אנשים נהרגו בשביל להגן עלי, אנשים לא ישנים בלילות בשביל לשמור עלי(על כולם).

הם עושים כל כך הרב בשבילי אז ברור שאתן לפחות את הכבוד הזה בשבילם.

זה עוזר לנשמה שלו?! הוא צריך ת'כבוד שלך?!

נראלי שכאשר אומרים משניות או תהילים לעילוי הנשמה זה הרבה יותר מועיל.

פשוט מסכים עם כ-ל מילה.

ממש לא!

הם גיבורים שמסרו נפשם למענינו בהחלט! וכל אחד מהם צדיק!

רק שלעמוד בשבילם לדעתי לא עוזר ולא נחוץ... כל אחד בדרכו שלו שיעשה מה שהוא חונך.

כל הזמן לא צריך דווקא בזמן הצפירה הזמן הזה מוקדש לחיילים שנהרגו בשביל שנוכל לחיות כאן.

וצודקת זה לא בדיוק כבוד, זה יותר בשביל עצמי, להבין שיש אנשים שנהרגו בשביל שנוכל לחיות בארץ, להרגיש את האחדות של עמ"י...

(אני לא ממש טובה בהתבטאויות בכתב.. אבל מתנחלת בנשמה!! כתבה בדיוק את דעתי..)

מכבדים שאין להם דבר עם התורה כביכול. עם ישראל צריך לבנות את עצמו ולתפקד כעם וזה חלק חשוב לנהוג בכבוד לאומי כלפי חללים.

הולכים לפי המדינה שבעצם הולכת נגד רצון ה' ?!

זה קצת לא טוב לדעתי...

הם עושים והולכים ושופטים ומתנהגים לפי התורה?

הם חילונים... וחילונים זה לא מה ש-ה' רוצה.

את מכירה את כולם?

את יודעת איך הם בתוך ליבם?

נכון שהשאיפה היא לקיום תורה ומצוות אבל יש חילוניםשהם במדרגה הרבה יותר גבוה- מבחינת בין אדם לחברו.

ואם ראשי המדינה חילונים- זה אומר שהם לא משקיעים מזמנם וממרצם כדי שלך, ולשאר האנשים יהיה טוב בארץ!?!

(סליחה אם נפגעת או משהו  פשוט זה מרתיח אותי ההכללות האלה)

את המדינה אני בטוח שאת מכבדת, הממשלה זה כבר סיפור אחר.

כדי לכבד את הנופלים, לא רואה עניין לומר תהילים שדקה לפני זה שכולם מחכים שהצפירה תתחיל אף אחד לא אומר תהילים, ופתאום בצפירה כולם נהיים צדיקים דווקא בזמן שראוי לשתוק.

כשמגיע זמן להזדההות עם עם ישראל ולכבד את החיילים, אז הוא מחליט שהוא לא יכול לעמוד דקה בשקט זה די צביעות

כאלטרנטיבה ללעמוד ולכבד באמת אני לא מסכים איתו.

הסיבה שאני חושב שלא צריך להגיד תהילים כי להגיד תהילים זה להתחמק מלהודות בערך של עם ישראל כאומה שיש בה צדדים של חול ושל קודש וצריך לטפח את החול ויש ערך בכבוד לאומי. זה מה שאני מתנגד.

סתם נסיון להראות לעצמך שאתה מנצל את הזמן ולא ח"ו מבזבז אותו על כבוד למתים. יש לי שאלה, בדקה לפני שאומרים "הקהל מתבקש לעמוד", ואז יש מלא זמן מבוזבז כי הצפירה עוד לא מתחילה, אתה אומר תהילים או מדבר בשקט עם חבר שלך?

אבל אין לי כח להתקטנן, מה שאני רוצה לומר זה שדווקא בזמן שכביכול "מבוזבז" פתאום כולם נהיים צדיקים, בעוד שיש המון זמן שהוא לכ"ע מבוזבז ואף אחד לא אומר תהילים. 

אותי לימדו לכבד את המדינה ואת הסמלים.

ולומר על הדתיים לאומיים שהם פשרנים זה שטות גמורה והוצאת שם רע.

ואני אסביר למה...

דווקא בגלל שאני מאד מעריך את החיילים שמתו כדי שאנחנו נוכל לחיות... אני מעדיף לעשות את הדבר שהכי יעזור להם

כשאני עומד אני לא באמת  עוזר להם במשהו... זה מרגיש לי קצת אגואיסטיות להעדיף את המעשה החיצוני

שמראה אותי כמזדהה ומרגיע את המצפון שהנה אני לא מתעלם.. מאשר באמת להועיל...

אני רואה את זה בדיוק כמו לראות עני ברחוב...ללכת לידו כשכולם רואים ולדבר על כמה המדינה לא עוזרת...

כמה העני הזה מסכן, להוריד קצת דמעות. וכו' וכו'  אחרי שכולם ראו שאני צדיק והלכו... גם אני הולך בלי לשים לו אפילו שקל.

עוד נקודה, שהתהלים דווקא מזכיר לי על מה אנחנו נלחמים. ושהחיילים בעצם חיים רק בתור נשמה..

כך שאני לא מרגיש עצוב... אלא שברון לב עם תקווה

לעומת הצפירה שנותנת לי הרגשה של... "מסכנים, הלכו ככה" וזהו... בקיצור עצבות!

אז כשאני ברחוב אני אעמוד כמובן כדי לא לפגוע בצד השני

אבל בבית אפילו באמצע הדבר הכי חשוב אני אפסיק ואומר תהילים..

ואם זה נועד זה לא אומר שזה באמת עוזר...

הבעיה היא שלא הולכים לפי התורה מחפשים פתרונות מתחת לשטיח

ברגע אינטימי כזה,שכול אחד מכונס בעצמו.

אז.. אתה חושב על החלל שאתה מכיר,על המשפחה שלו וכו',ואז אתה תתחבר (לפחות אמור).

ואני חושב שחלק מהחיבור הוא לעמוד עם עוד כמה מיליונים. כמה מיליונים שאתם לא מסכימים כמעט  כלום בהשקפת העולם, שניכם עומדים עם עוד ועוד ועוד.. זה משהו ע-נ-ק.

כשאני בוכה על החורבן אני לא מכיר אף אחד ממי שמת (כי זה היה לפני 2000 שנה בערך) ואף על פי כן אני עצוב..

למה? ואיך?

 כי קודם עצם זה שיהודי סובל זה עצוב.. גם בלי להכיר אותו.. והצפירה ממש לא עוזרת לי בזה

דבר שני, כל הצרות נובעות מחורבן בית המקדש שנגרם מהעבירות שלנו...

אז זה כמו שיום אחד ההורים של מישהו יזרקו אותו לרחוב לתקופה בגלל מעשיו הרעים...

מן הסתם בזמן שהוא ברחוב הוא יסבול מקור\גשם\עוני\כלבים משוטטים\סתם עבריינים שהחליטו להציק לו...

אם יש לו שכל.. כל צרה תגרום לו לנסות לתקן את מעשיו כדי לחזור לבית וממילא הצרות יפסיקו

אבל אם הוא מתאבל על כל צרה בנפרד זה מראה שאין לו שכל

אבל ביום הזיכרון- כל (או רוב) המדינה עוצרת את חייה ומקדישה למענם זמן. זה זמן של אחדות והידיעה שכולם עוצרים עכשיו הופכת את זה להרבה יותר עוצמתי.

ואותו דבר על ביהמ"ק,את חושבת על זה כל-הזמן?

פשושון-זה לא סותר,זה שכל הצרות התחילו אחרי ביהימ"ק.

אז מה?

למה עצובים שהיו דברים רעים ליהודים? למה על השואה? הרי הכל זה ביהימ"ק.

אולי הכל מתנקז לשם,אבל כל דבר זה בפני עצמו..

למטרה

אני חושב שהסברתי את זה בתגובה הראשונה אבל סבבה...

כשאתה עומד בצפירה..  (כל שכן אם אתה מתעקש לא לקרוא תהלים) אתה נזכר במי שמת.. אתה עצוב וזהו!

זה עוצמתי...כולם ביחד...אבל מה אתה מרגיש אח"כ..?  יש בך איזה תקווה?

או שאתה אומר איזה באסה שהם מתו... חבל..

התורה אומרת לנו "לא תתגודדו לא תעשו קרחה וכו' על המת"  זאת אומרת... אל תתאבלו כאילו אין תקווה.

דווקא בזמן הצער אנחנו משתפים את הקב"ה.. את התקווה שיהיה יותר טוב..

ואת ההרגשה שגם הצרה עכשיו זו רק תזכורת...  

אנחנו מתאבלים על כל יהודי שסובל בגלות הזאת...אבל תוך כדי מזכירים לעצמינו למה זה קורה...

בגלל זה יש לנו את תשעה באב... שבו אומרים קינות.. וכן, צריך להכניס במילים של הקינות גם את הצרות של היום.

"נשים בציון עינו" כמה ערבים מפתים יהודיות  וכן על זה הדרך..

היום א"א להתקין שום דבר..

אם לא היו מתקינים את זה,אז הזכר של החיילים היה בזוי לא כמו היום שהוא מכובד. (אע"פ שיש לי ביקורת על צורת הטקסים,אבל א"א להתעלם מזה שהמדינה משקיעה הרבה כסף,אנרגיה וכו' ואני מברך על כך).

ולדעתי זה כן עוזר צפירה שכולם בשקט, עומדים, מאוחדים...

ולא בטוחשאם רק יגידו לנו שיום הזיכרון זה יהיה עד כדי כך משמעותי. גם אם קוראים תהילים בבית זה מקבל יותר משמעות כשיש צפירה ואת יודעת שכולם עכשיו עומדים, ומכבדים.

מה זה קשור מנהג הגוים?? לא הבנתי...!

אנחנו לא מחפשים עוצמתיות וכו'... 

אנחנו בתור עם ישראל מחפשים שנשפר את מעשינו בעקבות כל דבר שקורה... ואם זה לא מביא לזה

זה לא שווה..נקודה! 

דוד המלך בזמן הצרות צעק לה'... לא עמד בצפירות

הם לא עקשנים על תשעה באב...

מה יותר חשוב?

אומרים כי זה היה מזמן ולפני 2000 שנה ובכלל המדינה מתחנכת לא לפי הדרך....

כי זה משהו שאני מכיר הרבה יותר טוב. 

זה כמו שהרבה אנשים אומרים שהם חושבים ב-9 באב על גוש קטיף.

אבל זה של ביהימ"ק?!?!?! אלא-ככה הם מרגישים את החורבן.

כואב המצב שרק כשיש צרה נזכרים שיש אלוקים וצריך מושיע...

צריך לזכור ולדעת ממה זה נבע ולתקן את המעשים

איך?!

בתשעה באב נחרב בית המקדש ומאז אנחנו בגלות...

המלחמה ואז יום הזיכרון נוצר כתוצאה מזה...

הכל התחיל מחורבן הבית.

אנחנו עם ישראל!!! אנחנו צריכים להיות שונים! גם בח"ול גויים עושים טקסים לזכר חללים במלחמות...

אבל תשעה באב! נחרב הבית של ה' !

וכל מה שאנחנו עושים בעולם הזה, כל התורה והמצוות זה כדי שהוא יבנה מחדש!

ח"ו!

חכמים תיקנו את חנוכה להבדיל מימי זיכרון....

אותם עלזה שהם מסרו את חייהם בשבילך. הדקת דומיה שיש תמיד בצפירות זה מראה על אחדות ושותפות על מה שקרה

אין שום מקור בתורה שמציין את התועלת בכך לנשמת הנפטר.

התאחדות?- סבבה.

שותפות?- מקסים.

בזה^^ לא העלאת את נשמתם של החיילים. השארת אותם בידיוק היכן שהיו דקה קודם לכן.

ובמילים אחרות- פשוט פספסת דקה מהחיים שלך.

חושבת על אלו שמתו, על הכבוד שמגיע להם, מה הייתי עושה אם הייתי שם,

מנסה להתחבר

בפנים- זה סיפור אחר.

אני לא רואה (והתורה גם) את התועלת בלעמוד ולזכור. 

הכבוד שכולם פה מדברים עליה. היא מידה ארצית-חומרית-אנושית. אין לה שום תוקף בעולם הנשמות.

מצטערת להודיע לכם- אין בה שום תועלת. לפחות לא להם.

שם, למעלה, אין מושגים כמו "כבוד" "הערכה" וכו'.

שם הטרמינולוגיה מאוד שונה. 

שם מדברים על "שכר ועונש". "ג"ע וגיהנום".

אין מושג של "לכבד". אבל כן יש מושג של "לעזור".

העמידה הזקופה- לא מועילה להם.

היא אולי מועילה לנו- להשקיט ולהשתיק את המצפון למשך שנה שלימה. אבל היא לא מועילה לחיילים ולנרצחים.

מי שחושב שזה כן מועיל- מוזמן להביא מקור הלכתי לנושא.

בינתיים יש לנו את השו"ע שמדבר בברור על חשיבות אמירת פרקי תהילים/לימוד תודה לע"נ הנפטרים.

עזבו את העובדה שלעמוד דקה דום- זה מנהג גויים מובהק שבכלל לא מוזכר בתנ"ך- וזה לא מועיל להם.

זה כמו רופא שנכנס לחדר חולה שחיכה שעות לבואו כדי שההוא ייתן לו מרשם לתרופות משכחות כאבים. אבל במקום להוציא דף ועט ולהיות מעשי- הוא מתיישב ליד החולה. מלטף אותו, מנחם אותו. מספר לו כיצד הוא עוד מעט הולך להבריא ולא ייכאב לו יותר וכו' וכו'. על רופא כזה נאמר: טיפש!. מה זה יעזור לחולה לשמוע כל מיני ניחומים? הוא צריך תרופות. ועכשיו. תן לו מרשם ותזעיק את האחות בכדי לטפל בכאב.

שוב- אם המטרה היא להיות אגואיסט (במידת מה), ולזכור אותם בשביל התועלת האישית (השתקת המצפון וכו') 

בשביל שנוכל להביט אל עצמנו במראה ולהגיד: 'עמדתי וכיבדתי אותם. למרות שהיה קשה. הצלחתי להתחבר אליהם'.

אז לעמוד דקה דום זה רעיון טוב.

אבל אם המטרה שלנו היא באמת לעזור לנשמותיהם. שמשוועות לזכויות.

היינו לוקחים את העסק לידיים ומקימים פרויקט שמטרתו לגמור כמה מאות אלפי ספרי תהילים בדקה אחת לע"נ החיילים.

כזה פרויקט היה נרשם לזכויותיהם של החיילים ואין ספק שהיה מעלה אותם. ועוזר להם.

מדהים לראות איך כולם צדיקים-אבל במקרה הטוב אומריםביום הזיכרון בלבד תהילים.

את מטפלת בחולה כל השנה? לא מאמין (אף שהגיוני שכן).

אז לא יזיק לעמוד 2 דק' ולהזכר קצת. 

אז ניתן לחולה טיפול אחד ואז.. יאללה לך הביתה נפגש עוד שנה,זה ככה?!?!

אם הנשמות משוועות לזכויות-צריך כל השנה.

מה קשור בטיפול חולה?

עדיף שכל מצווה שעושים בכל יום זוכרים שזה בשביל בניין בית המקדש.

אני באמת עושה ה-ר-ב-ה יותר למען החיילים וההרוגים (ולאלה שנספו בשואה). 

אני לא עומדת כמה שעות דומיה לזכרם. אני אכן אוספת זכויות למענם. שיהיה להם טוב שם למעלה.

וכשאני עומדת (בחוץ) דקה אחת בגלל צפירה ונזכרת בהם- אני רוצה לעזור להם במשהו. לא סתם להיזכר.

אם א-ת-ה לא עושה כלום למענם כל השנה ורק נזכר ביום המיועד לכך- אז זו בעיה שלך.

בכך אתה מטיל את העובדה הזו על שאר כלל האוכלוסיה והאנשים פה. ועל פי זה שופט אותם.

אתה חושב שזה שאני אומרת פרקי תהילים זה בשבילי? למעני? לזכויות שלי?

הרי אני עושה את זה בשבילם.

הם לא צריכים דקת דומיה. הם צריכים זכויות- והרבה מהם.

תן להם כמה זכויות- מעולה. תרמת מעט מחייך למען אלו שנהרגו בכדי להבטיח כאן שלווה וביטחון.

תעמוד דקה. בשקט. עזרת למצפון שלך. אבל תרמת להרוגים.

אגב-

@anka

מאוד קל לתייג משהו. אם זו הייתה הכוונה שלך. 

אבל לא בכותרת.

אני מניח שאת לא עושה את זה כל יום,ואם כן-כל-הכבוד!

רב האנשים שאני מכיר לא מתייחסים לזה ביום יום.

ואם אומרים תהילים זה בד"כ,לא לשם זה

כי משמעם?- בשביל זה יש ת'טכנולוגיה...

תהילים בדר"כ נאמרים בזמנים מיוחדים לשם מטרה מסוימת.

אם רוב האנשים שאתה מכיר לא מייחסים חשיבות לזיכרון החיילים ביום-יום - אז זה מסביר מדוע נקודת ההנחה שלך היא כ"כ צרה ומוגבלת.

לדעתך יש הרי רק זמן אחד, דקה אחת, בה נזכרים בחיילים. אז מין הראוי שבאותה דקה יתעסקו אך ורק בזיכרון החיילים ולא שום דבר אחר.

זה נחמד.

אתה בעצם רוצה לצקת לאותם דקות קצת משמעות. מחשבה. לא רק 2 דקות שמשתעממים ובמקרה הטוב אומרים תהילים.

אבל דע לך- לא כך הדברים.

אנשים שאומרים פרקי תהילים בצפירה הם אותם אנשים שיום-יום זוכרים את אותה קבלה/מעשה טוב שקיבלו על עצמם לע"נ החיילים.

הם לא עומדים להיזכר בהם פעם אחת בשנה- אלא נזכרים לעזור להם על בסיס קבוע.

שעצם העובדה שאת אומרת תהילים=את תמיד זוכרת אותם.

ואני נזכר בהם יותר ממך,זה בטוח.

לכל אחד יש את הדרך שלו.

שעצם העובדה שאת אומרת תהילים=את תמיד זוכרת אותם.

ואני נזכר בהם יותר ממך,זה בטוח.

לכל אחד יש את הדרך שלו.

ברור שלכל אחד יש את הדרך שלו.

אבל להגיד "כפויי טובה" ו"חוסר מוסריות" על מי שנזכר בהם כל יום,מסייע להם בפועל וצובר למענם זכויות על בסיס יומי- זה פשוט עיוות.

לעמוד 2 דק'? 

לא מעניין אותו כבוד.

נתחיל לבזות את הגופה,

נשב על בירות ליד הקבר,

נשחק שש-בש.

הרי כבוד לא מעניין! 

היות שנמצא כתוב בספרי דברי הימים שלהם  איך שהיה רוח סערה גדולה בעולם, והרוח סערה הפך את כל העולם כלו, שהפך מים ליבשה ומיבשה לים, וממדבר ישוב וכו', ובלבל את כל העולם כלו, ואחר הרעש והבלבול שנתבלבלו כל העולם, ישבו עצמן בני העולם לעשות להם מלך. וחקרו מי ראוי לעשותו מלך עליהם, וחקרו ואמרו. באשר שעקר הוא התכלית, על כן מי שהוא משתדל ביותר בהתכלית, הוא ראוי להיות מלך. והתחילו לחקר מהו התכלית, והיה ביניהם כתות כתות.
כת אחת אמרו, שעקר התכלית הוא כבוד, כי אנו רואים, שהכבוד הוא העקר אצל העולם, כי כשאין נותנין לאדם כבודו, דהינו שמדברים לו איזה דבור כנגד כבודו, יש לו שפיכות דמים, כי העקר הוא הכבוד אצל כל העולם, ואפלו לאחר מיתה מקפידים לתן להמת כבודו, לקברו בכבוד וכיוצא. (ואומרים לו, שכל מה שעושין - הכל עושין לך בשביל כבודך) אף על פי שאחר מיתה אין שיך ממון ושום תאוה אצל המת, אף על פי כן על כבוד המת מקפידים. נמצא שהכבוד הוא העקר התכלית. וכיוצא בסברות כאלו. (של מבוכה ושטות.

אם זה מנהג גויים,אז?

זה פוגע? גם מנהג גויים להשתמש במחשב..

ככה שהטענה הזו-היא אומללה ומי שמוכר אותה הם החרדים שמחפשים תירוצים.

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=126729

צריכים את הזכויות שלך, הם מתו על קידוש ה', ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם וכו'. 

אגב- ממש קל לתייג @שירוש16

למות על קידוש ה' זה נושא אחד

זו רמה אחת/נוספת/מיוחדת בג"ע.

לצאת מהגיהנום בכדי לזכות להינות מהג"ע- זה סיפור אחר.

יהודי שחטא וחייב כפרה לא יכול לתקן את מעשיו.

לעומת מי שכאן בארץ- יכול לעזור לאותו נפטר להוציא אותו משאול תחתית. פשוטו כמשמעו.

צודקת-

מאוד קל לתייג

@יאירוש

רק חבל שאצלי זה לא עובד..

לכן הגבתי איזה 20+ דק' אחרי שתייגת אותי...

אני יכולה לתייג.

אבל א"א לתייג אותי.

מעלה למעלה ממעלת הרוגי מלכות(רמב"ם יסודי תורה פ"ה ה"ה) מה מסובך פה?

@שירוש16

העמידה היא סוג של פעולה שגורמת לפיקוס המחשבה על המאורע מבחינתי - זה כמו להבדיל התנדנדות בתפילה...

ותהילים -כי לשתוק בשבילם כדי לזכור טוב ויפה.. אבל את אותו עניין משיגים בעצם פעולת העמידה כבר לכן במקום השתיקה שלא מועילה אפשר להחליף למשהו שיועיל להם בסופו ל דבר...

אמונה זה לא בריחה... לא צריך לעמוד מול שום חלל כי אין חלל!

הקב"ה הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים.. סובב וממלא את כל העולמות

להפך... מחקרים מוכיחים שדתיים (אנשים מאמינים בבורא) סובלים פחות מהלם קרב

ולמה...? כי גילו שזה שסובל מהלם קרב זה בגלל שבזמן הטרואמה הוא הרגיש בודד.. לכן צריך לעשות לו מן שחזור של המאורע והפעם נותנים לו הרגשה שהוא לא לבד.(לא נכנס לזה)

 לעומת מי שמאמין שתמיד הקב"ה לצידו ותמיד הכל לטובה... אין לו שום טראומות משום דבר אלא להפך מכל מאורע הוא מקבל יותר כוח לעתיד. 

קח לדוגמא את משה רבינו, דוד המלך ,יוסף הצדיק...  אחרי כל הדברים הקשים שהם עברו... משה רבינו היה מאומץ ולא רק זה אבא שלו המאמץ מנסה להרוג אותו.. את דוד המלך זרקו לרעות צאן בתקווה שיאכל אותו איזה אריה.. את יוסף הצדיק מכרו האחים שלו... ושלשתם נהיו מנהיגים (הביטחון העצמי שלהם לא נפגע כהו זה)

אם לא היה להם אמונה לא יודע איפה היו מאשפזים אותם...

אבל סתם הערה: 2 דקות בלי לשון הרע של כל כך הרבה אנשים זה גם משהו.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...