אתם תראו מסיכה חדשה.
ואני? אני רק שחור.
כי מסיכה זה רק כלפי חוץ.
ובפנים הכל מתפרק, רקוב ומגעיל.
ואם תמצאו אותי שוכבת אי שם תדעו שאני מצטערת. מצטערת על זה שלא שיתפתי אותכם כי באמת רציתי. אבל אתם הפנתם לי גב.
במקום לעזור, להושיט יד.
אולי אתם לא תדעו להתמודד עם עוצמות הכאב שבדבר, אבל אני רוצה שתנסו. תגששו, תחפשו פיסת מידע בתוך כל הזבל הזה.
ואתה. אתה יכלת להישאר פה אתה יודע?! זה אולי היה קשה קצת אבל משתלם. ואני כלכך רציתי לחיות איתך. אבל אתה, אתה צדיק. מוסר נפשך. אציל נפש. כפרת עוונות.
חשוך לי אתם יודעים? וגם עצוב.
ויום אחד אני ישבר. ולא מעניין אותי מה אתם רציתם.
כי אמא? מותר גמלי להשבר.
ואבא? אולי, אם היית יותר עוזר.
ואתם? אתם כבר מזמן הפסקתם לעזור שהפנתם לי גב.
אני כבר מזמן נשברתי. והמסכה? היא תחזיק עוד זמן מועט ביותר.

