ההצעה היחידה שיש לי לתת לך שאולי תעבוד:

לשים על הרצפה ליד המיטה שלכם שמיכה עבה או מזרון קטן,

וכשהיא מגיעה בלילה- להשכיב אותה שם.

יש ילדים שזה יספק אותם. גם שם הם ירגישו קרוב לאבא-אמא.

ואולי אפילו ירגישו נעים עם זה שיש להם מיטה קטנה בחדר השינה.

כל זה כמובן יוצא מנקודת הנחה שאתה לא מתנגד ברמת העיקרון שהיא מגיעה אליכם בלילה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

אין שום סיבה שהוא או הורים לא ישנו בלילה 

שינה זה צורך בסיסי

ובטח לא עד 120

מאחלת לך שכל הילדים שלך ישנו היטב כל חייהם, בנחת ובשמחה.

אבל דעי שיש ילדים שזה עובד אצלם אחרת. שצריכים יותר הרגשת בטחון של הורים קרובים, שסובלים יותר מפחדים ומחלומות אלו ואחרים, ומה לא. שלא לדבר על ילדים שעוד מרטיבים.

בקיצור- יש הורים יותר טרוטי עיניים מאחרים, כנראה. (המממ....ואנחנו נמנים עליהם, מסתבר...)

ואם ילד מרטיב קבוע אז אפשר לשים לו חיטול

ועברתי את זה עם שני הגדולים כמו שכתבתי למעלה

ברגע שהחלטתי שזהו הם פשוט התחילו לישון במיטות שלהם לילה שלם

וגם לילד זה יותר טוב

ולא היו לא בכי ולא כלום

וילדים שלי מאוד עקשנים

ומי שיש לו כמה צמודים אז בכלל זה לא ישים לישון עם כולם במיטה או לשים 3 מזרונים בחדר

"הכל סובב את האשכנזים". 

כמו שאתה אומר לדוגמא - מחר את הולכת לגן  ואז אותו דבר ליידע אותה ברוגע שממחר היא לא באה

גדולה שלי ישנה במיטה שלנו בגיל הזה במשך חצי שנה, הגענו למצב שזהו אז פשוט אמרתי לה שבערב היא חוזרת למיטה שלה והיא פשוט חזרה וזהו. בלי בכי בלי צעקות, כלום

אני לא הייתי מרשה לילדה לישון על סמיכה , רצפה עדיין קרה, יש ילדים שמגיעים מזה לבעיות פרקים או דלקות בדרכי השתן ואז בעיות כליות ובעיות פוריות. מי צריך את זה? ובשביל מה קנינו מיטה ומצעים?

בערך חצי שנה. מרבע לשלוש עד שלוש ורבע.

עבר ברוך ה'.

שמנו מזרון לפעמים, אבל לא תמיד, לא רציתי שזה יהיה הרגל קבוע.

יש דברים שעוברים עם הזמן, וכנראה זה אכן היה צורך שלו.

בשלב מסויים שאלתי אותו למה, והוא הסביר שהבת הגדולה דוחפת אותו לפעמים, ושמפחיד לו באמצע הלילה להרדם שוב. הקפדתי שיהיה אור מחוץ לחדר כדי שלא יהיה לו חושך מוחלט.

תנסה לברר איתה למה היא עוברת (בת שלוש כבר יכולה לחשוב על למה) ותסביר לה שזה מפריע.

אני לא אומרת שזה לא היה די סיוטי, במיוחד כשהיינו אסורים והוא נדחס איתי למיטה אחת.

עדיין הוא רוצה מדי פעם להרדם אצלנו במיטה (בתחילת הלילה). אני מאפשרת לו ומעבירה כשאני הולכת לישון.

מציעה את ההצעה הבאה , להגיד , שוב ושוב ושוב , בכל מני דרכים , שזה מפריע לך . "ילדתי היקרה , את יודעת שאני אוהב אותך . זה ממש מפריע לי (ומצער אותי?) כשאת ישנה על ידי כי אמא ואני צריכים לישון ביחד במיטה שלנו. לכל אחד יש את המיטה שלו . אז אם את צריכה -את יכולה לקרא לי ואבוא לשבת על ידך .." להגיד את המסר הזה בכל מני דרכים , גם אם בפועל לא מקיימים אותו באותו זמן. בסוף גם זה יגיע בבחינת , אחרי המילים נמשכים המעשים ". סתם ניסיתי . 

בין לישון בחדר שלנו בעגלה לבין שאני אבוא אליו למיטה.

הסברתי לו שוב ושוב (בזמן ערות לא בזמן אמת בלילה) שאנחנו מאוד אוהבים אותו אבל זה מפריע לישון והצבתי בפניו את שתי האופציות.

מאז תדירות ההגעה אלינו ירדה פלאים. לאחרונה עם תחילת הגן החדש הוא חזר אלינו אבל זה בסדר מבחינתי כי אני יכולה להבדיל ככה בין צורך אמיתי לסתם הרגל.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...