תיכתבו בתגובות אם אתם רוצים את ההמשך
מאומצת
שיר נשכבה על מיטתה בזעם "איך הן יכלו לעשות לי דבר כזה" חשבה, חיה, אימא של שיר שאלה אותה:"מה קרה יקירתי?,מדוע את בוכה חמודה?, שירה שלי" הוסיפה בחום "את יודעת למה!" צעקה ברוגז שיר "את יודעת טוב מאוד חיה!!" חיה?! תמהה בליבה אימא של שיר, אבל תוך רגע עלתה בזיכרונה תמונה נוראה: באמצע מחלקת יולדות בבית חולים הולכת ובוכה אישה שבורה, שבדיוק נודע לה על מות ביתה הבכורה, היחידה היא ממאנת להתנחם עד שבאה אחות בבית החולים ואומרת את המשפט הבא:"תוכלי לאמץ ילדה.." האישה העצובה קוטעת אותה בריצה אל עבר חדרי התינוקות וכאשר האחות מגיעה היא כבר מחבקת תינוקת תכולת עיניים,כעבור 10 שנים התינוקת החמודה אשר קיבלה את השם שיר שמחה גדלה להיות נערה יפה וחמודה בעלת עיניים תכולות שער זהוב ואף קטן וסולד, עד לאותו יום חיה חשבה שביתה מאושרת וכלל אינה יודעת על עובדת היותה מאומצת, לאחר שהרגיעה את ביתה התקשרה האם למורתה, בשצף קצף צעקה האם על המורה אשר לא שמה לב כאשר תלמידתה השמחה בדרך כלל בוכה! אט אט נרגעה האם והבינה שזה לא רק באשמת המורה, אז היא בקשה יפה סליחה וניתקה את הטלפון.
בחדרה של שיר
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על המילים של חברתי,אודליה, מילים אשר פגעו בי כחץ,מילים אשר הותירו חלל ריק בליבי, אני לא מפסיקה לחשוב על איך עמדתי מושפלת בצד ואף אחת לא באה לנחם אותי וכל אותו היום הייתי לבד, בודדה כאילו אני מצורעת שצריך להתרחק ממנה. זה היה כול כך משפיל ,חוץ מי זה אני בכלל לא יתומה!! יש לי אמא וגם אבא וגם לא מאומצת אמא הופתעה מאוד כאשר שמעה שקראתי לה חיה! אולי בכול זאת אצליח להירדם היום.
בביתה של אודליה
אני?פגעתי בשיר? לא יכול להיות בסך הכול צחקתי איתה! הלוא אני החברה הכי טובה שלה! אבל אולי לא? אני לא יודעת אבל אני זוכרת שבאמת היום לאחר שיעור מדעים, כאשר פניתי אליה רק אמרה" די אודליה" לא קראה לי אודי וגם לא ללה סתם אודליה!! טוב עם היא רצה להיעלב זו זכותה!! בסך הכול צחקתי ואמרתי שכולם יודעים ששיר חולמת להיות יתומה, או לפחות מאומצת!! אבל אם זה לא איכפת לי מדוע איני מצליחה להירדם?
למחרת בבית הספר
כול הכיתה יושבת מתפללת ורק אני עוד מחכה לשיר אני זוכרת היטב את שיחת הטלפון הנזעמת מאימא של שיר ומנסה לשער מה קרה שם אתמול ויותר חשוב, מה קרה אתמול בכיתתי!! לאחר התפילה דיברתי עם תלמידותיי החכמות על כבוד הבריות, כל אותו שיעור ראיתי שאודליה אינה מרגישה בנוח ופוזלת כל הזמן אל עבר הדלת ביקשתיה להיות מרוכזת אך היא בשלה!! לבסוף קראתי לה לצאת מהכיתה בטענה שהיא בטח מעדיפה להיות בחוץ ולא בכיתה החשוכה והמשעממת.
בביתה של שיר במהלך תפילת הבוקר
אני באמת מאומצת? אני לא מאמינה!! אבל אני ממש דומה לסבתא!! כאשר אימי [אימי?] אמרה לי שאני מאומצת בהתחלה כלל לא הבנתי:איך זה יכול להיות?! הלוא אני ממש דומה לסבתא רחל האהובה! "אימא בטח עובדת אלי!" חשבתי אבל כאשר ראיתי שאני לא אלך לבית הספר היום הבנתי ...
אחר הצהרים
התקשרתי לשיר כדי לשאול אותה מדוע היא אינה הגיעה היום לבית הספר וכאשר היא ענתה לי נרעדתי קולה היה עצוב מאוד ואף כועס שאלתיה מדוע אינה הגיעה לבית הספר והיא ענתה לי בקול רועד:"צדקת,אני מאומצת!"
מתוך 10
