

חבדניקים, כולל משחיסטים, העיפו אנשים מ770 בכוח הזרוע כשהם נאמו שם את הדעות האלו בהגזמה.

בתקופת המרפסת אף אחד לא התפלל לרבי. פשוט לא היו מסוגלים להפנות את הגב. זה הכל.

תבדוק לאיזה כיוון מתפללים בימים נוראים אצל וויזניץ.

ועצמות ומהות נמצאת בכל דבר.

ומשהו ישות שנשאר זה אצל צדיק רגיל.  אצל משה, זה רק ה'כד' אבל בגללו אי אפשר להתפלל אליו.

לא הבנתי איך התשובה שלך עונה... אבל עזבי. לא משנה.

התקיפות הייתה כמובן לא אישית.

מוביל הקו הזה ידוע כאיש שבכ.. בזמנו הוא ניסה לדרוס את הרב ביסטריצקי ז"ל.

הוא וחבורתו עשו פרובוקציות ובלבלו צעירים שלוקחים כל דבר שטחי.

לכן הנושא טעון קצת..

אני יודע מי זה ברנס. הוא גם אמר שירצח את הרב עובדיה יוסף.... 

פשוט אני אחד שאוהב עמדות סדורות ולא קטעים אפורים שלא מובנים....

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה