בס"ד

|בוכה|

באמת הכל לטובה

וגם מזה יצא טוב

ובי יש המון טוב

ואגיע למקום שיעשה לי יותר טוב

וכל קושי רק מחשל

והמון סיסמאות נכונות

ועכשיו אני רוצה לטל ואורית

ולבכות המון

ואולי אסע לחיפה ואחר כך אלך לבקר אנשים שאני אוהבת

ואני אהיה חזקה

כי אני  מסוגלת ולא מוותרת

ויכולתי לעשות שם המון

אבל כנראה זה לא המקום שלי

אז הכל בסדר

הכל בסדר

|בוכה|

חייב להיות בסדר

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול