יום ראשון.

נחתתי הישר לעיר הקודש (...) רמת השרון.

שעה של הלם. כולם מסדרים שולחנות, עובדים, הופכים את הבית מדרש וכאלה, ואני עומד בצד ולא יודע איפה להקבר.

פה מתחיל הקטע שעוד לא סיימתי אתו... שמות, שמות, ושמות. אולי עוד חודש אני אזכור את השמות של ארבעת חברי החדר.

ואז ההיכרות שכל כך פחדתי ממנה... המנהל של הישיבה. (עיין בשרשור "פדיחה שאני מאחל לכל שונאי ישראל" שם, שם)

מנהל: שלום, ברוך הבא, מי אתה?

אני: הפדחן מהטלפון...

מנהל: אהה.. כן... (חיוך ענק)

קצת לומדים, קצת מסדרים, נרגעים מההלם וסובלים מהלחות הנוראית, והגיע הזמן ללכת לפנימיה.

רבע שעה תמימה של הליכה במזג אוויר של הגיהנום... הגעתי נוטף מים כמו... כמו מישהו שהלך רבע שעה במזג אוויר של רמת השרון.

דרך אגב. אחרי שבועיים שם, החלטתי שגם אם יהיה חום פי אלף ממה שהיה בגל חום הנוראי הזה שמלא את הפורום בשרשורים של "חם ליייייייי", לעולם, אבל לעולם אני לא אתלונן על המזג אוויר המושלם של ירושלים.

בקיצור, איכשהו שורדים שבוע בלי אופניים (כל הליכה לפנימיה מלווה במחשבות של "אני חייב להביא לכאן את האופניים")

תוך שבוע צברתי פז"ם במניין המאוחר של שמונה ורבע... הרבה אחרי הישיבה.

למדתי חברותא עם מישהו, ורק אחרי שבועיים גיליתי שהוא קלריניסט מקצועי.. איך לא קלטתי אותו???

מכאן והלאה חצי לומדים וחצי מדברים על קלרינטים...

באיזשהו שלב גם הגיעו המחשבות הרציניות.. קיבלתי על עצמי לבקר מדי פעם בבית מדרש (ולבקר בהיכלו...)

סתאאאאם!!!! באמת אני לומד.

כמובן שכשמבריזים לשבת לא שוכחים את הפורום וקופצים לביקור....

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

תקציר:

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

אשמח לתגובות....

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

תקציר:

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!

יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.

ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?

רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...

תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!