שירים עם קצב.
מילים שה' יודע מאיפה המציאו אותם.
שירים בלי משמעות.
או במילים אחרות,דיי זבל (במחילה מכבוד הממציאים)
ושירים שאחים שלי כל היום שומעים ואני מתחרפנת.
ושאני שמה מוזיקה הם צועקים וצוחקים עליי.
וזהו.
מסתדרים.. 
שירים עם קצב.
מילים שה' יודע מאיפה המציאו אותם.
שירים בלי משמעות.
או במילים אחרות,דיי זבל (במחילה מכבוד הממציאים)
ושירים שאחים שלי כל היום שומעים ואני מתחרפנת.
ושאני שמה מוזיקה הם צועקים וצוחקים עליי.
וזהו.
מסתדרים.. 
השירים הטובים המזרחיים הם מעטים מאוד.
פוסעתכששמים שירים כאלה אני שמה בשיא הווליום ביני לנדאו או בוצר וזה מעצבן אותם אז אני עושה עסקת חליפין- אתם מכבים את זה אני מכבה את זה
הסתגרתי בחדר ושמעתי ת'מוזיקה שלי..
ועכשיו הם הלכו אז כיביתי במהירות את המוזיקה שלהם..
ונחמד לי..

מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)