גם במינימום, צריך להיות עפ"י ההלכה.

למיטב ידיעתי, הכי מיקל - זה רוחב שתי אצבעות לחשבונו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, שזה יוצא טפח לאורך המצח.

וגם ב"הרגשה" - למה לשחק עם דבר שידועה ההלכה בו, וגם הערך הצניעותי שבו.

גם בעלי,אני גם מעדיפה להימנע מלשחק עם ההלכה. זה כמו הבנות האלה שמשחקות עם הסנטימטר עם החצאית או השרוולים לא סבלתי את זה.

אם כבר את מדברת על יפה.

הכיסוי הוא בגלל ההלכה אז זה לא רלוונטי מה יותר יפה...

[מלבד מה שזה בסדר להביע דעה, גם אם לא נשאל מפורש]

שאל שני דברים:

"מה דעתם"

ו"אם מכירים דעות בהלכה".

ענו יפה ולענין. כל אחד על החלק שהכיר.

ההרגשה שלי היתה שהם לא "הטיפו" אלא פשוט הביעו תחושה/דעה טבעית. זה בסדר גמור (ואולי לדקדק כך בדבריהם, כשאפשר להבין בפשטות, גם זו קצת "הטפה", בלי משים?...). ובהתאם למה ששאל.

[ואגב, אני דווקא הבאתי את הדעה המפורסמת בשם הרב משה פיינשטיין זצ"ל, שמשמעה בעצם לאסור]

"מהלכים אימים".

הרי זו הדעה המקובלת.  והרב משה פיינשטיין, שבוודאי נחשב לפוסק גדול יותר - מתיר רוחב שתי אצבעות "לקולא".

אז צריך אכן לעיין במקור שאתה מביא - אבל אין צורך להקצין לכיוון השני.

זה שרב אחד כתב, כנגד מה שמקובל על הרוב המכריע, אינו הופך את האחרים ל"מהלכי אימים"; לא זו דרכה של תורה.

ומה שכתבת מענין. בעז"ה ננסה להשיג את המקור ולעיין בדבריו.

מתוך תשובה של רב אשר וייס, לרב נחום רבינוביץ' (אני יודע ממקור מהימן שזה נאמר לו) :

"יקבל נא דברי אלה כתוכחה מגולה ואהבה מסותרת, וחושש אני עליו שמא נודד הוא למרחקים שיש בהם סכנה גדולה, דאין לערער ולהרהר אחר יסודות הבנין, ואנן כאצבע בקירא בסברא"

להבנתי, ברור שהיא לא דיברה עליך ספציפית, אלא על תופעה שצורמת לה. הרי כתבה "אם זה הרב שלך - לך על זה". אז זה לא שמישהו עונה לעלבון כלפיו. האמירה על הסרקזם לא מצדיקה את האונאת-דברים הזו. לא ראוי לגמרי [ואגב, אני לא בטוח שאכן, לבחור בכל תחום את הרב שמיקל באותו התחום - כלומר, שזה המדד בחירת רב, זו באמת דרכה של תורה, גם אם אי אפשר לומר שזה "אסור". אולי תשאל את הרב רבינוביץ' שליט"א עצמו, אם נראה לו שזו דרך מתוקנת].

אם זו מציאות כמו שכתבת שאיש שואל לגבי אשתו (לא התרשמתי שהוא שואל כאילו כדי להביא דווקא ראיה לחומרא מכאן.. ), אז אינני חושב שזה נכון לומר "זו העבודת ה' שלה". אחרי שהתחתנה, זה בהחלט גם ענין של בעלה איך אשתו הולכת ברבים מבחינת הצניעות. בלי קשר לשאלה איך פותרים דברים כאלה, אם אכן עולים.

בגלל שזו העבודת ה' שלה- לדעתי לבעלה אין זכות לשאול 'בשבילה' כדי לתת לה הוכחה.

ויש גבולות בצניעות שאני חושבת, במחילה מכל הגברים, שאין לבעל זכות לומר לאשתו איך ללכת (למשל- אורך החצאית כשהיא בכל מקרה אחרי הברך) (יש גם מקרים שלדעתי אין לבעל בכלל זכות לומר לאשתו כלום בנושא הצניעות אבל זה עניין אחר)

ולמה התרשמתי שמדובר באדם ששואל על אשתו להביא ראיה לחומרא?

מדובר בגבר, נשוי, הודעה ראשונה, ערוץ 7 נחשב (בלי לדון אם בצדק או שלא בצדק) סמן עליון ב'דוסיות' באינטרנט. בנוסף- אולי בצורה שגויה- ישנה אווירה כללית שבכיסוי ראש אשה מנסה יותר להקל (קושי אמיתי שגבר לא יוכל להבין כמה שינסה להבין) בתחום ההלכה, ואילו גבר- לרוב יותר 'מקנא' לאשתו בנושא הצניעות, אם ממקום אמיתי ואם ממקום קהילתי (מה, יחשבו שאשתי פחות דוסית מכל הקהילה? איך אוכל להראות פני ברבים?) ולא ירצה שתסתובב שלא עם כיסוי ראש מלא. בנוסף הוא שאל גם מה הדעה- ולא רק מה דעת ההלכה- לכן כנראה זה מעבר לדיון הלכתי בין חברים. לכן הסקתי (שבהנחה שמדובר בגבר נשוי ולא במתחזה).  שזו מחלוקת עם אשתו.

אגב, בגלל שהוא בינתיים לא מגיב ויש לו הודעה 1- עולה בי חשד לטרוליות, אבל זה עניין אחר....

"מחקר בלשי" רציני... אני משום-מה התרשמתי דווקא שמדובר במישהו שחיפש דעות לקולא לא פחות מלחומרא. אבל קשה לדעת..  ובוודאי אני מסכים איתך, שלא שייך לשאול כאן כדי להביא "לה" הוכחה...

לגבי נושאים של "זכות לומר" - מלבד מה שלא כתבתי דווקא על "זכות לומר לה איך ללכת" אלא יותר על כך שזה גם עניינו, והדגשתי שאינני מתייחס כרגע לאיך פותרים אם כבר עולה - אכן לא דובר על מה ש"בתוך ההלכה", אלא על מה שמחוץ למקובל בה, או שמראש היה מוסכם משהו אחד ובאים לשנות.

וככלל, תמיד טוב לדבר אם עולה משהו. 

אני חושב שאם מדובר בדעה שהיא ממש חריגה, וכנגד ההנהגה המקובלת, ולא אצל מישהו שזה הפוסק שלהם - אז זה לא נקרא לגביהם "בתוך התחום" במובן של כאילו "זה לא עניינו". זה ממש מופרז..

[לגבי מה שהפנית לתושבה שלך ל"לשם", אני חושב שזה בדיוק מה שגם אני כתבתי, מסכים - למעט הנושא של איך לדון "כיסוי ראש חלקי", בנתונים שהזכרתי בשורות למעלה]

הוא דיבר על זכותו של בעלה להמשיך להיות נשוי לה. יש על כך ביטויים המוזכרים ברמב"ם, שהלך בדרך התלמוד בעקביות ונמנע לכתוב מנהמת לבו, שאישה שלא מכסה את ראשה כראוי יוצאת בלא כתובה.

ראיתי את הפסק של הרב משאש, והוא יותר מתמוה בעיניי. כיום מריצים את הפסק שלו כדי להתיר ללכת בגילוי ראש, וזו ממש שערוריה. כמובן שהוא ניסה להתמודד עם מתירנות גורפת ברחובות בהשפעת התרבות הצרפתית, אבל אפשר להתמודד עם זה גם אחרת. גם כיום השפעת הרחוב החילוני אוכלת כל חלקה טובה, ורבנים נכנעים ללחצים.

אני חושב שרבנים צריכים להכניס את כולם תחת כנפי השכינה באמצעות הסברה טובה, ולא באמצעות היתרים כאלה.   

את הפסק של הרב רבינוביץ' לא ראיתי, אבל בעז"ה אראה.

אם ראשון כמו הרמב"ם אומר, שאשה היוצאת בגילוי ראש יוצאת ומפסידה את כתובתה, אז מדובר בסנקציה מאוד חריפה מכדי להגיד שזה עניינה בלבד ועבודת ה' האישית שלה. חוץ מזה שעדיין חלה מצוות תוכחה, מדובר בעבודת ה' של שניהם.

מדובר בסנקציה מאוד חריפה, מכדי להגיד שמסגרת ההלכה היא גמישה במקרה הזה.

הרבנים שהקלו הלכו בשני כיוונים: הרב משאש אמר שכיסוי הראש הוא מנהג בלבד, שתפקידו למנוע את ניוולה של האישה. כל העניין שגילוי הראש נחשב ללא יפה ואפילו מכוער. מכאן, לפי דרכו, שאם הנשים רואות בגילוי הראש דבר יפה אין צורך להקפיד לכסות את הראש.

ממה שהבנתי מהרב רבינוביץ', בתשובה אחת שראיתי, הוא רואה בכיסוי את כבוד האישה וצניעותה וזה מאוד מושפע מהנורמה החברתית האקטואלית. הוא לא מתיר באופן גורף, אבל הוא מוכן להתגמש.

על הנחות אלו יש לי רק שאלה אחת: אם מדובר בקישוט בעלמא או בכבוד תלוי זמן ומקום, מדוע חז"ל כ"כ הרחיקו לכת ושללו מהאישה את זכויותיה הבסיסיות בגלל זה?

אם אשה מתדרדרת ומתרחקת, עד רמה שהיא עוברת, נגיד מכיסוי ראש מלא לסרט, בחברה שבה זה מאוד לא מקובל, ונסיונות לשכנע אותה וכדו' לא עלו יפה - אז נכון שיתגרשו, ואין לי ספק שכל רב עם ראש על כתפיו יגיד לך את אותם דברים.

כיון שהוא נגזר ממה שמקובל. כך ההלכה.

נאמר זאת כך: היחס בין הקפדה על ההלכה לזלזול בחיי המשפחה הוא דווקא הפוך מזה שאת טוענת. והסטטיסטיקה תוכיח.

הוא לא חייב לגרש, אבל לא הצריכו אותו לשלם כתובה כדי לעשות את זה יותר קל.

"שהכתובה תקנת חכמים היא, כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות, אבל אלו הפרוצות אין להן תקנה זו, אלא תהיה קלה וקלה להוציאה." (רמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"ד, הלכה ט"ז).

ועייני שם על אלו דברים היא מפסידה את כתובתה.

בחיי משפחה ללא צניעות, האושר הוא מדומה. 

זו דעת הרמב"ם. את דעת השו"ע לא בדקתי, אשמח לשמוע.

מכל מקום, הפסד הכתובה נועד לשדר, שהגירושין במקרה זה הם בהחלט רצויים.

שמעתי פעם התבטאות של רב בתקשורת, שחיי המשפחה הם הדבר היקר ביותר בהוויה הדתית. דומני שההלכה כאן מלמדת, שעל אף שהשמחה בחיי המשפחה הם ערך חשוב, יראת ה' היא אוצרו. 

יותר

עיקר מה שבקשתי לטעון זה, שמאחר שחז"ל נקטו בסנקציה כזו כואבת, או שהגדירו בצורה פוסקנית את שערה של האישה כערווה, זה כבר לא אמור להיות תלוי זמן ומקום.

לכן הסתייגתי ואמרתי שאחרי שכל נסיונות השכנוע לא עלו יפה וכו'. אבל בשלב מסוים אכן יש שחור ולבן.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.