גילו אצלי את מחלת הסרטן מסוג הודגקין לימפומה.
אני נשואה טרייה, פחות משנה.
חודשיים אחרי החתונה החלה התדרדרות רפואית שלי ולקח לנו כמה חודשים לאבחן שזה סרטן כי בהתחלה היו לי סחרחורות ועייפות, לא היה לי הרבה כוח לטפל בבית ובלימודים בקושי התרכזתי.
בעלי ממש דאג ולא ויתר לי על ללכת לבדיקות ובאמת גילו את המצב יחסית מהר אבל הסרטן התפשט לכמה מקומות.
ולכן נתנו לי מיידית סטרואידים וכל מיני זריקות נלוות וכו'
אני מוקפת במשפחה תומכת מהצד שלי וחמותי שמאוד משתדלת לעזור לנו בכל דבר.
הבעיה היא שלצערי גילנו ששאר בני הבית במשפחתו של בעלי בעצם נגד הנישואים שלנו.
אנחנו זוג מושלם אחד לשנייה, אין ספק שיש לנו התאמה פשוט דעות של אחרים קיימות וזה מפריע לי.
אני התגרשתי בגיל צעיר ויש לי ילדים והוא רווק.
הקב"ה שלח לי אותו במתנה והוא מקבל את הילדים בצורה מדהימה ואמיתית.
המשפחה שלו נגד ועד היום הם שתקו ונתנו לי להרגיש לא רצויה אבל ליד בעלי שיחקו אותה מקסימות ממש.
הם גם פוגעים בי בצורה משמעותית מאשימים אותי שהסתרתי סרטן מבעלי וכל מיני שטויות.
אני התחלתי ייעוץ על מנת להתחזק ולא לתת לדעות שלהם לפגוע בי וזה תהליך שיקח זמן.
אני אישה רגישה, שזה טוב כי אני רחמנית וזה רע כי אני מרחמת לפעמים על מי שלא ראוי ונותנת לדעות של אחר להשפיע עלי.
בגלל התרופות והכימותרפיה אני חלשה ועצבנית.
כואב לי ושורף לי בגוף .
רוב היום אני במיטה והידיים שלי רועדות, השיער ינשור ואני מתמודדת עם הרבה דברים ביחד.
אבל בעלי סובל גם הרי הוא נמצא איתי לאחר כל ניתוח או בדיקה.
הוא זה שמרים אותי אחרי כימותרפיה ומניח אותי במיטה
והוא לבד! המשפחה נטשה אותו!!!! אשתו נובלת ומנסה להתחזק ואז הגיסות פוגעות בי ואני מוציאה הכל עליו.
אבא שלו משתלט עלינו וכועס וצורח עלי ואני מחזיקה את הטלפון בידיים רועדות וחולשה אבל שותקת
רק לפני כמה ימים עניתי לאבא שלו
ובעלי פשוט לקח את הצד שלי אבל אני מפחדת שהוא יקרוס נפשית
אני כלכך מתביישת ומצטערת על זה שאני לפעמים צועקת ומתרגזת ויש לי מלא תופעות לוואי ודופק מהיר.
אני כרגע בגמילה מחלק מהתרופות מה שאומר שיש שיפור
ואני יותר רגועה ובעלי עם המון אהבה וסבלנות תומך בי ואין מי שיתמוך בו ואני רוצה כלכך לתמוך בו.
אני מאוד רוצה לחזק אותו ולא יודעת איך.
כתבתי לו מכתב וגם אימייל.
אני משתדלת לבשל ולהכין לו אוכל לעבודה אני מסתירה ממנו שכואב לי ביד ומכינה אוכל ואז הוא שמח.
.בזמן שאני לוקחת את התרופות בבוקר הוא בעבודה ואתמול הוא היה בבית ולצערי רבתי איתו והוא לא הבין שזה בגלל הכדורים וממש צעקתי על שטות.
אני רוצה לדעת אם יש כאן מישהו שעובר את זה
קשר נישואים טרי עם משבר של חולי.
איך אני יכולה לחזק אותו? אני בוכה עכשיו כי די נמאס לי לפגוע באדם שהכי יקר לי.
אני חייבת לעבור את זה בצורה הכי טובה שיש.
תודה מראש לכל העונים.
אני נשואה טרייה, פחות משנה.
חודשיים אחרי החתונה החלה התדרדרות רפואית שלי ולקח לנו כמה חודשים לאבחן שזה סרטן כי בהתחלה היו לי סחרחורות ועייפות, לא היה לי הרבה כוח לטפל בבית ובלימודים בקושי התרכזתי.
בעלי ממש דאג ולא ויתר לי על ללכת לבדיקות ובאמת גילו את המצב יחסית מהר אבל הסרטן התפשט לכמה מקומות.
ולכן נתנו לי מיידית סטרואידים וכל מיני זריקות נלוות וכו'
אני מוקפת במשפחה תומכת מהצד שלי וחמותי שמאוד משתדלת לעזור לנו בכל דבר.
הבעיה היא שלצערי גילנו ששאר בני הבית במשפחתו של בעלי בעצם נגד הנישואים שלנו.
אנחנו זוג מושלם אחד לשנייה, אין ספק שיש לנו התאמה פשוט דעות של אחרים קיימות וזה מפריע לי.
אני התגרשתי בגיל צעיר ויש לי ילדים והוא רווק.
הקב"ה שלח לי אותו במתנה והוא מקבל את הילדים בצורה מדהימה ואמיתית.
המשפחה שלו נגד ועד היום הם שתקו ונתנו לי להרגיש לא רצויה אבל ליד בעלי שיחקו אותה מקסימות ממש.
הם גם פוגעים בי בצורה משמעותית מאשימים אותי שהסתרתי סרטן מבעלי וכל מיני שטויות.
אני התחלתי ייעוץ על מנת להתחזק ולא לתת לדעות שלהם לפגוע בי וזה תהליך שיקח זמן.
אני אישה רגישה, שזה טוב כי אני רחמנית וזה רע כי אני מרחמת לפעמים על מי שלא ראוי ונותנת לדעות של אחר להשפיע עלי.
בגלל התרופות והכימותרפיה אני חלשה ועצבנית.
כואב לי ושורף לי בגוף .
רוב היום אני במיטה והידיים שלי רועדות, השיער ינשור ואני מתמודדת עם הרבה דברים ביחד.
אבל בעלי סובל גם הרי הוא נמצא איתי לאחר כל ניתוח או בדיקה.
הוא זה שמרים אותי אחרי כימותרפיה ומניח אותי במיטה
והוא לבד! המשפחה נטשה אותו!!!! אשתו נובלת ומנסה להתחזק ואז הגיסות פוגעות בי ואני מוציאה הכל עליו.
אבא שלו משתלט עלינו וכועס וצורח עלי ואני מחזיקה את הטלפון בידיים רועדות וחולשה אבל שותקת
רק לפני כמה ימים עניתי לאבא שלו
ובעלי פשוט לקח את הצד שלי אבל אני מפחדת שהוא יקרוס נפשית
אני כלכך מתביישת ומצטערת על זה שאני לפעמים צועקת ומתרגזת ויש לי מלא תופעות לוואי ודופק מהיר.
אני כרגע בגמילה מחלק מהתרופות מה שאומר שיש שיפור
ואני יותר רגועה ובעלי עם המון אהבה וסבלנות תומך בי ואין מי שיתמוך בו ואני רוצה כלכך לתמוך בו.
אני מאוד רוצה לחזק אותו ולא יודעת איך.
כתבתי לו מכתב וגם אימייל.
אני משתדלת לבשל ולהכין לו אוכל לעבודה אני מסתירה ממנו שכואב לי ביד ומכינה אוכל ואז הוא שמח.
.בזמן שאני לוקחת את התרופות בבוקר הוא בעבודה ואתמול הוא היה בבית ולצערי רבתי איתו והוא לא הבין שזה בגלל הכדורים וממש צעקתי על שטות.
אני רוצה לדעת אם יש כאן מישהו שעובר את זה
קשר נישואים טרי עם משבר של חולי.
איך אני יכולה לחזק אותו? אני בוכה עכשיו כי די נמאס לי לפגוע באדם שהכי יקר לי.
אני חייבת לעבור את זה בצורה הכי טובה שיש.
תודה מראש לכל העונים.
