אולי אם הייתי נולדת לתוך מציאות כזאת (שהתורה היא רשות) לא הייתי שומרת כי קשה להתרגל, אבל עכשיו, כשאני כבר די רגילה, גם אם קשה לי, אני יודעת בברור שזה טוב לי, ותכל'ס- זה מה שה' מצפה ממני

כמו שלפי התורה, התפילה של נשים היא לא חובה ולמרות זאת אני מתפללת, כי אני יודעת שזה טוב וחשוב לי וזה מה שה' מצפה ממני.

או שהיה רק בלי העונשים? הכל לשמה?

שאין עליה שכר בעולם הזה\הבא

אל תמעיטו בחיים מערככם.."ועמך כולם צדיקים"..

כדריש לקיש - דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה"א יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית - ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו: (מסכת שבת פרק תשיעי)

גם עכשיו אני לא כל כך שומרת נגיעה..................................נגיד לא יודעת יש סתם בנים שעושים פוזות (אצלנו בשכונה) הם כאילו מתנגשים בנו אז אני דוחפת אותם והם בני חמש-שש עשרה

שאני אדע לאן לא לעבור.

סתם צוחקת

אבל ניתן לראות בנקל את ההשלכות של זה באומות ואצל אנשים שאינם שומרים מצוות.

דווקא החיוב למצווה יצר ציבורים יחודיים שדרך ההסתכלות עליהם ניתן לראות את הקלקול שיש בחוסר צניעות אצל שאר האדם.

אבל להגיד אם המצוות היו רשות זו קריעת חלק מהותי ויסודי מעצם החיבור בין ריבונו של עולם לעם ישראל וחלק ממהותן של המצוות,כך שזו שאלה שאי אפשר לשאול באמת על רקע המציאות

תחשבי על חוקי הנהיגה כמשל. את היית נותנת זכות קדימה ונוהגת במהירות סבירה גם ללא תמרורים וחוקים או שוטר מעבר לעיקול. מהסיבה הפשוטה שזה מציל חיים.

גם בשמירת נגיעה רק אחרי החתונה - כמה שנים אחר כך את מבינה את העומק בחיבור בין איש לאישתו מה שנפגם במי שאינה שומרת נגיעה.

דוגמה נוספת זה נמר בשבי. נמר שטורף אדם מומת, מפני שהוא טעם את טעם האדם ומכאן ואילך הוא ינסה שוב לבצע פעולה זו.

ולסיכום אלה הם כבר דברי חז"ל : "עבר ושנה נעשית לו כהיתר" זו פסיכולוגיה ולא הייתי רוצה שבת הזוג שלי תתחיל לגעת נגיעות חיבה בגברים אחרים....

זו לא מצווה ללא טעם,ההתפוררות האנושית כאשר איש ואישה אינם שומרים על גבולות היא ודאית,והפראות וההפקרות של התרבות המערבית מוכיחה את זה בצורה יוצאת דופן.

מעבר לכך,גם אי שמירת נאמנות כזו מבחינה רעיונית באורח החיים של האדם מוביל להקמת בתים על גבי יסודות השונים עולמות מיסוד איתן של נאמנות.ומבנה הבית האנושי הוא הכור בו הדור הבא וכל דור של האנושות צומח.

כמובן שלא נכנסתי לעניין התשובה וזה לא קשור בדיוק לנושא הזה אלא לתיקון,אני מוסיף את זה כי זה כעקרון חשוב תמיד בכל הזכרה של קלקול מהותי.

אני יודע שמה שמחזיק אותי עכשיו זה רק האיסור

ולומדים מן העולם המערבי שזה כמעט תמיד לא כמו שאתה מתאר,נפרדים ומוצאים אנשים אחרים וחוזר חלילה מספר לא ברור של פעמים.

זה לא שהמושג חברות שאינה צנועה היא כעין הכנה לנישואין,אשה שאדם מתחתן איתה במערב (בדר"כ בגיל מבוגר יחסית) היא אחוז זניח מבין כל ה"חברות" שהיו לו.

ולכן אותה התפרקות חברתית שייכת גם מבחינה מציאותית לגמרי.

נכון שיש עולם שלם של עומק ויחוד למושג הנישואין והצניעות היהודית מעבר לכך,אך גם בגלוי רואים בעליל את ההבדל של חברה שמאמצת צניעות לבין חברה שלא מכירה מושג כזה.

בס"ד

עם כל הדיוקים של המצווה?

ברור לי שלא

אולי

הייתי נזהרת בדברים מסויימים שישארו אחרי החתונה

(וגם זה לא בטוח)

אבל סתם חיבוק?

לא נראה לי

ואני לגמרי מאמינה בזה ובכל זאת

חלק ענו על ההתכנות לקיים את המצוות לדיקדוקן או בכלל ללא הנחיות התורה,וחלק ענו על הערך של שמירת המצוות כרשות גם אם לא היו חובה (וזו נראת לי הכוונה עליה היא שאלה).

לפני החתונה - יש עניין שהראשונה תהיה האישה, ומי שמצליח - אשריו ואשרי חלקו.

וגם אז - גבר רואה אשה בוכה, אם יש לו לב ואין לו תורה והוא לא תומך בה - שיבדוק את הבריאות הנפשית שלו.

להקפיד על איסור נגיעה אחרי החתונה כשאסור - לא חושב שמישהו היה אוסר מעצמו.

ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו!!

[הכותב הוא אברך, שמשתדל בכל כחו להקפיד על הכל]

אבל אחרי ראיית הנזקים של השיטה המיתרנית יש מצב שהייתי משנה גישה והולכת לכיוון יותר "שמרני" ופחות "מיתרני".

נושא "שמירת נגיעה" קשור כ"כ לעמ"י כי היא מהווה חלק בלתי נפרד מהבסיס עליו נשענת החברה היהודית.

המצווה הזו ייחודית לעמ"י. אפילו גויים שרואים את התוצאות המבורכות של מצווה זו נמנעים מלהעתיק אותה למחוזותיהם.

בשונה ממצוות אחרות כמו שבת וחג שהועתקו ל"דתות" אחרות.

אבל כל הנושא של צניעות (שמירת נגיעה וכו') כמעט ולא קיימת במקומות אחרים.

אנו בתור יהודים שומרי תורה ומצוות התרגלנו לרמת חיים אחרת מזו של הגויים.

התרגלנו לכך שאצלנו- אישה היא אך ורק של בעלה. ובעלה הוא רק שלה.

אצלנו- יש מושג של "שמירה" על המסגרת המשפחתית. ועל כן ישנם כללים גם במסגרת הצנועה והקטנה.

אצל הגויים- אין מושג של גבולות. לפחות לא בשנים האחרונות בהם נפרץ כל גדר אפשרי.

גם סגנון תא משפחתי אידיאלי התחלף לאחרונה. על פי תנודות השכל האנושי של הגויים.

כן- הם שורדים. הם חיים.

ואם לא היה מושג של "תורה". היינו שורדים. אבל חיינו היו נראים אחרת לחלוטין.

אשריינו שאנו יהודים וזו תורתינו!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....