אם את רואה שלא הולך אולי כדאי להרפות?

תנסי למצוא לך חברות אחרות מהכיתה,מהשכבה איפה שאת עכשיו.

כי..הם גם לא ביישוב, גם לא באולפנא וגם הן הכירו השנה בנות חדשות ואולי כבר אין טעם ככ להמשיך את הקשר כי גם אם הוא ימשיך הוא לא יהיה כמו פעם.

אני חושבת שכדאי לך למצוא חברה שתיים טובות מהכיתה עכשיו או מהיישוב. מישהי שיהיה נוח יותר לשמור איתה על קשר..

מה אומרת?

תנסי למצוא חברות חדשות?

נכון, זה קשה. פרק חדש מתחיל מסמן על פרק אחר שנגמר ולא יחזור.

נראה לי שחלק מהקושי נובע מהפחד/הידיעה שהחוויות שהיו לך עם חברותיך לא יחזרו עוד.

זה כואב ומתסכל.

תאמיני לי- אחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים זה שכשעברתי מוסד (בזמנו) אף חברה לא עברה איתי.

מודה לה' כל יום על כך.

הצלחתי לפתוח דף חדש.

להנות מדברים חדשים. להכיר דמויות שונות ומגוונות.

את אולי לא יכולה לדמיין עתיד בלי החברות שלך. אבל תראי מהר מאוד כמה חברות תוכלי למצוא במקום החדש.

וסתם כך- תדעי כלל ברזל בחיים:

כל תקופה בחיים הקב"ה דואג לשלוח לנו את הסביבה הנכונה שתתמוך בנו בצורה הטובה ביותר. אם זה חברות או משפחה או מכרים. תמיד יהיה שם מישהו בשבילנו.

ואם עבר תקופה- והגיע הזמן להכיר אנשים חדשים- אז לא נורא! תמיד תוכלי למצוא את אותן בנות שתתחברי אליהן ותתמכו אחת בשניה.

קיצר- בהצלחה!

זה יכול להיות אי הבנה...

ואם לא, אני בטוח שתמצאי בעזרת ה' חברות טובות אחרות.

הרבה הצלחה!

אשמח להרחיב באישי אם צריך

ותחפשי חברות אחרות. כנראה שעכשיו הן צריכות להתבסס ולהתרגל למקום החדש ויכול להיות שמתישהו עוד תחזרו להיות חברות..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....