צריך לדעת מה האמת (ללמוד את התורה וההלכה) גם בפרטים, כי אם אדם לא יודע איך האמת הזו מתבטאת במעשה ואיך פועלים במציאות לפיה - זה נשאר 'דיבורים באוויר', ולאדם קשה (עד בלתי אפשרי) להתחבר לזה.

כשהאדם מבורר (שוב - ע"י הלימוד), למה צריך וחייבים לעשות כך, ומה בדיוק התורה אומרת, ולא מסתפק רק באמירות כלליות שהוא שמע - זה נותן לו כוחות לפעול (אין לו ספקות!).

[ועוד, שפשוט שלא יוכל לעשות האמת אם לא יודע מהי במדויק במציאות, שאי אפשר לא לדבר לשון הרע אם לא יודעים את ההלכות וכד'.]

אחרי שאדם מבין ומתחבר רעיונית, ואומר לעצמו:"אני רוצה להיות שם!" - בשביל להכניס את הדברים ללב צריך לפעול במעשים ("אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"), מתוך ההתחברות וההסכמה מחשבתית (שנוצרה ע"י הלימוד).

[כמובן שגם אם אין התחברות צריך לעשות את התורה, רק זה פחות משפיע על האדם.]

עוד עניין חשוב מאוד זה להיות ב'תודעת עבודה' - אני לא כאן בשביל לזרום ו"להתפנן", ה' הביא אותי לעולם בשביל שאעבוד אותו ואעשה רצונו (ומתוך כך כבר יהיה לי טוב) - אני חייל בצבא ה' ממש!!

ויש אויבים שאני צריך להילחם בהם - כל מצווה שלי היא נצחון לצבא שלנו! 

[אם אחטא אכשל (באשמתי) במילוי תפקידי - אסייע לאויב. ואם אסרב פקודת המלך - איך אסתכל בפניו?!]

וה' נתן לי הזדמנות נפלאה לחזור לשורות חייליו אפילו אם מרדתי בו במזיד!

וצריך לדעת שבעניינים האלו זה כמו קפיצה למים קרים, בהתחלה זה קפוא - אבל אח"כ זה נהיה הרבה יותר קל.

[ההתמודדות הזו לא תהיה קשה לנצח].

[מחילה על האריכות, אבל אלו עניינים חשובים...]

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....