הענוותן הגדול שהקב"ה העיד עליו ככזה היה מ"ר. וההוא דיבר עם הקב"ה פנים-מול-פנים.

כל העם הכיר בגדלותו. כל העם רצה להתקרב אליו ולהתקרב אליו.

למרות זאת- הוא נאמר עליו: "עניו מאוד מכל אדם".

אז כנראה- תשואה/תגמול/הערכה לא קשורים למושג שנקרא "ענווה".

ענווה- זו מידה קשה.

ולא רק בגלל שקשה להשיג אותה. אלא בעיקר כי זו תכונה שתמיד ניתן לרכוש עוד ועוד ואין לדבר סוף.

ענווה- במילה אחת- זו אמונה.

להאמין שכל התכונות/מידות/כישרונות/הצלחות/כישלונות הם מאת ה'.

כך שאין לך להתפאר במעשי ידיך. כי לא את עשית אותם.

מ"ר לא ייחס את גדלותו להישג האישי שלו- אלא לתכונה אלוקית שנתנה לו בכדי להנהיג את עמ"י.

פרקים כב- כג, למרות שלא נראה לי כדאי לדלג ישר לשם, אז פשוט אפשר ללמוד הכל עד שם...

אני מתעצל לכתוב את הסיבה שהוא מביא 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....