לך
**מוקדש באהבה גדולה לשכולים הצעירים שמתחילים את דרכם בעולם השכול,
ולחבריהם השונים**
כן, אני יודעת. להיות חברה שלי זה אתגר לא קטן.
במיוחד אחרי כל מה שקרה. פעם הכל היה ברור ופשוט.
שתינו היינו ילדות עליזות שזורמות עם החיים. עד שהגיע רגע אחד וערבב את הכל.
בשורה. לוויה. חיבוקים. ים של דמעות. שבעה. פטפוטים. אוכל. שחנ"שים אל תוך הלילה.
ואז התחילו הימים האפורים. את המשכת בחייך ואני ניסיתי להמשיך לחיות את חיי.
ובתוך כל הערפל הזה צצו כל השאלות שלך:
להתקשר? להתעניין? לשתוק? להתעלם? לחבק? להיזכר? להמשיך קדימה?
רואה אותך מרחפת בין הטאקט לכנות, בין הצחוק לכאב, בין הטבעיות לתשומת הלב.
שומעת אותך מהססת: להעלות זכרונות? ואולי זה כואב?
להציע לה נקודת מבט אחרת או שזו התערבות מוגזמת?
לפעמים אני מביטה בך מהצד ורק אז אני מתחילה להעריך אותך באמת.
מקדימה הכל זורם ופשוט אבל רק מהצד אפשר לראות את הפיתולים, ההיסוסים והשאלות.
פיתולים שממשיכים לאורך כך הדרך.
שאלות שאין להן אף תשובה מוגדרת. היסוסים שנולדו בגללי.
אז רק רציתי להגיד לך, חברה שלי. קיבלת חתיכת תפקיד.
אולי את לא התנדבת לתפקיד הזה, אבל מישהו בחר אותו בשבילך.
נכון שהפיתרון הכי קל זה לברוח, לשתוק, להתעלם- כי קשה לראות חברה במצב הזה וכל מילה שתגידי עלולה לפצוע.
אבל לא!! הפציעות הכי גדולות נולדות מהשתיקות.
אל תתעלמי, תנסי לדבר, להתעניין, לשאול ולהזמין.
מקסימום אגיד לך שזה לא מתאים אבל זה עדיף משתיקה.
מה שלא תעשי ואיך שלא תבחרי,
העיקר שזה יבוא מהלב. העיקר שתראי לי שאת שם בשבילי.
אני לא עשויה מסוכר וגם לא מאבן. לא מצפה ממך להיות קוראת מחשבות ובטח שלא נביאה.
ואם את עדיין מהססת..
מוזמנת לשאול תמיד.
אוהבתותך חברתך השכולה.
נ.ב. ועוד כמה בקשות שאף פעם לא באמת העזתי לבקש ממך:
אפשר לשאול- מה שלומך? ולהתכוון לזה באמת.
אולי אני מחפשת מישהי שתקשיב לי באמת?
-אל תפחדי לדבר על אבא/אמא/אח שלך לידי
אולי זה יעשה צביטה קטנה בלב,
אבל זה עדיף מאשר בריחה מהירה לחדר בכל פעם שאמא שלך מתקשרת..
-כשמגיעה האזכרה, נסי להיות רגישה יותר.
אפשר לשאול בעדינות אם מתאים לי שתבואי לאזכרה.
וקבלי כל תשובה בהבנה גדולה.
אפשר לבקש ממני לספר על מי שאיבדתי, להתעניין בתכנית האזכרה.
העיקר שזה יבוא מהלב.
ייתכן שלא יתאים לי לדבר, אבל לפחות תראי לי שאת שם בשבילי
זה העיקר!
(הדברים הנ"ל נכתבו מתוך ניסיון אישי בשני התפקידים ומהיכרות כואבת עם מקרים בהם חברים לא הצליחו להכיל את הקושי. צריך לזכור שכל אחד חווה את האובדן בצורה שונה לכן לא הכל מתאים לכולם. אבל הנקודה העיקרית שאנחנו רוצים להעביר היא- שפשוט תהיו שם עבור החבר. ואל תתעלמו מהנושא..)
ולכם שכולים יקרים-
פורום נוער שcool בערוץ 7 מיועד ליתומים או אחים שכולים בגילאי +15-25. הפורום הינו סגור, כך שרק לחברי הפורום קיימת אפשרות להיכנס ולראות מה קורה. חוץ מהמקום הוירטואלי שמספק הפורום, אנו מארגנים מפגשים ושבתות שנועדו לחזק ולהתחזק ופשוט להיות עם מי שמבין אתכם באמת!
מוזמנים בשמחה או כמו שאומרים שאצלנו- "אם כבר, אז כבר.."
