אם כבר אז כבר... - קהילת חולים ומשפחותיהם
קשה לי.
מיום ליום זה נהיה יותר קשה.

והזכרונות. אוכ, הזכרונות.
אני כבר לא עומדת בזה.
זה הבנאדם שרציתי להתחתן איתו.
אם כבר אז כבר... - קהילת חולים ומשפחותיהם
קשה לי.
מיום ליום זה נהיה יותר קשה.

והזכרונות. אוכ, הזכרונות.
אני כבר לא עומדת בזה.
זה הבנאדם שרציתי להתחתן איתו.
אביגיל.
קודם כל קבלי חיבוק ענק!!!!!
ואני רוצה להגיד לך משהו - מותר להתגעגע.. מותר! לפעמים רק קצת לספר למישהו, קצת לדבר על זה, עור ומקל מאוד!!!
אז שתדעי שזה מאוד טבעי ומאוד מאוד מאוד הגיוני!!!
ונכון.. עבר כבר יותר מחודש, ובכל זאת, זה קשה!!
ממש ממש מסכימה!! זה קשה! זה כואב! נכון.. ובמיוחד אם כל כך אהבת וזה היה האדם שרצית להתחתן איתו!! נשמע לא קל בכלל!!
אבל את תצליחי בעז"ה!!
גם אם קשה תדעי שאת תצליחי להמשיך הלאה עם ולמרות הכאב.. גם אם עכשיו זה נראה לא אפשרי.
יש מישהו/מישהי שאת מדברת איתו/ה על זה??
יש לך כתובת לפנות אליה, כשקשה ממש ונראה לא אפשרי??
מוזמנת ממש ממש בכיף לאישי!!
אפילו סתם לספר קצת.... מה שבא לך!!![]()
חיבוק ענק!!!!!
![]()
מתמודדת...אני ממש מזדהה עם זה שכלפי חוץ הכל נראה טוב ויפה אבל בפנים אתה שבור, מתוסכל ומפורק....
קודם כל - חושבת שזה מצוין שיש תעסוקה ושהכל "בסדר".. אפילו שזה אמיתי ורק נראה ככה....
ולגבי הפסיכולוגית.. - אולי כדאי להמשיך ללכת אליה.. או למצוא מישהי אחרת ולא ללכת אליה אבל למצוא מישהי אחרת במקום.. חושבת שחשוב להמשיך..
ו..מה הבלגן עם הפסיכולוגית? (ואת ממש ממש לא חייבת להגיד אם לא באלך..)
את מתכוונת שהיא כזאת אדישה?
את לא מרגישה שהיא באמת מקשיבה לך?
את מרגישה שהיא מבינה אותך?
היא מה שנקרא.. חופרת לך?
אולי אם תדעי להגיד לעצמך מה הבעיה איתה, זה יעזור לך להגיע למשהו שיהיה לך טוב יותר...
את מרגישה שהכל בפנים מתפרק?? באסה!! זה באמת לא עים, לא קל ולא כיף!! מכירה את ההרגשה הזאת... (לפחות לפי דברים שלי היו ויש...) אם את רוצה לפרט טיפה יותר - מוזמנת...
אולי זה גם יעזור....
את מוזמנת בשמחה לאישי!!
לספר, לפרוק, סתם לכתוב, מה שבא לך!!
באמת!!!
אני כאן!!!
וואי, דבר ראשון תודה רבה רבה!
מה שמציק לי בפסיכולוגית זה שהיא אדישה, היא לא ממש מקשיבה לי וסתם עושה פוזות על ההורים שלי.
שאני מרגישה שאני מתפרק זה שאני מוצאת את עצמי המון פעמים בעבודה\בבית בעצם בכל מקום חושבת עליו ואז יש לי מין מחנק בגרון.. אז אני פשוט הולכת לשירותים\לחדר ובוכה עד שזה עובר לי.
ולפעמים אני מרגישה ממש ממש כפוית טובה כי באמת שיש המון המון אנשים מסביבי שתומכים בי מאוד ותמיד שם בשבילי, ולי קשה לפעמים להיות נחמדה אליהם ורק לחבורות מאוד מאוד טובות אני בוכה לפעמים (ולאמא).
בינתיים אני מעדיפה לא בפרטי. אולי עוד כמה זמן אני יפתח פשל"צ אבל בינתיים לא. תודה רבה רבה 
את לא מבינה כמה זה משמח אותי.
תחליפי מטפלת למישהו שתרגישי איתו בנוח ואל תתבישי לבקש תמיכה!
גם אם יגידו לך שהצער שלך מוגזם אז זה ממש לא נכון כי זה לגיטמי שכל אדם מעבד את זה אחרת וכאמור זה ממש ממש טרי.
מוזמנת לשתף ולפרוק תמיד.

המון המון בהצלחה!!! יהיה בסדר!!(:מתמודדת...
איזה באסה!!!
מתמודדת...כמה פעמים את אמורה להיות אצלה?? כאילו.. פעם בכמה זמן?
לפחות משהו טוב עם כל הסיבוך של למצוא יועצים...מתמודדת...מלא מלא בהצלחה!!!!!!!!
ורק שתדעי לך שגם אותי המשפט שלך חיזק ברמות!!
(גם בטיפול מקצועי... כאילו.. סוג של.. ואני גם עם כמה דברים שמקשים....)
אנשים יפים, מוצלחים,
אנשים של החיים,
ברוכים הבאים לחושך,
ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,
ברוכים הבאים למחלקות סגורות
למבט אטום וריק
ברוכים הבאים לפחד מוות,
לפחד מהמוות
למקומות שבהם אין לכם מה לעשות
בהם אתם הצופים ואתם ההצגה
אתם הטובים ואתם הרעים
אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים
ברוכים הבאים לנפש
לתרופות,לכאבים
למחלות הפחות פוטוגניות
ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט
של עלייה ירידה ושוב ושוב
ברוכים הבאים למטה
ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף
לרגעי ייאוש אצל אבא
ברוכים הבאים למלחמה על החיים
תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו
אז תיכנסו רק קצת
לא להיבהל
זה בעיקרון לא מדבק
אל תגידו כלום,
תיתנו איזה חיבוק
תעיזו להסתכל קצת בעיניים
תכירו את המבט הזה
תזהו את התהום
ואז תפיצו הלאה
תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים
ואנשים כאלה הם די רגילים
והם לרוב ממש חיים בתוכנו
והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו
ממש רגילה כזאת
אפשר לומר די טובה
ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים
אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו
במחלקה במקום כזה או אחר
נאבק על החיים שלו
אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו
אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש
והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב
קרוב קרוב
לא לשכוח, לא לשים בצד
יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים
ויש להם משפחה שעומדת בצד
מחזיקה להם את היד
ומתפללת שהם יצליחו
וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום
אל תתעלמו
יש פה אנשים שנלחמים על החיים
ויש להם משפחה.
מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr
ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי
אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..
ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭
אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד
לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..
ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף
השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה?
לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב
ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.
לא יודע לגבי פענוח.
ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!
חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)
ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם
לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.
ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.
לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל
כדאי פשוט לשאול
רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח
לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.
בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)
מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.
לגופו של עניין, אני לא יודע.
בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא