אבל לא לחשוב אני נותנת כדי שיהיו חברות שלי אלא אני נותנת כי זה טוב לתת כי זה כיף.

ולא חייבים דוקא לקנות במיוחד בשבילה חבילת שוקולד או תפוציפס. אפילו פתק קטן לפני מבחן או לשמור לה מקום או להתחשב בבקשות וברצונות שלה או דברים אחרים כאלה זה נתינה.

לדעתי פשוט לזרום כזה...

(אני אחת שמתחברת שיא הבטיל בלי לשים לב בקושי... אז אני לא יודעת...)

קשה לתת בלי לצפות לתמורה, ורוב האנשים יותר מידי אגואיסטים כדי לתת אותה

ואני מדברת על חברה עם הרבה אנשים

למצוא חברות טובות זה כבר סיפור אחר

כי אם נותנים בציפיה לתמורה וקשר- אז זה סתם לא יעיל ומזיק

לזרום,לא להתעקש על קטנות וכו'..

להקשיב לה.

להיות שם בשבילה.

לתת מעצמך בשבילה.

בהצלחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....