בס"ד
אבל אם תסתכלי אל תוך הנפש פנימה ותנסי לחשוב,
מה המקור לתחושה שה' לא אוהב אותך?
מאיזה צד בנפש הוא בא?
מהצד האלוקי שבך? או מהיצר הרע?
הנשמה שלך היא חלק אלוקא ממעל ממש.
לומר שה' שונא אותך, זה כמו לומר שיש לה' שנאה עצמית חלילה...
אומר הבעל שם טוב, שהקב"ה אוהב כל יהודי,
(ללא יוצאים מן הכלל)
יותר משזוג הורים אוהבים את בנם יחידם שנולד להם לעת זיקנה.
הנשמה שהיא חלק אלוקא ממעל ממש, יודעת זאת.
ויש בה אהבת ה' ויראת ה' ירושה מאבותינו אברהם ויצחק.
אבל יש מי שמרוויח מלשקר לך, ולשכנע אותך /שה' לא אוהב אותך חלילה...
יש מי שנוח לו להאמין שאת רעה, ולא ראויה לאהבת ה',
או להפך, שה' סתם שונא אותך...
מי זה יכול להיות?
כתוב יצר הרע הוא מלאך המוות.
שנכנס בתוך לב האדם בשעת חטא עץ הדעת.
ומאז הוא מנסה להפריד בין הבורא לנברא.
לגרום ליהודי לשכוח שהוא חלק אלוקא ממעל ממש.
אבל האמת היא שאהבת ה' אלייך היא באין ערוך עמוקה יותר ממה שאת כנברא יכולה להכיל.
ובניסיונות ה' הכי קרוב אליינו.
ומרוב קרבת ה' אנו לא רואות אור, אלא חושך,
כמו אדם שמסתכל ישירות על השמש לא רואה אור אלא מסתנוור, וכואב לו, ורואה חושך..
אבל אם למרות כל הכאב הקושי והסבל נאמר לה' שאנו לא מתרגשות מכל זה,
ולא מתרשמות מכל העלם האור שסביב,
ויודעות שאתה נמצא כאן איתי גם במקום הכי כואב ומאכזב וקשה שלי עם עצמי ואיתך-
אז אנו מגלות את האור.
הביטחון באהבת ה' אלייך,
למרות כל מה שאת רואה,
גם כשלא מבינים מה טוב ומרגישים ממש את ההפך,
אנו בוחרות לבטוח בה', להאמין ולבטוח, וזה מעניק לנו את היכולת לראות את אור ה', מבלי להסתנוור.
כמו חפירת מעיין. ככל שהמיים נמצאים בנקודה עמוקה יותר,
ודורשים יותר כוחות נפש, אמונה ובטחון בכך שעוד ימצאו כאן המיים,
כך ניסיון קשה יותר מגלה בנו את הקשר העמוק שלנו לקב"ה,
את האמת ששום דבר לא יכול לכסות על אור האמונה שלי.
וככל ואנו צריכות לחפור יותר כדי להגיע למיים,
כך הבור יהיה גדול יותר,
ז"א יכיל יותר מיים.
כי כאשר חופרים קצת ומתגלה מעיין, המיים נובעים, משפריצים, מתבזבזים,
ואנו עלולים להישאר עם זרם חלש ומעיין קטנטן.
אך אם חפרנו הרבה, יש מקום להכיל את כל המיים שיפרצו פנימה.
ולא לאבד טיפה.
תבחרי להאמין, ולבטוח במי שאוהב אותך יותר משאת יכולה לדמיין,
ובע"ה תזכי שיתהפך החושך לאור.