יעלפשוט משעמם לי בשיעורי מתמטיקה ואנגלית. משעמם נורא.
כי במתמטיקה - למדתי את החומר בשנה שעברה, וזה לחזור ולחפור על הבסיס וזה קל ומשעמם. ואני ממש מתביישת לגשת למורה ולהגיד לה שאני כבר יודעת את זה ושתיתן לי לעשות דברים אחרים. אוף איתי.
ובאנגלית - אנחנו לומדות כל הכיתה, בלי הקבצות, אז היא מלמדת ל-א-ט. ואני כמעט נרדמת בשיעורים.
זה לא מאתגר!
ואני אדם מאותגר.
אם זה לא מאתגר אותי אני מתנוונת.
ולא רוצה להתנוון
ולא רוצה להשתעמם
מישהו יכול לייעץ לי? |סופק כפיים|
פוסעתמורה מסכנה שצריכה להתמודד עם 30 תלמידות שכל אחת מהן ברמה/שיגעון אחר.
סיוט. פשוט סיוט.
אני מתעב את מערכת החינוך וגם 10 שנים אחרי שסיימתי אותה אני עדיין זוכר כמה סבלתי וכמה שמחתי שזה נגמר.
זה לא אומר שתדעי הכל, אבל צריך לפחות לנסות.
מתסכל להגיד את זה - אנגלית חשוב בכמעט כל מקצוע. מתמטיקה - בהרבה מדי מקצועות.
אנגלית אפשר ללמוד מקריאה לבד ומסרטים בלי תרגום. מתמטיקה כנראה שאין לך יותר מדי ברירה.
אולי לקרוא בשיעורים ספר באנגלית? לא יודע איך תגיב על זה המורה שלך אבל זה יכול להיות משעשע.
בעעע על המערכת הארורה הזו. את הבגרויות שלכם אפשר ללמוד בבערך שנה עד שנתיים במקום ארבע, תלוי מי התלמיד ומה הידע שלו. זה פשוט בזבוז זמן טהור.
רק שלא יחייבו אותי להיתקע עם כולם.
אתה ממש צודק, הלוואי שהיה אפשר לגמור עם הכל בשנה וחצי וזהו.
ובקשר לספר באנגלית - משעשע זה לא יהיה, רוב המורים דורשים הקשבה מלאה, גם אם זה לא נצרך.
ובקשר למתמטיקה - אני יכולה לא להיכנס לשיעורים עד שנה הבאה, בערך. יש לי ספר מיוחד ואין לי בעיה לתרגל. אבל... מסגרות זה דבר מעצבן 
מסגרות זה דבר מעצבןמשהגם התורה היא מסגרת, שאתה מחוייב אליה
ומלבד זה שזה אלוהים וחייבים לעבוד לו
זה גם שומר עליך.
אז ממש לא מסכימה איתך. ואם רוצים, אוהבים את המסגרת.
אין טעם לבוא ולומר שמסגרות זה מעצבן
אם הן הכרחיות.
החשובים.
בקשר לנוכחות- את לא יכולה 'לברוח' משיעורים (פיתרון מעולה כשיש הרבה תלמידות ופוקוס נמוך מצד המורה).
מורות שרואות את זה^^^ נא לא לקבור אותי.
עיצה שניה (אם העיצה הנ"ל לא רלוונטית)-
את יכולה למצוא תחביב מסוים (לקשקש/לצייר/לכתוב שירים וכו') ולהתעסק איתו לבד/עם חברות כדי להפיג את הקטע של שיעמום. (תופתעי לגלות כמה כישורים יש לך בכל מיני תחומים. אני למשל פיתחתי את המיומנות של היצירות - עייני בכ"א בפסיפס- תוכ"ד שיעמום טוטאלי בשיעורים.)
אחרי השיעור תבקשי מחברה העתק של ש"ב או חומר שלמדתם. אני מאמינה שתצליחי להישאר בקצב של הכיתה אפילו מבלי להתרכז בשיעור עצמו.
אגב- כדי לך לזכור שמדובר בתחילת שנה. ממש. סביר להניח שהחומר הנלמד וכן הקצב ישתנה במשך השנה.
כדאי לך לשים לב לשינויים האלה. את עוד עלולה לפספס חומר חשוב בהמשך אם כל הזמן תתעסקי בכל דבר אחר חוץ מהחומר שנלמד בשיעור. בטענה שהקצב/החומר משעמם. (-מניסיון).
יעלאבל כנראה לא הבהרתי נכון - אני לא מתכוונת להבריז משיעורים, ואני יודעת שבאיזשהו שלב החומר יעלה, אבל בינתיים - שיעמום.
במיוחד במתמטיקה, שאני יודעת שעד אמצע השנה או אפילו הרבה יותר ילמדו חומר שכבר למדתי המון.
גם אני הייתי במצב הזה לפני...
בד"כ מדובר במעבר בין מוסדות.
|שיעמום טוטאלי הורס ת'נשמה|
תשארי חזקה
אפשר לדחות השלמת ש"ב לאותם שיעורים. לימוד לבחנים וכו'.
למה שלא מעניין אותי,אבל עושה מבחנים...לפחות לארבעה מקצועות לא נכנסתי בכלל....והוצאתי ציונים מעולים.
ואני שונאת את הדבר הזה מערכתבעז"ה אני מתכננת לעשות אקסטרני....
)
שולמית מילר
)יעלדרשתי קרבתיך..
)יעלכי במתמטיקה אני בחומר של כיתה י'.
תשאלי את ענאל היא גם מתמודדת עם חכמה יתרה
שורדתתתאמרו לנו שזה לא יקרה בקרוב.
ובמתמטיקה זה לא יעבור... אולי בשנה הבאה.
עלה למעלהיעל
כנרית על הגג=)
יעל(איזה )
בסטנדרטים של המערכת הארורה את הכל חוץ מזה. בסטנדרטים של מי שרוצה ללמוד - מי שמתקדמת לפני הכיתה שלה היא חרוצה.
כך בעיניי, חסיד הלמידה העצמית.
כתבת כיתה הומוגנית - שזה אומר שכולם ברמה דומה.
המצב כאן הפוך - הכיתה הטרוגנית!
עליהם חזק. קרה לי גם ואחרי לחץ סביר הם נכנעו ושיחררו אותי מכל השיעורים.
ואני לא יודע איזה כיתה את אבל אני ממליץ למצוא דרכים אחרות להתקדם בחומר, חבל לבזבז את המתנה שלך.
לפנות למורות - לבקש שיעזרו לך להתקדם בחומר?
הן יכולות לתת לך חומר ללימוד עצמאי ולכוון אותך - ואת בתמורה - נמצאת בשיעורים ולא מפריעה, וגם לא משתעממת...
או בכללי -לדבר עם המחנכת/מנהל תיכון או לבקש מההורים שיעשו את זה, שיאפשרו לך להתקדם וללמוד ולנצל את הכישרון ויכולת ההבנה שיש לך, במקום להשתעמם בכיתה
ובמגרש שלך - את תמיד יכולה לחפש ספרים ללימוד עצמי של כל מיני תחומים, לחפש תוכניות לימוד שלא קשורות לבית הספר, ללמוד בעצמך (תיכנות, היסטוריה, ועוד), יש ספרים מעולים של האוניברסיטה הפתוחה - שמכוונים ללימוד עצמי - יכול לגמיר לאתגר אותך, גם לעשות במסגרת קורס שלהם וגם סתם ללימוד עצמי
יש תוכניות של משרד החינוך לעשות 5 יחידות מגמות בלימוד מקוון, לא זוכרת איך זה נקרא, יש תוכניות של מכון וייצמן...
זה נפלא שאת מחפשת פיתרון ובאמת תחפשי ותלמדי! אל תבזבזי את השנים האלו!
הצלחות!
שנה טובה
בגלל זה אני בחומר של י'
אז יש לך את כל הגיבוי לפנות למורה ולהנהלה כדי למצוא לך פיתרון. זו ממש הוכחה שהצרכים שלך שונים מאוד. לדעתי זה צריך להיות יחד עם ההורים שלך.
לעלות כיתה בשיעורי מתמטיקה, ללמוד בכוחות עצמך (פני אלי באישי אם את רוצה המלצות לאתרים), לא יודעת...
מדינת ישראל תרוויח מאוד אם תמצי את היכולות שלך, וכמובן - גם את! פשוט בזבוז איום להשאיר את המצב כמו שהוא.
גםאני
" אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד."
למתמטיקה יש פן אחד...
למה שלא תפני אל המורה [באופן פרטי ובכבוד הראוי] ותתייעצי איתה? אם היא מורה [במובן של TEACHER ולא במובן של INSTRUCTOR], אז אין לי ספק שהיא תשמח להנחות אותך ולעזור לך. יתכן אפילו שאת צריכה "לקפוץ כיתה". חבל ש"תתבזבזי" סתם. את מבינה שבכיתה, למורה אין ברירה כי היא צריכה להתחשב גם באלה שהקצב שלהן איטי יותר משלך. אבל, יש פתרונות. עבודה נוספת ברמה יותר גבוהה בצרוף חומר לימודי מתקדם יותר -- רק לך, ואולי גם לעוד כמה בנות שלומדות בקצב מהיר, דילוג על כיתה אחת וכו'.
אם במקרה עדיין אינך יודעת מהו ההבדל בין TEACHER ו- INSTRCUCTOR, הנה הוא: TEACHER הוא אדם בעל אישיות חינוכית. הוא לא רק מסביר את החומר הנלמד אלא גם מטפח את המידות של תלמידיו הן באמצעות דוגמה אישית והן ע"י דיון בהשקפת עולם. ה-INSTRCUCTOR, לעומת זאת, רק "מעביר את החומר".
בתקווה שלמדת משהו, ושתנצלי את העצה היעוצה לך. שתהיה לך שנה טובה, פוריה ומאושרת וכתיבה וחתימה טובה.
יעלכנראה שאני אעבור ללמוד מתמטיקה בכיתה שמעלי...
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
היום יש תהיות.
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משהקוראים לזה מובחנות
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
זה חרא
דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...
אח"כ אם זוכרים אותך
אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים
הייתי איתה ביחד
