מי אמר שנסיכה לא חולמת על גורל אחר
לצמוח כמו עשב בר ברגליים יחפות
מי אמר שיש רק סוג אחד של נסיכות
ילדות בסן-פרנסיסקו עם פרחים בשערן
ואת מה את עושה פה, ואם את הולכת אז לאן?

מי אמר שנסיכה לא חולמת על גורל אחר
כשיש ים של חופים והיא בונה לה ארמונות
מי אמר שיש רק סוג אחד של אהבות
וההמון המחכה בחוץ בונה לה אגדות
ואת בכלל ילדת פרחים ואת שומרת לך סודות

הם אומרים שזה האור שמבדיל אותך לאן שלא תלכי
ורק אל תשכחי זה קל ליפול, קל ליפול
ארמונות ונשפים שלא יקחו לך את הכל
לפני שתפרחי

מי אמר שלנסיכה מתאים בכלל סנדל זכוכית
את תבואי כמו שאת פשוט תבוא יחפה
המראה שעל הקיר יודעת מי הכי יפה
והליצן למרות שהוא צוחק בפנים , הוא די עצוב
והזמן שבו היית אחת העם כבר לא ישוב
 

הם אומרים שזה האור שמבדיל אותך לאן שלא תלכי
ורק אל תשכחי זה קל ליפול, קל ליפול
ארמונות ונשפים שלא יקחו לך את הכל
לפני שתפרחי

יש אנשי חצר ועינהם תמיד יהיו צרות 
ותסרבי תמיד לתפוחים שמציעות לך מכשפות
תבואי ככה יחפה תסתובבי בארמונות
וזה יזכיר לך את עצמך ומי רצית להיות
זה יזכיר לך יש יותר מסוג אחד של נסיכות

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול