אני גם עברתי פרידה לא נעימה לפני שהכרתי את אשתי וזה הציק לי במשך שנים. גם בתור נשוי. לא התגעגעתי לאקסית שלי כמו שהרגשתי מושפל וזועם על המשפחה שלה שדרסה את הרגשות שלי. אפילו יצא לנו להיפגש פה ושם אחרי החתונה שלי וזה לא ממש הזיז לי.

לי הפריע שיצאתי מהקשר עם פגיעה בביטחון העצמי. באגו ובליבידו שלי. לאט לאט אחרי כמה שנים, הטרדות של היומיום דחקו את המחשבות על מה שהיה. 

שמתי לב שמה שמקל על הטראומה הזאת זה חוויה זוגית שמפצה על כל מה שלא היה שם - יותר אהבה, יותר אמון, יותר משיכה, יותר ביטחון בזוגיות. מצד שני, אם אני שומע מאשתי או מהמשפחה שלה דברים שמזכירים לי את הסיבות לפרידה ההיא, זה יכול להציף אותי מחדש בתסכול.  

האם אשתך יודעת מזה?

ואם כן, איך היא התמודדה עם זה?

אני לא הסתרתי את זה מאשתי והיא מצדה הבינה מה באמת כואב לי בסיפור הזה. גם לאשתי היו קשרים לא בריאים לפני שהכירה אותי, אבל מבחינתה זה עבר ל"סל מחזור" של הזיכרון שלה.  

ולא נכון להגיד "טבעי" על מצב כזה שלה, לדעתי. זה לא דומה ל"זעם" שלך. פה מדובר על רגש כלפי ההיא תוך כדי נישואין אליה.

אם כי, אכן ההתבוננות במה שזכה, יכולה לעזור.

הוא אומר שהוא פשוט מתגעגע אליה,למה שהיה. הוא מודע לזה ולכאב שזה גורם לי והוא מצטער על זה, הוא די שבור עם עצמו שהוא לא מסוגל לעבור את זה ותקוע שם..

לגבי חופשות וכאלה, שאלתי אותו על זה בחג, הוא אומר שזה לא קשור אחד לשני, זה תמיד יהיה שם כמו צל...

אני דיי שבורה מהעניין הזה.. שהלב שלו לא שלם אליי, זה מתסכל אותי..

אשמח לעצות איך להתמודד עם המצב...

תודה

להשקיע בי בכל הכוח שלו, ולעשות דברים מושקעים ונחמדים, עשינו ויש לנו חוויות אבל האמת היא שהוא פשוט התייאש מעצמו, הוא אמר לי, כל דבר שהוא ניסה לא הצליח וזה עדיין תקוע,

תגידי לו שזה ממש מציק וקשה לך עם זה ומה הוא מוכן לעשות כדי לטפל בזה

קשה מאוד להישאר במקום הזה ונראה שהוא כן אוהב אותך מאוד אם הוא אמר לך ככה

אבל הוא חייב להבין שלא כדאי שתישארו במצב הזה 

אני יודעת שאני אומרת את מה שביקשת לא לומר אבל אני חושבת שמאוד כדאי שהוא ילך לייעוץ

אולי תנסי את להתייעץ עם מישהי אם הוא לא מוכן 

תתייעצי את עם גורם מקצועי איך לגרום לו לא לשקוע בזה 

ולעזור לו  לעשות את מה שהוא באמת רוצה - להיות רק איתך

שאיבד את אישתו היקרה לו מאד מאד מאד!

באירוע טרגי ובפתאומיות בלי שום "הכנה" וכך הוא צריך

לאסוף את עצמו כשהוא מגיע לשלב של חיפוש זוגיות חדשה

זה ממש ממש לא פשוט.

אני כגרושה שחיפשתי זוגיות שניה, הגעתי לאדם כזה,

והוא אמר לי במפורש: לחיות איתי, זה לחיות עם הצל של אישתי...

לכן, 

אני כן חושבת שיש מקום לקבל עזרה מבחוץ וזה יכול להיות אפילו שיחה עם אישה חכמה

או רבנית או רב או מישהו שיכול מאד לתמוך ולתת עיצה טובה.

ואני כבר למעלה מגיל 40...

בס"ד

האמת שהוא חתך- אבל היא לא הפסיקה במשך שנתיים- עד שהריתי עם בכורתנו- (!!!!) לבוא לביהכ"ס שהוא מתפלל בו, (היא גרה בשכונה אחרת) לצפות עליו ולהיות דלוקה, בקיצור...

כמובן שזה הציק לי מאוד וקבענו כמה דברים-

העפנו לפח הכי קרוב את כללל המתנות ממנה- שזה אומר בגדים\ בשמים וכו (מכתבים כמובןןןןןן ומהר)

לא ללכת בכלל למקומות שהיא עלולה להימצא בהם

לא לתת לרגש הזה בכלל להיכנס!

הוא - בעלך-צריך לנתק ממנה את הרגש כל פעם כשהיא עולה לו במחשבה. לא במחשבה של "למה לא התחתנתי איתה" אלא "למה התחתנתי עם אשתי!"

אפילו אולי יעזור לו בהתחלה לרשום בפנקס את כל הדברים הטובים שבך ושהוא יקרא בזה...

לזכור שאתם נשואים בסיעתא דישמיא גדולה ולא סתם!!!

ואת- כמובן- להשקיע בעצמך, להשקיע בבית, לפנק, להכיל, לאהוב...

כתבת שטיפול לא רלוונטי אבל אני ממליצה בחום על טיפול מוח 1. נשמע שתפור למקרה הזה.

בהצלחה רבה!

בס"ד

ועוד שלחה לו מסרים דרך חברים...

כאילו דחילאק הבנאדם נשוי, תשחררי!!!

הזוי

עזרתם מאוד גם אם זה היה רק בשיתוף,

לא הכרתי את מוח אחד, אני אחפש עליו באינטרנט.

הסיבה שאני לא רוצה ייעוץ היא בעצם שתי סיבות, הראשונה אין לי כסף. ממש אין לי שקל זה גם לא עניין של סדר עדיפויות, אין לי כסף בחשבון. דבר שני בעלי מאוד אני לא יודעת איך לתאר את זה אם המילה יהיר/ בטוח בעצמו/ חושב שהוא הכי חכם/ הבנתם למה אני מתכוונת ובשבילו ללכת לטיפול זה ממש לא במקום.

אבל באמת אם אני אלך למישהי שאני יכולה לדבר איתה על זה אולי יעזור לי וילמד אותי איך לנהוג.

קשה לי, כל פעם שאני מסתכלת עליו היא קופצת לי לראש וזה משגע אותי...

שוב תודה לכולכן על העזרה והייעוץ עזרתם לי מאוד גם אם זה רק בהשתתפות.

מאמינה בך שתמצאי את הדרך לקבל לעצמך עזרה ויעוץ כיצד 

לעזור לו בלי שהוא ירגיש!

בהצלחה רבה!

אני מציע לרמוז לו שמבחינתך אין אופציה אחרת לייעוץ, חוץ מגירושין. וזה עונה על שתי הבעיות: להתגרש זה הרבה יותר יקר, ועם כל היהירות הוא יבין שיש לו יותר מדי להפסיד.

אני מאוד ממליץ על מרכז הייעוץ והטיפול שע"י בית הספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים תורת החיים: Merkaz0508684@gmail.com 050-8684124. ראי כאן.

אבל ייעוץ זה לא רלוונטי כי כמו שרשמתי למעלה באמת שאין לי שקל בחשבון,זה מצחיק גם כסף לאוטובוס אין לי אז להוציא 200 שקל על שעה, אני מעדיפה לקנות עם זה חלב ביצים ובשר לשבת. מה גם שדיברתי איתו שוב הערב.. אמרו את זה כמה אנשים כאן כבר ואני מאמינה לזה. הוא מודע לכך שזה פוגע בי והוא מודע לכך שזה לא טוב בשבילו ובשבילי, אני מאמינה שברגע שמודעים לבעיה אז כבר יש לנו חלק מהפתרון... אולי פשוט לתת לזה את הזמן..

תודה

אם אחרי 4 שנות נישואין העניין הזה לא סגור אצלו - זה מצביע על בעיה לא פשוטה. הזמן כבר עבר והוא לא עשה את שלו. בעלך אף הדגיש בפניך שהוא תקוע עם זה ושזה לא עובר על אף שניסה. את מודעת לבעיה קצת זמן, אבל הוא היה מודע אליה תמיד, כך שאין סיבה שעצם המודעות תפתור את הבעיה.

להסתפק בארוחות של לחם עם חומוס או משהו זול בלי שום דבר נוסף

וללכת ליייעוץ

שלום!

נק קטנה- הדברים כעת טריים וכואבים ויושבים בעוצמה בתוכך,

מציעה לנשום עמוק ולזכור שהעוצמות האלה ירגעו,

בעייני מתוך הרגיעה הזו יותר נכון לפעול, לאיזה כיוון שלא יהיה,

מתוך ההתעסקות הזו יעלו בך הפתרונות שהכי מתאימים לכם,

תסמכי על עצמך , ועל ריבונו של עולם, שהאגוז שקיבלתם ניתן לפיצוח,

בית יציב, זוגיות בריאה, היא אויר לנשימה בימים טרופים שלנו,

בע"ה שתמצאי את הדרך הנכונה לכם, היא לבטח קיימת..

הוא לא רצה להגיד לי על זה בכלל, אני פשוט ראיתי שהוא עצוב ומדוכדך אז שאלתי אותו ואחרי לחצים הוא סיפר, אני לא מצטערת שהוא סיפר לי, אני עדיפה לדעת מאשר לחיות בלהלהלנד נכון זה כואב וקשה ממש אבל אני מעדיפה את זה על גבי לחיות בחוסר אמת,

דבר נוסף, עשיתי לו את מה שאמרת, שכאילו אני חושבת על מישהו כל התקופה וזה, הוא מסכים איתי שזה לא בסדר ולכן הוא גם מצטער אבל הוא אומר שזה פשוט חזק ממנו, הוא מודע לכך שזה לא בריא, מודע שזה הורס ומודע לסבל, כשאני שואלת אותו מה הוא חושב שיכול לעזור הוא לא יודע מה לענות, אומר לי שזה סוג של נכות שיש לו. כמו שיש אחד שאין לו יד אז לו יש את הנכות של המשקע הזה...

אני לא משוכנעת שאת רוצה לנסות הכל כדי לעזור לו.

תבקשי עזרה מההורים והם לא צריכים לדעת למה זה, תמציאי שנהרס המאוור

ואת חייבת לחדר או לסלון.

כתבתי לך חכמת נשים בנתה ביתה, כי מנסיון אישי, למרות שהתגרשתי, ניסיתי את כל 

האופציות למנוע את זה!

מקובלים, אדמורים, צדיקים, קברי צדיקים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מח אחד ומה לא....

מאד התאמצתי לעזור לו לעשות את השינוי בשביל שנוכל לחיות ביחד... אבל זה חייב לבוא בשניים!!! בזוג!!!

לפעמים אפילו שיחה עם אדם חכם/רב/רבנית וכו' מספיקה כדי לפתור במשהו את הבעיה.

מאחלת בהצלחה רבה.

ואם את רוצה, מוזמנת באישי.

אמרתי לבעלי דברים דומים על כך שאנשים יצאו מקשרים ארוכים והצליחו להתגבר על זה אבל אז הוא אמר משהו שכאב לי,

אני לא יודעת מה הסיבה שחתכת עם הבחור ההוא, אבל אצלם הם לא חתכו אלא האמא של הגברת חפרה לה בשכל שהוא לא טוב בשבילה וכו וכו' והיא פשוט נשברה ואמרה לו שהיא לא מסוגלת להמשיך ככה, אז מבחינתו היא גם רצתה את הקשר והכל היה יכול להיות טוב אילולא אמא שלה וזה עוד נותן לו מקום לתקווה, ששני הצדדים רצו את זה...

מסכימה עם הסוף של המסר החיים חזקים ומחברים אני מאמינה בזה ומקווה שזה יהיה כך...

תודה רבה

וכאן בדיוק נכנס התפקיד של יועץ זוגי טוב, שיצליח להביא אותו למקום שיסגור את הסיפור סופית, וישאיר את הפרק הזה מאחוריו.

לא הזיז לו... אמר שהמשפחה שלי לא יותר טובה... סתם זה היה בצחוק, הוא יודע את זה אבל זה לא משכנע את הלב...

והדבר היחיד שאני רוצה לומר זה שהאשה שפתחה את הוול כנראה אישה חזקה וטובת לב, לא בהכרח משהי שלא מכירה בערכה.

קראתי את התגובה שלך ואני אסביר כמה דברים, זה לא שהוא בא וסיפר לי, אני ראיתי שהוא מדוכדך טיפה ואוכל את עצמו אז שאלתי ולחצתי ואז הוא סיפר לי,

אני לא חושבת שיש כאן עניין של חוסר הערכה עצמית אלא הבנה שהוא לא מתכוון לזה והוא כן אוהב ומעריך אותי פשוט יש שם משהו לא סגור אז לאיים עליו בגירושים מזונות וכאלה זה לא הכיוון שאני מחפשת,

הוא נשא אותי נכון, התחייב לאהבה ביננו כן והוא באמת אוהב אבל לצערו לא מספיק כמו שהוא רוצה והוא כן רוצה לאהוב אותי זה פשוט קשה לו.

לגבי הפרנסה אני לא יודעת מה המצב שלך אבל למצוא עבודה היום זה לא עניין פשוט והוא כן עובד פשוט יש מליון הוצאות (אני מניחה שאת יודעת) שצריך לשלם עוד לפני שפותחים את הפה לארוחת בוקר וכאן הבעיה, ולקחת הלוואה כדי להחזיר  ואין לי איך להחזיר זו נראית לי טעות, זה רק יכניס עוד מתח ולחץ מיותר גם ככה.

אנשים רשמו כאן על בניין שלם שהם יכולים לעזור בסבסוד לא ידעתי על זה ואני אתייעץ איתו אם הוא מסכים לכך.

לגבי לשתף מישהו קרוב אז א' כתבתי פה וב' נראה לי מיותר לדבר עם חברה, עוד התבחבשות בנושא שגם ככה כואב לי והיא במילא לא תוכל לעזור יותר מכאן.

לסיכום:

אני אוהבת את בעלי אהבה עזה ואני לא מתכוונת לוותר עליו בגלל איזו גברת מלפני כמה שנים, והוא גם לא מוכן לכך. יש מכשול ואנחנו נעבור אותו ביחד אני מאמינה שאחרי זה נוכל להסתכל אחורה ולהגיד איזה יופי שהצלחנו וזה רק יחזק את הקשר ביננו.

תודה על ההודעה

ה' יחזקך.

מה שאת "די כועסת", זה  מובן. על אף שרואים שהוא אינו "מתפאר" בכך, אלא מרגיש "אנוס" בנושא.

אבל את אשתו - מובן שאת מרגישה רע עם זה שאומר לך שחושב גם על מישהי אחרת, ר"ל.

אלא מה? שאכן, איכפת לו ממך, מצטער גם על כך שאת מצטערת. ואת כנראה גם בעלת-סבלנות.

ברור שאין בכך שזה עולה לו, כל "חיסרון" בך. אדרבה, מעלתך ניכרת מאד מאופן הכתיבה שלך, אלא זה "ג'וק" שנתקע אצלו - שאין לו כל קשר לכך שאת מעולה.

דומני, שדווקא בנקודה הזו אכן הוא אמור לשבור את "יוהרתו". אולי להגיד לו: שמע, המציאות היא שאתה לא הצלחת להתגבר על דבר שהוא בעל משמעות כזו גם להבנתך. גש דבר עם אדם חכם, מבין ענין, שמא יעזור לך ויעזור לכל המצב.

הוא יכול לגשת לתלמיד חכם חשוב, שעוסק בעניינים אלו. הלה לא יקח ממנו אפילו שקל שאת אומרת שאין לך - אבל אולי "יאפס" אותו קצת.

וגם בזה, הוא צריך להודות לה' שיש לו אשה סבלנית שמוכנה לתת זמן, לפי דברייך, לאיזה "תהליך".  ואינני חושב שצריך לקחת כ"טבעי" שיש דבר כזה.. מה שייך "טבעי"? בגלל שיש אחרים שגם היו לא בסדר?...  צריך להשתדל מאד שזה לא יהיה. כנראה כבר השתדל - אז אולי בדרך זו.

ועקרונית - צריך לדעת שאע"פ שלכתחילה נכון שזה יכול להיות דבר הרסני כשאיזו אמא מחליטה בשביל ביתה "שזה לא בא בחשבון"; אבל צריך לדעת שהקב"ה מנהל את העולם. ולאחר מעשה - גם זה ממנו.

זה, בזהירות, מה שנראה לי כרגע.

אני אדבר איתו ומקווה שהוא יסכים לפנות לייעוץ, יש לו רב שהוא אוהב, אולי הוא יסכים לדבר איתו...

הלוואי

כך לא יהיה לך צורך לשכנע אותו ! שתהיה לכם שנה טובה, בריאות הגוף ובריאות הנפש. גמר חתימה טובה!

אני אגיד משהו, היא הילדה הכי קטנה בבית הם הכירו כשהיא הייתה ממש צעירה בערך בת 18, ואמא שלה חפרה לה על זה מהרגע שהיא הודיעה לה שהם בקשר זאת אומרת חודשיים שלמים רק חפרה לה על זה, שהוא איש רע והיא לא תכיר בה ותגרש אותה מהבית ועוד דברים קשים וכואבים יותר...

לא הייתה לה ברירה זה היה די בחירה שלה או הוא או המשפחה שלה והיא הייתה בת 18... במה את היית בוחרת בגיל 18?

הוא לא מאשים אותה בזה ופה נראה לי גם הבעיה...

שלום למתלבטת

קראתי את המקרה שלך ואת התגובות המגוונות

1. אני מבין מאוד את מצבך אף שאיני יכול להרגיש את הרגשתך.

2. אני חושב שזה לא יהיה נכון לבא באיומים של גירושין וכל מיני סוגים של דד ליין לסוגייהם, מכמה וכמה סיבות [ולפי מה שהבנתי זה לא הכיוון שלך].

3. ארבע שנים של נישואין לא מספיקים לדחוק רגשות חיבה של גבר כלפי אשה, ועלייך להבין שלרגשות אלה אין קשר לגבי היחס המעריך אוהב ומכבד של בעלך כלפייך, כלומר אל לך להרגיש או להבין שאם הוא מרגיש רגשות חיוביים כלפי מישהי אחרת אז הוא לא אוהב אותך.

4. יש כמה שאלות וכיוונים שיכולים לעזור לך: כמה זמן עבר בין הקשר הקודם לשלך? והאם היה קשר כל שהוא ביניהם? האם היה לו זמן כל שהוא ב[תחילת ה]קשר איתך שהוא לא חשב על הקשר ההוא? מה היה הרקע/ההתניה/מצבו הנפשי/אישי באותה תקופה שהוא התחיל את הקשר ההוא? על מה זה ישב? איזה צורך זה סיפק? איזה סוג של רגשות הוא חש כלפיה? מה עומקם? מה בדיוק לא סגור אצלו בקשר ההוא? מה הוא היה רוצה שיקרה כיום עם הקשר ההוא? מה מצבה של אותה בחורה? מה הוא חושב שהיא חושבת עליו ועל הקשר שהיה ביניהם? [מאחרי כל שאלה יש ענין וכיוון שיכול למסמס לו את הרגשות כלפי הקשר ההוא. יש מהשאלות ונושאים לשיחה שאת יכולה לדבר איתו, ויש מהם שמישהו אחר צריך לדבר איתו].

5. כדאי מאוד שתדברו יחד על מה שגרם לו לבחור בך לאישתו, על החיובי שבך, על החיובי שבזוגיות שלכם, על נקודות החוזק של הקשר שלכם. כמו כן תאמרי לו גם את על הדברים הנ"ל.

6. צריך שיהיה לכם שיחה מעמיקה עם איש מקצוע שיבחון את כל הכיוונים כולל כיוון שמאמת אותו מול השאלה "מה הלאה"?, ואם הוא מחליט שהוא רוצה להמשיך איתך אז: 1. להפסיק לדבר על הסוגיה הזאת יותר. 2. שיסיח דעתו מהעניין לגמרי, וכשבאה לו מחשבה בעניין יסיח דעתו לנושא אחר שמעסיק אותו ואוהב לחשוב בו. [לא נעלם מעיני שכיוון של יעוץ לא רלוונטי מבחינתכם, אך את זכותי וחובתי אני רוצה וצריך לעשות].

בס"ד

חשבתי די הרבה לפני שהחלטתי לכתוב,

(קראתי כבר אתמול את מה שכתבת...)

ואני מאד מאד מבינה אותך.

יש פה בעצם כמה מישורי התמודדות, האחד שלו, והשני שלך.

ראשית לעניות דעתי אין כאן בכלל בעיה זוגית, כי ביניכם הכל ב"ה כמו שכתבת בסדר.

הבעיה היא בעיה שלו עם עצמו, עם איזו שהי פנטזיה לא ממומשת.

יש משהו מאד חזק בעולם הדמיון, שיכול להחזיק רגש.
אבל הרגש הזה כמו המציאות עליה הוא מתבסס הוא דימיוני.

כמו ניסיון בעצם. ניסיון זה מצב שהאדם חווה מאד חזק ברגש, אבל לא קיים בפועל,

ומספיק צעד אמתי אחד- כדי לגלות שאין שם כלום.

כמו ניסיון העקידה של אברהם אבינו, כשבדרך השטן הפך לנהר.

אברהם אבינו נכנס לנהר,

והנהר שצף וגעש, ואיים להפיל אותו בעוצמה,

ואברהם אבינו הרגיש את קור המיים, את הרטיבות המכבידה על הבגדים, את המיים שמכים בו,

והמיים מגיעים עד נפש, ועוד צעד אחד והוא נחנק, אבל הוא עושה את הצעד.

ואז הנהר מתמוסס כלא היה.

כי הוא באמת לא היה.

בניגוד לקריעת ים סוף ששם באמת היה ים, והיה צריך נס לקרוע את הים לשניים,

כאן אין נהר, ומעולם מששת ימי הבריאה עד היום לא היה נהר בהר המוריה. 

זה רק דמיון. רק ניסיון. אולי בחוויה זה אמתי לגמרי- אבל אין בזה כלום חוץ מאשר תחפושת של השטן.

מה הפיתרון? לא לתת לזה מקום. להבין שבאמת אין שום יכולת לפתח רגשות עמוקים טהורים ואמתיים תוך חודש,

להבין שמה שיש בנינכם זה אמתי. זה הקב"ה ששוכן בניכם. הנשמות שלכם התחברו תחת החופה. 

מוסבר בחסידות שבזמן החופה לא רק שמתחברות בחזרה הנשמות,

אלא שגם יורד עוד חלק בנשמה, נשמה אחת ששייכת לשניכם. מהות אחת שלימה שמחברת בינכם.

וזו האמת. ההבנה שבניכם, האהבה, הזוגיות שקיימת, הילדים שאתם מגדלים ומחנכים ביחד- זה אמת!!

עצם זה שאם עולות לו בראש מחשבות והוא לא יכול שלא לשתף אותך- זה כי הקשר בניכם כל כך אמתי!

הוא לא מסוגל להסתיר ממך דברים. ייתכן  שהוא לא יודע להעמיד במקום הנכון את הרגשות האלו,

אבל הקשר שלכם הוא אמיתי. והרגש כלפי ההיא הוא מדומיין. 

ואם הוא לא מבין זאת- חשוב שלפחות  ראשית כל את תביני.

לכן לעניות דעתי את לא צריכה לתת לזה מקום.

בעלך אוהב אותך, ואל תתני לשום שטות שהוא אומר לגרום לך לפקפק בזה.

לכל זוג יש ניסיונות, זה הניסיון שלכם.

שימי לב לדברים הטובים בקשר, לחברות ביניכם, ותביני שאין שום דבר שיכול להתחרות בזה.

אני מאמינה שאם תעצימי את מה שב"ה יש בניכם במציאות,

ותתמלאי ביטחון בקשר שבניכם,

בקב"ה שיצר את הקשר הזה, שנמצא ושוכן בניכם, תוכלי גם לשדר לו את הביטחון הזה.

אם הוא נצא בתוך נהר גועש של ניסיון דמיוני- את יכולה להיות הענן הקשור בראש ההר,

שמזכיר לו את הכיוון לאן ללכת. שנמצא שם ולא נבהל משום דבר.

תשדרי לו ביטחון באהבתכם, שימחה בקשר בניכם, תעצימי רגעים טובים, 

שיהיה לך ברור שאין שום דבר שיכול להיות כמו הדבר האמתי- וזה מה שיש בניכם,

ובע"ה זה יעזור גם לו להשתחרר מהדימיונות.

בהצלחה רבה!!!

שלום רב.

קראתי את מה שכתבת וכל הכבוד על האומץ לפרסם את המקרה.

נראה לי שיש כמה נק' שכדאי שאת ובעלך תבדקו כל אחד לחוד וביחד :

1. התבגרות של בעלך - לפי מה שאת מתארת נדמה שבעלך תקוע באיזה עולם דמיוני הוא עדיין נמצא בקונספט הזה של ההתאהבות בבת זוג הקודמת. אני חושב שזה סוג של בריחה ממשהו או מהקושי של חיי הנישואים מהעומס של עבודה טיפול בילדים וכו' והוא חייב להפנים שאהבה זה משהו שבונים, וגם אם היה נשאר עם הבחורה הקודמת ההתאהבות הראשונית הייתה נגמרת ועומס החיים היה מגיע ושם ביחד עם הקשיים בני זוג מתחילים לבנות את האהבה האמתית שלהם.

2. מה חסר לבעלך -  בהמשך ישיר לנקו' הקודמת זה נשמע שבעלך מחפש משהו שחסר לו כי הוא עדיין חושב \ מחפש על החברה הקודמת. שינסה לבדוק עם עצמו מה חסר לו ויכול להיות שהחברה הקודמת השלימה לו: אולי היא נתנה לו תחושה של ביטחון עצמי, אולי הקשר שלהם היה פחות ביקורתי, אולי היא תמכה וגיבתה אותו באופן יותר מתאים לו. שיבדוק מה חסר וביחד תראו כיצד אתם משלימים זאת

3. אמונה בקב"ה - מוזר שכמעט לא כתבו על זה כאן אבל איפה האמונה הבסיסית בקב"ה, הרי הקב"ה בעצמו מזווג זיווגים, אז אם הקב"ה חיבר אתכם כבעל ואישה שיסמוך עליו שהוא בחר עבורו את האשה המתאימה לו ביותר ולא ירצה לגרום לו צער של נישואי סרק ולכן צריך להתחזק באמונה.

אני חושב שאתם צריכים לקחת יום חופש ולדבר בניכם בפתיחות וכנות על הכל : על הזוגיות, על הרגשות אחד כלפי השני, על חיי המין שלכם, על הציפיות מהבן זוג, לפתוח הכל ולראות איך אתם יכולים לחזק את הקשר בניכם, ומאוד חשוב גם לעשות רשימה של דברים טובים בבן זוג ולמה התחתנתי עם הבן זוג.

יעוץ זוגי יכול מאוד לעזור והמחיר הוא באמת לא פשוט 300 - 450 ש"ח לשעה ומעלה. אבל זה שווה את המחיר ותעשו טובה לעצמכם אל תתפתו לדבר עם רבנים, אם פונים לייעוץ אז לאיש מקצועי ומוסמך בתחום! לרב פונים בשאלות הלכתיות.

אני מאמין בדיבור כנה וחיובי ומחזק ולא באיומים או בהצבת קווים אדומים אני גם לא חושב שזה שייך במקרה שלכם.

שיהיה בהצלחה

לגבי 1 : אמרתי לו את זה אתה יודע מה הוא אמר לי? שאם זו האישה שהתאהבת בה אז תמיד יהיו לך פרפרים איתה לא משנה כמה זמן יעבור תמיד תיהיה את ההתרגשות של ההתחלה, עכשיו תתחיל להתווכח איתו על הטמטום הזה... זה לא עוזר הוא לא מאמין לזה.

2 : אני יודעת טוב מאוד מה חסר לו מהגברת הקודמת ואני אסביר, הקשר הקודם שלו היה חודשיים והוא ננעל עליה מההתחלה ככה שחודשיים הוא היה מאושר הוא עוד לא מצא בה את החסרונות לא היו קשיים ממש אושר עילאי, ואז זה נגמר בבום גדול וריסק אותו ממש, מה יש לו עכשיו? אליי הוא לא מרגיש את זה, כבר אין פרפרים, יש לי לצערי חסרונות ויש את הקושי של הפרנסה אז אני חושבת שמכאן זה נובע...

3 : אם כבר מדברים על הקב"ה הוא די כועס עליו שעשה לו את כל זה..הוא לא מבין את העניין הזה,זו מחשבה של מישהו שעוד חושב על הגברת, אז קשה לו עם המצב...

אני באמת צריכה לדבר איתו על הרגשות שלו כלפיי מה הוא מרגיש באמת ולעשות רשימה של הדברים הטובים שלי והציפיות שלו ממני. לגבי חיי המין, אל תדאג, הם מצויינים

לגבי ייעוץ זוגי אני מודעת למחיר והבנתי שיש ארגונים שאפשר לפנות אליהם ולקבל סבסוד כלשהו, הבעיה היא שהוא לא מוכן לשמוע על כך...

תודה לך

כי אכן זו פנטזיה- נדמה לו שהאמא קלקלה והבחורה עדיין מעוניינת בו.. ולמעשה הבחורה חתכה וזהו!

ופנטזיה זו רק פנטזיה- הוא לא באמת מכיר אותה, הוא לא התמודד עם חיי יומיום איתה ומדמיין שלימות

והמחיר- האם הוא מבין שהוא מפסיד קצת ממך??? הוא ממש מפסיד, למרות שאת מדהימה וכל כך משתדלת להבינו.

הוא מבין ומודע לזה אבל כדבריו זה פשוט חזק ממנו...

שום דבר ממה שניסיתי להסביר לו לא עוזר...

(לא קראתי את כל התגובות, אז מתנצלת אם אני חוזרת על דברים).

בעלך לא התחתן עם ההיא. הוא אמנם יצא איתה תקופה ארוכה והיה מעולה, אבל להתחתן זו רמה אחרת לגמרי. את יודעת. כלומר- הוא בעצם חי בדמיונות של "מה היה אילו הייתי מתחתן איתה" וזה נשמע נפלא. הדמיון תמיד נפלא יותר מהמציאות. 

במציאות כנראה שאם הוא אכן היה מתחתן איתה חייו היו לא פשוטים בכלל. האמא היתה ממררת לו את החיים, ובכלל לא בטוח שהבת היתה לצידו בסיפור הזה (עובדה שכשהאמא לחצה לנתק את הקשר היא עשתה כדבריה).

[אני לא סתם אומרת את זה. כי ההורים של בעלי הציקו לי ושטפו לו את המוח נגדי, אחרי שהתחתנו. בעלי אהב אותי ואוהב אותי, אבל לא היה מסוגל לעמוד מול ההורים שלו ולהגיד להם "אתם טועים". לכן היה שומע אותם ושותק, וזה פגע לנו בקשר מכל מיני בחינות, למרות האהבה הרבה. ב"ה אנחנו עכשיו מצליחים לעמוד נגד זה אחרי תהליך ארוך וכואב שעברנו].

אם ההיא עזבה אותו בעקבות דרישת הוריה- זה משמים. והוא צריך להודות לה' שזכה בך, שאת אוהבת ומעריכה אותו ותומכת בו, וכנראה גם הורייך. חייו לאין ערוך טובים יותר.

את צריכה לעזור לבעלך להבין שהוא חי בדמיונות. זה בטח לא יהיה לו פשוט לצאת מהסרט שהוא בנה לעצמו, אבל תהיי עקבית בזה.

אני מניחה שבעלך לא סיפר לך על כך עד היום כדי לא לצער אותך, וגם משום שחשש שאם תדעי זה יפגע בקשר ביניכם. כעת, כשאת יודעת, את אמנם פגועה, אבל את אוהבת את בעלך ולא מוכנה לוותר עליו. אני בטוחה שכשהוא יראה כמה האהבה (וההערכה והתמיכה) שלך אליו חזקה למרות הכל- זה יגרום לו להבין כמה הקשר ביניכם לא תלוי בדבר, הקשר ביניכם חזק הרבה יותר ממה שהיה עם ההיא. זה יגרום לו לראות כמה הוא זכה שהתחתן איתך (ההיא כנראה לא היתה ככה אם הסכימה לעזוב אותו בגלל הוריה).

זה בטח לא תהליך פשוט. מעורבים בו המון רגשות מצד שניכם. ואת התוצאות והשינויים לא רואים מיד. אבל יש לך סבלנות ואמונה- לכי בכוחך זה! "חכמת נשים בנתה ביתה" לפי מה שכתבת הפסוק הזה ממש מתאים לך.

(וכמובן שלהתייעץ עם גדולים או לקבל עזרה מקצועית- הכי טוב) 

שנה טובה ושנים טובות!!!

לא חשבתי על זה בכלל, אולי הזלזול שאני אגרום לו להרגיש יקטין את ההרגשה?

אולי זה שאני מנפחת את זה ורק מתעסקת בזה בערך כל היום גורם לשנינו לראות את זה כדבר גדול ומפחיד?

וואלה, לא חשבתי על זה... תודה על הכיוון...

הבשורות הטובות הם שאני מאוד אוהבת את בעלי והוא אוהב אותי...

התשובות כאן מתחלקות לניים, אלה שחושבים שלא להתרגש ועם הזמן זה ירד וייעלם והשניים חושבים שלא לתת לזה להמשיך ככה וללכת לייעוץ,

אני מאמינה בשתי האפשרויות,

אחת, אני מנסה לחפור לו ולחדד אותו שייפנה למישהו שהוא מכיר ויכול לעזור ורק ידבר איתו לבנתיים זה לא עובד הוא לא מוכן לשמוע על כך...

שניה, הוא כן אוהב אותי ומשתדל שרק אני אהיה לו בלב, נכון כרגע זה לא ככה אבל בשכל רק אני נמצאת אז אולי בשלב כלשהו זה ישפיע על הלב...

מקווה...

תודה לך על האכפתיות, נשמע שממש אכפת לך.

ראשית: פניה לעזרה ושיתוף מעידים על אדם עם בסיס יציב זו את.

שנית :נתנו עצות נפלאות ולא אחזור עליהן.

 שלישית :עצתי לך,שבעיתוי הנכון שתפי את בעלך בקשר לבקשת עזרה בקושי שלכם בעניין הנ"ל

ותני  לו לקרוא את התגובות ,ההצעות,לדעתי זה יכול לתת 95% של הפתרון.ואת השאר הוא

ירצה להשלים בהתערבות קלה של מטפל שיידע להוציא את האוויר הדמיוני בבלון הנפוח.

ב ה צ ל ח ה.

שיתפתי אותו

וגם הראתי לו את השרדור הזה, הוא קרא חלק מהתגובות

עיקר הבעיה בו זה שהוא חושב שאף אחד כאן לא מבין את זה, איך זה באמת

יש לו קטע כזה שהוא חושב שהוא הכי חכם והכי צודק ופה זה מגיע לידי ביטוי לצערי...

זו גם חלק מהבעיה..

הוא לא כל כך הסכים איתי מהסיבה שכל אישה שהוא היה מתחתן איתה בסופו של דבר זה עבודת המידות וכך זה היה איתה וכך זה גם איתי כי יש לו קטעים שאני עולה לו על העצבים.

אבל אולי באמת אם אני יגיד לו את זה בביטחון ולא על מנת לשמוע אותו אלא פשוט בידיעה ברורה זה יעזור...

תודה והלוואי.

לפני יעוץ, הוא צריך לקרוא ספרים בסיסיים על זוגיות. הרב שמחה כהן, הרב קנוהל וכדו'. דברים אלמנטריים של מה אומרים לאשה ומה לא.

אבל אם הוא בטוח שהוא יותר חכם מכולם ואף אחד לא יכול ללמד אותו, נראה שאין רפואה למכתו, ובלי שהוא יבין שהוא מסכן באופן ממשי את חיי הנישואין שלו - כנראה ששום דבר לא יזוז. אז כפי שכתבתי קודם, זה הכיוון. לנער אותו ולהסביר לו שהוא מערער ומסכן את חיי הנישואין שלו.

הוא בהחלט צודק שאחד היסודות המשמעותיים של הזוגיות זה עבודת המידות, ובהחלט מומלץ ללכת בכיוון הזה. נראה שמידה הראשונה שהוא צריך לטפל בה זה הגאווה.

סליחה על החריפות, אבל הדברים בהחלט מקוממים.

הפיצוץ ודאי יקרה. השאלה היא אם הוא יהיה מבוקר, מלווה באנשי מקצוע ויגמר טוב, או שהוא יהיה לא מבוקר, יבוא בהפתעה, כאילו לא היו כל הסימנים המקדימים, ועוד כמה חודשים היא תבוא לפורום לספר בבכי שהיא עברה להורים שלה עם הילדים ואיך מתקדמים מכאן.

וככל שהיא מוסיפה פרטים התמונה רק מתחזקת. הוא לא רק בא עם וידוי אישי מיותר במקום לעבוד עליו לבד, אלא הוא גם מסביר לה ומנסה לשכנע אותה שבעצם היא לא יותר טובה מההיא, ושהמשפחה שלה לא יותר טובה מהמשפחה של ההיא.

אז הוא שהוא חסר קוארדינציה למציאות באופן חמור, וצריך ללמד אותו יסודות בסיסיים, או שמתוך היכרותו עם תמימותה של אשתו הוא מנסה להכין את הקרקע לבגידה בהסכמה או משהו. אחרת ממש לא ברור הסיפור הזה.

זה בסדר שאמרת הוא דפוק בשכל, אני גם אומרת לו את זה.. כי זה נכון והוא יודע את זה.

אני יודעת שהוא צריך ללכת לטיפול, אני חושבת שהוא פשט מפחד להתעסק עם זה ולהגדיל את זה יותר ממה שזה גדול עכשיו...

עוד דבר בגידה לא תיהיה כאן, אני מכירה אותו, הוא לא יפנה אליה בחיים. זה ישאר ככה במחשבות...

כן, יש לו בעיה אני חושבת שהוא לא מעריך אותי מספיק בגלל הגברת ההיא, אמרתי לו את זה והוא שתק ככה שנראה לי שזה נכון,

זו גם הבעיה הצל שלה שנמצא בלב שלו..

אוף, ככל שעובר הזמן זה מעצבן אותי למה אני נכנסתי למקום הזה, בא לי שיילך אליה יחיה איתה יומיים, יבין איזה אוצר יש לו בבית ויחזור עם זנב בין הרגליים...

למה הוא לא קולט את זה שאם התחתנו אז זה אומר שאני הכי טובה לו והוא סתם היה סובל איתה???

אוף

לא יתכן שרק בגלל אגו הוא לא מוכן לטפל בבעיה שנגרמה בגללו (אמנם לא באשמתו)

האפשרות האחרת היא להמשיך לסחוב את זה באותה צורה כל החיים..

שמוכנה לקבל בצורה כזו את הנושא הזה - כדאי שידע שזכה ב"פרס הגדול"...

אני לא יודעת איך זה להיות מאוהב בשתי נשים.. זה מוזר גם כשיש גבר שנשוי לשתי נשים יש את האישה שהוא אוהב יותר ואת האישה שפחות... לא? אין אהבה שווה לשתי נשים שונות...

דבר שני, הבנתי שאנחנו צריכים לפנות לייעוץ הבעיה היא שהבחור פשוט לא מסכים לזה... לא מוכן לשמוע..

לגבי הלא תחמוד, אני לא יודעת אם זה בהגדרה של זה, הוא לא אוהב שההרגשה הזו נמצאת לו בלב, הוא לא נהנה ממנה ולא אוהב אותה (את ההרגשה) הבעיה היא יותר נראית לי כמו געגוע למשהו טוב שהתחיל והיה ונגמר בבת אחת ובכאב רב. אולי כמו שיצאת לטיול בחו"ל וכל כך נהנת שבמשך שנים אתה לא מפסיק לחשוב על זה ולדבר על זה כי בלב שלך אתה רוצה ממש להיות שם ולחזור לשם...

אני אגיד עוד משהו יצא לי לפגוש גברים בחיי שעד היום אני מעריכה אותם מאוד ויש להם באמת פינה חמה אצלי בלב במיוחד בשבילם, באמת, לא סתם ואגב הגברים האלה יודעים זאת.. אבל הם אפילו לא קרובים, הם כל כך רחוקים בהרגשות שיש לי לבעלי... כמה שאהבתי לדבר איתם ונהנתי מהקשר איתם הם לא נמצאים במקום הזה.. וככה אני חושבת שזה אצל רוב האנשים לא?

אנשים כאן באמת אומרים לא לנסות להתחרות איתה ולגרום לו להבין ולהעריך עם מי הוא התחתן... מקווה שזה יעזור...

תודה לך.

הוא חמור - ואינו נכון לסנדרט של אנשים עכ"פ שהתחנכו בחינוך נפרד, כראוי.

והנה עוד סיבה למה זה ראוי. ומי שיש לו - שיעבוד על זה. אף איש/אשה אינו צריך לקבל כ"מוסכמה" חלילה, שלבן/בת זוגו יש "פינה חמה" לאחר.  אכן ,יש להניח ש"מגשר" נתקל יותר בבעיות כאלה. אבל צריך בשום אופן לא להפוך בעיות לנורמה שצריך לקבלה.

על רצון אלוקי

ועוד שזה לא היה תלוי בו הסירוב שלה..

ברור שזה מלמעלה!

והבחירה בך...

שהקבה בחר בכם לזוג!

להכניס אמונה 

ולהוציא דמיונוןת מהראש...

אבל ללב זה לא משנה כנראה..

עובדה שאנחנו נמצאים איפה שאנחנו...

האמונה פה לא עוזרת כי הוא פשוט לא רואה את זה ככה, הוא רואה את זה ככישלון שהיה והוא אוכל את עצמו על זה הוא לא רואה את זה כמקום לצמיחה אישית ומשפחתית.

אם בעלך נותן פתח לחשיבה עליה ברור שזה לא ייעלם לו.

אך אם הוא יפנים שהוא חייב ורוצה לשכוח ממנה ויתמיד לסלק את המחשבה עליה אז זה יעלם עם הזמן.

אמנם, לא היה לי מקרה כזה, אבל הנקודות הללו עזרו לי הרבה בחיים.

בעקבות כך אני מציע לבעלך:

א. לוותר לגמרי על הנערה ההיא. הגיוני שהוא יצטרך בכך עזרה מאחרים (אולי לא דווקא ייעוץ). הגיוני שהוא יחווה כאב. אבל הוא חייב להיות נכון לעבור דרך זה.

ב. להכניס את הקב"ה לתמונה. הוא להבין ובעיקר להרגיש מי מנהל את העולם, מי הבמאי הגדול שמפיק את התסריט של העולם, וכן, גם את התסריט של חייו שלו. כאשר הוא יפסיק לחשוב על תסריטים חילופיים, ויתחיל לנסות להתמקד בכך שישחק בצורה הטובה ביותר את התפקיד שהבורא הועיד לו, הוא יהיה נינוח יותר עם התפקיד הזה.

ולך אני מציע, לעת עתה: למצוא את הערך העצמי שלך בה' יתברך. שהערך שלך לא יהיה תלוי בדירוג של בעלך אותך. את יכולה לבקש מה' למצוא בו את האהבה והקבלה המוחלטת שאת מצפה להן מבעלך.

שהוא לא מספיק חכם לראות את המציאות, אני אומרת לו תראה איפה אתה נמצא יש לך אישה וילדים מקסימים אנחנו (חוץ מהבעיה העיקרית של הפרנסה) חיים מצויין, אין מריבות יש הערכה הילדים בריאים ושמחים באמת שהכל בסדר אז למה אתה עסוק בזה???

לא עוזר הוא עדיין שקוע בזה

והוא לא נזכר אחרי ארבע שנים... הוא חושב עליה כל הזמן, לפעמים יותר לפעמים פחות עכשיו הוא אמר לי את זה..אבל היא תמיד בראש שלו.

ניסיתי לשאול אותו אם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי שזה ירד לו והוא אמר שזה תמיד יהיה כמו צל...

עכשיו שאני כותבת את זה אני מבינה את הבעיה שלו.. הוא לא נותן לזה להשתחרר, הוא עדיין מחזיק איזה משהו בלב שלו ולא נותן לו ללכת וככה הוא פשוט מפסיד חיים שלמים ויפים איתנו, עם המשפחה שלו...

די באסה וכואב...

הוא חייב לטפל בזה...

לכל אחד יש את החבילה שהוא סוחב מלפני הנישואים, יש חבילות קטנות ויש חבילות גדולות יותר. אבל לא סתם העיניים ניתנו לאדם בחזית, כי מה שלפנים חשוב יותר. הקשר של מה שבניתם עד עכשיו ועוד יותר הקשר שתבנו גדול הרבה יותר מכל "חבילה" שהייתה בעבר, במיוחד אם היא כבר לא בהישג יד.

הרבה פעמים נראה שהדשא של השכן או זה שדרכתי עליו בעבר ירוק יותר, לפעמים זה נכון אבל בדרך כלל לא. כי ביכולתו של כל אדם לעבוד על כך שהדשא שלו יהיה הכי ירוק שיש - זה הכל תלוי בו. כשבעלך יבין שאושרך ואושר ילדייך ישפיעו על אושרו שלו הוא מעצמו ימעיט מערך החבילות שלו מהעבר, כי לאבד אותך זו כבר חבילה הרבה יותר גדולה ואמיתית שחבל לאבד. את האהבה שלך הוא לא ימצא לעולם אצל ההיא והוא עלול להוותר ללא האהבה שלה ולא שלך. 

אם זה העיק עליו עד עכשיו כל כך, אז לאחר שתעברו את זה הקשר שלכם יהיה חזק יותר משהיה כי הזכרון מאוד הפריע לו, ולאחר שהוא יתגבר עליו הוא יתפנה אליך ב- 100%.

בהצלחה.

הוא מודע לכך שהוא מפסיד חלק ממני כשהוא נמתא איפה שהוא נמצא אבל זה לא עוזר לו.

הו רואה את זה כמשהו טוב שהיה יכול להיות ופשוט נכשל בו וזה מה שמעצבן אותו ובגלל זה החפירה ההיא...

הוא לא מבין שזה אמור להיות חלק מלמידה בשבילו שיצמח ממנה ויהיה אדם טוב יותר,

הוא רואה את זה כמשהו שהוא נפל בו, לא עוזר שאני אומרת לו שזה בכלל לא באשמתו

20150918012403.docxשלום לך.

לעניות דעתי הכל תלוי בדבר אחד. האם הוא רוצה להשתחרר ממנה או שמח בקשר הנפשי והמחשבתי עליה.

כל מטפל פסיכולוגי יודע שהבסיס להצלחת כל טיפול תלוי ברצון של המטופל לעבור תהליך ושינוי, ולפי גודל הרצון כך גודל השינוי שיתחולל.

אם בעלך רוצה להשתחרר ממנה ולהיות קשור רק איתך, אז טוב שהוא מספר לך את זה ממקום הקושי שלו שתעזרי לו, ותתמכי בו בתהליך שהוא מתמודד וזקוק לעזרתך ואולי לעזרת אנשים טובים נוספים.(כסף זה לא שיקול, כי אם זה היה טיפול רפואי דחוף היו מוצאים את הכסף, אז גם פה. גירושין זה הרבה יותר יקר בכל המובנים...)

אבל אם הוא לא רוצה להשתחרר ממנה, ודווקא נהנה מלחשוב עליה אז זה לא מצב טוב, שצריך לעבוד על שיקום הקשר ביניכם כמה שאת מיוחדת עבורו וחשובה לו.

המבחן שלו לדעת אם הוא רוצה או לא, זה האם הוא מנסה להילחם במחשבות ובהרגשות שמציפות אותו ומיד לחשוב עליך ועל החוויות הטובות איתך, או שהוא נכנע להם ונותן להם למלא אותו ולזרום איתם...

זו בדיוק אותה התמודדות של איש נשוי שרואה ברחוב אישה לא צנועה, האם הוא מחליט להרהר בה ולהנות מיופיה... או מיד חולם על אשתו האהובה ועל הקשר המיוחד שיש לו איתה.

זה הזמן לעשות על זה תשובה ולשקם את האמון שבינכם...

אני מצרף מאמר קטן ששייך לעניין וקשור לזמן הזה- 'איך שבים בתשובה?'

שיהיה המון בהצלחה!!!!

איך שבים בתשובה?

      איך אפשר באמת לשוב בתשובה? אם הרסנו, השחתנו וקלקלנו, איך אפשר לחזור בתשובה כאילו כלום לא קרה? איך נוכל לדעת שתשובתנו אינה מרומה, ובאמת נטהרנו מהחטא ומכל רשמיו לגמרי, ולא נשארה בליבנו עוד איזו תחושת מתיקות ונעימות הרוצה לשוב ולטעום מטעמו? איך נוכל לוודא שתשובתנו אמיתית וחזקה, ולא נחזור שוב ושוב ליפול לאותם מקומות חשוכים ואומללים שנפלנו אליהם כבר אינספור פעמים? איך נשוב בתשובה?

עלינו לדעת שאם פגמנו וקלקלנו ונפלנו ממדרגתנו לא נוכל עוד לשוב לקדמותינו כאילו כלום לא קרה. ישנה רק דרך אחת של תשובה בפנינו. לגדול לצמוח ולהתעמק הרבה מעבר למה שהכרנו את עצמנו לפני החטא, ורק על ידי כך יתוקנו גם כל חטאי העבר!

משל למה הדבר דומה, לבעל ואישה שנפלה ביניהם מריבה. מתחים רבים העכירו ביניהם את האוירה ותחושות פירוד וריחוק מילאו את ליבם. זמן רב היו שרויים במרירות ועצבות שלא נתנה מנוח לנפשם. לפתע הגיע זמן והחליטו שניהם לשוב יחד ולהתפייס, להתקרב ולהתחדש, שכן העצבות והמרירות עזרו להם להבין שקשר החיים שביניהם עם כל עושרו ויופיו, גדול וחזק יותר מכל סיבות הריב שבעולם. אהבה חדשה החלה ממלאת את ליבם ועומק חדש של קשר החל צומח בקרבם כפי שלא ידעו את עצמם מעולם.

הסיבוכים כולם הם גרעיני צמיחה לעומקים חדשים, וכל החטאים והפשעים הם פתחים לחידוש היחסים וגילוי עומקי חיים עם רבש"ע. יש לנו אפשרות והזדמנות לפתוח דף חדש, וליצור מערכת יחסים כפי שלא הייתה עד כה בעולם.

חכמינו אמרו שחודש אלול הוא ראשי תיבות – 'אני לדודי ודודי לי'. כפי שאני לדודי כן דודי לי. האישה חוזרת באהבה לבעלה ומחדשת את רצונה כלפיו, והוא שב באהבתו המלאה כלפיה. זו גם הסיבה שמזלו של חודש אלול הוא מזל בתולה. שעל ידי כוחה של התשובה המופיעה בחודש זה, אנו נראים ככלה לפני בעלה ביום חופתה ומתגלה בנו עומק חיים טהור שמעולם לא נפגע, משום שבו יד החטא כלל לא נגעה. חן הטהרה נסוך עלינו בפני בעלינו, ומערכת יחסים חדשה לגמרי נולדת בינינו. במצב נפלא זה כל החטאים וסיבוכי החיים מתגלים כסיבות המולידות את חידוש היחסים ובכך הם גם באים על שכרם – 'זדונות נהפכים לזכויות'.

איך נעשית התשובה? מה כלול בה?

התשובה האמיתית אינה שינוי של מעשים, ואינה דיבורים או בקשות של סליחה. עיקרה, הוא מהפך כללי בנפש האדם ושינוי כל עמדת החיים. העושה תשובה באמת הוא נולד מחדש והופך לברייה חדשה. וכך אומר הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ב הל' ד') "ומתרחק הרבה מהדבר שחטא בו, ומשנה שמו כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה". ועל ידי כך החטא אינו מיוחס אליו כלל, כיוון שהאדם התחדש כברייה חדשה, שהיא מעולם לא חטאה.

איך הופכים להיות אדם חדש? איך עוברים ממצב של חטא, טומאה וסיבוך, למצב של טהרה, קדושה ושמחת אמת?

עיקר הכל תלוי ברצון, כפי דברי קדמונינו - האדם נמצא במקום שרצונו נמצא. האדם נמדד על פי רצונו – אדם גדול כל רצונותיו גדולים, שאיפותיו כבירים, הוא אדם אידיאליסט וכל כולו עסוק בגודל ובעומק של החיים. הם ממלאים אותו, נותנים לו סיפוק, משמעות וטעם לחייו. הוא מלא מחשבות, רצונות ושאיפות עבור טובתם של אחרים, ותיקון העולם הוא נר לרגליו. על כן חייו מלאים אושר ושמחה, וכולם הם אהבת הנתינה.

לעומת זאת אדם קטן, רצונותיו קטנים, הוא מרוכז רק בעצמו, שאיפותיו נמוכות וכל עיסוקו הוא רק בדברים הרדודים, השטחיים והחיצוניים של החיים. לרוב הוא רודף אחרי תענוגות רגעיים, שתוכם ופנימיותם הוא רק מרירות וריקנות. ועל כן ליבו מלא ספקנות ואומללות.

שינוי מהותי של האדם, שינוי עמדת החיים שלו תלויה בשינוי רצונו, כיוון שרצונו של האדם הוא כולו. הרצון העמוק של עצם שאיפת החיים, לְמַה אני שייך, מה נותן ערך ותוכן לחיי, ומתוך כך מתעוררים גם כל ענפי הרצון של האדם, כפי שהם מתפרטים בכל אורחות החיים.

איך מחוללים שינוי ברצון? כיצד אפשר להגדיל ולהעמיק את עמדת החיים שלנו?

עלינו לדעת שאין אנו שבים בתשובה אל ה' ואין אנו מְשַנִים את עצמנו. אלא להפך, ה' הוא זה שמשיב אותנו אליו, והוא זה שמכה על קדקודו של כל אחד ואחד מאתנו ואומר לו - גדל!

ה' שולח לנו כל הזמן הרהורי תשובה, רצונות, שאיפות דמיונות וחלומות של קודש שעולים וצצים בתוך תוכנו פנימה. לא זו בלבד, אלא ה' פונה אלינו גם מבחוץ. כל מאורעות החיים העוברים עלינו הם תמרורים, רמזים ותכנים שה' מדבר עמנו ומכוון אותנו, שתכלית כולם לגדלינו ולקרבינו אליו.

מתוך כל צדדי החיים ה' קורא לנו אליו, כבעל הקורא לאשתו, בואי ונשוב לחיות ביחד, בואי ונחשוף מערכת יחסים חדשה, ואהבה עמוקה כפי שלא ידענו עד כה מעולם - "על כל פשעים תכסה אהבה".

       כל תפקידנו בתשובה הוא להיות פתוחים וקשובים לקול ה' הקורא לנו לשוב אליו ולחדש את היחסים הרעננים והשמחים שבייננו, ולתת לו את האפשרות לגדל אותנו ולרומם אותנו אליו, על ידי ההיענות לקריאותיו וההליכה בדרכיו.

ובעיקר נכון הדבר בחודש אלול, שהוא חודש הרצון, כדברי חז"ל "מה ראשונים (40 יום ראשונים בהר סיני) ברצון, אף אחרונים (40 יום אחרונים בהר סיני) ברצון". זהו חודש המסוגל לחידוש כל הרצון ולשיקום כל מערכות היחסים בינינו ובין רבש"ע – "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב" - השערים פתוחים והדרכים סלולות ו- 'המלך בשדה'.

כל חידושי החיים, הרצונות, השאיפות, ההרגשות, הדמיונות והקבלות שאנו מוצאים את עצמינו שייכים אליהם, חפצים בהם, מזדהים איתם, ומוכנים ללכת לאורם, הם הם עומקה של תשובת אמת שבקרבנו שלעולם לא תעזבנו!

ומעשה שהיה בחתונה חסידית, שמנהגם היה להזמין ליצן - בדחן, שישמח ויבדר את קהל הנוכחים. היה הליצן הולך מאחד לאחד ובבדיחות עוקצניות היה מוכיח ומבקר כל אחד בכמה דברים שעליו לתקן ולשפר דרכיו. כשהגיע לפתע אל ה"רֶבֶּה" רבם של החסידים נבהל מאד, ומייד דלג עליו להמשיך אל הבאים אחריו, שכן מי הוא שימצא ל"רבה" פגמים וחסרונות, ועוד יעז להוכיחו עליהם ברבים.

תפס אותו ה"רבה" בידיו והחזירו לפניו, ואמר לו - "מדוע אתה מדלג עלי, גם אני ככל שאר החסידים רוצה תוכחה והערה שודאי תוכל לעוררני על דבר מה שנדרש ממני לשפר מעתה".

חשב הליצן בליבו ואמר - "מה אוכל לומר ל"רבה". איזה חסרון או גרעון אוכל למצוא לטהור וקדוש כמוהו"?

ואז לפתע צץ במוחו רעיון וכה ענה למורו ורבו -

"דע לך כבוד קדושת האדמו"ר, שאמנם הינך קדוש וטהור, צדיק ועניו ואף נקי מכל רבב, אך עם כל צדקותך וקדושתך, אין זה עוד כאין וכאפס למה שהינך מסוגל וראוי להיות לפי עוצם גודל קדושת נשמתך".

שמע ה"רבה" את דבריו ודמעות זלגו מעיניו...

תחנונים מעומק הלב לקב"ה בידיעה שרק הוא יתברך יכול להוציא אותי מזה.מה לא ניסיתי- לקרוא ספרים בנושא, לעשות לעצמי כמו דמיון מודרך ו"שטיפות מוח" ,שיחות עם חברות...

תמיד יש לנו נטיה לברוח משום מה מהפתרון הזה, שמשום מה נראה לנו כ"עוד דבר מהצד". תפילה היא פחות או יותר הדבר היחיד שעזר לי באופן אישי-אבל בגדול!

באמת שהרגשתי חסרת אונים,במיוחד מכיוון שבד"כ אני די שולטת ברגשות שלי (אולי זה מה שהקב"ה רצה לגרום לי בסיפור הזה-לנפץ לי את הדמיון שאני בעלת שליטה על משהו).

תעשי פרוייקט תפילה בנושא,וכדאי שגם הוא-אבל הוא צריך ממש לרצות לצאת מזה,כדי שתהיה לו מוטיבציה.

הרבה ובתחנונים רבים...

זה לא עזר, הוא כבר התייאש מזה,

בזמנו הוא גם ראה סרטונים ושמע הרצאות על זוגיות ואמרו שם שזה עניין שיעבור.

הבעיה שזה לא עובר...

להקטין את זה ממש...

אולי זה שאני מגדילה את זה גורם לזה להיראות מפלצת...

אם הוא יראה שזה לא אכפת לי אולי הוא ירד ממנה לגמרי...

תודה

מתוך ניסיון אישי, של קשרים חזקים ויציבים שזכיתי לבנות...
ופשוט התרסקו לי מול העיניים, בגלל סיבות חיצוניות מגוונות- שלא היו תלויים בנו.
 

אדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת.
אבל יותר מזה:
אדם בוחר באילו מחשבות לחיות!

בכל פעם שהסתיים קשר ארוך ורציני (כן כן, כזה ששני הצדדים יודעים שמכאן הכל מוביל לחתונה)
אחריי כל הדמעות והרחמים העצמיים החלטתי להשקיע בקשר הבא בכוחות כפולים (כמובן, רק אם זה היה נראה ממש מתאים)

האמת,

זה ממש לא פשוט.. אבל זה כ"כ השתלם!

בכל פעם שהשקעתי ותיכננתי ויצרתי יותר חוויות - זה יצר חיבור חזק יותר מהקשרים הקודמים.
וככל שהתגברו עליי מחשבות מקשרים קודמים, בניתי לעצמי חומה גבוהה הרבה יותר! כי נתתי מעצמי הרבה יותר!
כרגע, אני אומר בפה מלא, שמחשבות על הקשרים הקודמים לא חולפות לי בראש אפילו בטעות. ובטח ובטח שאין געגועים!
 

לכתחילה,
בכל קשר, עדיף לא להיכנס לשיתוף רגשות לפני החתונה (גם אם שניכם בטוחים שזה הזיווג משמיים)
אבל בדיעבד...
זאת המציאות שלכם כרגע (של בעלך לפחות) ואתם חייבים (!!!) להשקיע אחד בשניייה הרבה יותר!

אחרת, הוא ישקיע את כוחו במחשבות שלו. ואת תשקיעי את כוחותייך בלהיכנס לתיסכולים.

קחו את עצמכם בידיים!
שכל אחד ייתן את המקסימום שלו.. ותעלו חיוך אחד לשני.
רק אל תגידו שלא אמרתי:

זהירות! זה מדבק ...

לגבי מה שאמרת על ההשקעה בקשר הבא.

שמעתי את זה ממנו, הוא אמר לי את זה גם שהוא מתכוון להשקיע בקשר שלנו ממש הכי הרבה שהוא יכול ("לתת את המאה ועשר אחוזים שלי") כדי לאהוב אותי יותר...

הוא אמר לי את זה בהתחלה שיצאנו ולא הזכיר את הגברת, בשיחה שהייתה לנו הוא אמר שהוא ניסה לעשות את זה באמת מהסיבה שאמרת כדי לשכוח מהקשר הקודם אבל, הוא אמר שזה לא עוזר...

תראה מה זה, אנחנו נשואים ארבע שנים, יש לנו שניילדים מתוקים ומקסימים, יש לו אישה שאוהבת ומעריכה למרות החסרונות שיש לו והוא עדיין לא שוכח... אני אומרת לו את זה הוא אומר שהוא יודע אבל במבחן התוצאה זה פשוט לא עובד...

אולי זה כמו שאנשים אמרו כאן.. אולי הוא לא באמת רוצה לעזוב את זה והוא נהנה מזה?! אני כבר לא יודעת...

כי כמו שאמרתי מבבחינת השקעה הוא מעל ומעבר עושה הפתעות, טיולים שוקולדים, אז בשיחה אמרתי לו, אז כל זה היה בשביל לשכוח? בגלל זה השקעת כל כך? ואז (למזלו) הוא אמר שלא, שהוא גם אוהב אותי והוא גם עשה את זה כדי להפתיע אותי ולראות אותי שמחה...

אני אגיד עוד משהו שאני לא יודעת אם כתבתי או לא, הוא כרגע מחפש עבודה בתחום שהוא למד, תחום שאם הוא יתקבל אליו הוא יהיה מבסוט ושמח (וגם אני )...אבל כרגע, בחיפוש עבודה, ובזה שאנשים בקושי חוזרים אליו זה מתסכל מאוד, אני בטוחה שאם יש אנשים בקהל שחיפשו עבודה תקופה בטח יבינו את ההרגשה... זו הרגשה קשה של תסכול וחוסר חשיבות עצמית ואני מתארת לעצמי שזה גם קשור לדאון שהוא נמצא בו.

תודה על תגובתך

שלום וברכה

ברכה, הצלחה ושמחה, מתפלל עבורכם, שתזכו לאושר וזוגיות נהדרת.

לפעמים בחיים, יש מקרים שהכל ממש מסתדר ומצפים למשהו נהדר ומושלם וברגע האחרון פתאום הכל משתבש. ונשארים עם הרגשת פספוס נוראית.

יותר קל להמחיש סיטואציה כזאת למשל בספורט.

גמר גביע, הקבוצה האהודה מובילה ביתרון מבטיח וברגע האחרון משום מקום מגיע איזה סל או שער בלתי צפוי ובסוף מפסידים...

ואז האוהדים של הקבוצה מתוסכלים ואוכלים את הלב, זה היה כל כך קרוב, אם הוא רק היה זז בסנטימטר או עושה עבירה, או לא מחליק והיינו אלופים.

אנחנו בעולם הזה מרגישים שהסיטואציה הקטנה הזאת הפרידה ביננו לבין להיות אלופים ואם רק היו פועלים טיפה טיפה אחרת הכל היה מושלם.

אבל למעשה מה שנגזר משמים שפשוט מישהו אחר ינצח, וזה נקבע מראש למעלה ושם בבית דין של מעלה, החליטו מראש שהקבוצה הזאת תפסיד, וממילא היא אפילו לא קרובה לנצח, זה רק נראה כך, תוך כדי המשחק.

ועדיין קשה להרגיש שהנקודה היא במה שנגזר מלמלעלה ולא במה שנראה לנו.

אז חשבתי על משל נחמד.

אדם הולך לקנות כרטיס חיש גד...

כתוב על הכרטיס, תגרד, ואם יופיעו 4 דמויות אותו דבר, זכית בפרס שכתוב.

אז הוא מגרד קודם מה כתוב בפרס, וכתוב 100,000 ש"ח. וואו.

הוא מגרד דמות אחת, ועוד דמות, ועוד דמות. 3 הדמויות אותו דבר, נשאר רק דמות אחת לגרד.

אם היא תהיה זהה. הוא לאחרות הוא יזכה ב100,000 ש"ח.

ו...

הדמות האחרונה היתה של משהו אחר...  איזה פספוס!!! כמעט זכה בפרס הגדול!!!

כולנו מבינים שמראש מי שמדפיס את הכרטיסים מתכנן את זה ככה, אבל בפועל רק אחד מתוך כמה אלפים זוכה בפרס ויש כל כך הרבה "כמעט".

אז גם כאן. זה היה נראה קשר כל כך טוב וכל כך מתאים, ושניהם רצו והיו מעוניינים, וזה היה ממש זה. נשאר רק כמעט קטן, אבל בפועל, זה מראש מה שנגזר מהשמים. ואם הוא בחר להתחתן איתך, ברור שזה הדבר שהכי טוב לו והכי מתאים לו בעולם.

בהצלחה

וגמר חתימה טובה

להדחיק רגשות לא מועיל לשום דבר.

אני חושבת שאת צריכה להיות גאה בו על ששיתף אותך , זה לא פשוט בכלל.

היה לי חבר הרבה שנים רק חיכינו לשניה שנוכל לעמוד תחת החופה. כן היו לנו מידי פעם תקלים קטנים על רגע זה שאני הייתי זקוקה ליותר רומנטיקה (פרחים, פתקים וכו'...) חוץ מזה- מושלם! כשהתקרב הגיל שסוף סוף יכולנו להתחתן קלטתי שזה יכרסם בי לנצח- שזה לא פינוק אלא צורך נפשי... חתכתי. זה היה חצי גירושין- אני אומרת לך!

אני ב"ה נשואה באושר רב, 7 ילדים.... וגם הוא הולך איתי. לפעמים יותר, לפעמים פחות. אבל הוא שם. האהבה הזו חרוטה בלב שלי. זה נתון. בהתחלה זה היה חזק מאוד וזה הציק לבעלי אבל זה נרגע לאט לאט. בתקופות אחרות זה צץ שוב בעוצמה.

זו אני- יש בי פינה חמה מאוד בלב לההוא. ואני ב"ה נשואה באושר הרבה מעל הממוצע. אני לא אומרת כדי להשוויץ אלא כדי שתביני. זו לא פשרה לקבל אותו עם החלק שבו. הכל יכול להיות מעולה בינכם גם עם ההיא.

אני מרגישה ותקני אותי עם אני טועה, שבעלך אכול יסורי מצפון ומלא פחד מהמחשבות והגעגועים לההיא. וגם את בהיסטריה מזה. זה מובן לגמרי.

אולי הגיע הזמן להתפייס עם המציאות?

אם הוא ילמד לקבל את זה שזה חלק ממנו כי הוא עבר חוויה חזקה וזה לא הופך אותו לרשע ובוגד ולא נאמן ועוד דברים נוראיים שאולי הוא חושב על עצמו, זה יקל עליו. כשזה עולה הוא יכול אפילו לחייך ולצחוק ולומר לה בראש "אז מה, שוב באת לבקר?" זו מחשבה והיא תעבור.

הכל שאלה של השלכות- האם הוא מהרהר בה באופן לא צנוע?

האם הוא חולם להתגרש ולחיות איתה?

האם את פשרת חייו?

אם כן, יש כאן בעיה אמיתית. שמצריכה טיפול. ואם זה לא יטופל אתם תתרסקו כנראה אז בלי שטויות של אין כסף לטיפול כי עורך דין של גירושין לא עולה פחות מטיפול.

אם לא- וזה מה שאני מרגישה כאן, זה לא משהו מעשי. זה רגש שעולה בו והוא נאבק בו כל הזמן. 

וכל רגש משנסים לדחוק בכוח ממשיך לעלות ולהתעקש שירגישו אותו.

ההלכה קובעת עקרונית לפני החרם, שגבר יכול לשאת יותר מאישה אחת.

מה זה אומר מבחינה ריגשית?

שהוא מסוגל לאהוב יותר מאישה אחת בלי שזה יפגע באהבתו לאחרת.

אם תהיו מסוגלים להבין שהלב שלו מסוגל להכיל אהבות שונות ביחד וזה לא סוף העולם והוא לא בוגד תוכלו להרגע שניכם ולבנות את האהבה שלכם ברוגע.

אל תשכחי שתמיד יהיה לה יתרון עלייך... היא לא הקיאה לו בהריונות, היא לא מבקשת עזרה עם טיטולים והיא לא רוצה צומי בלילה כשהוא מת לישון- היא דמיון, היא פנטזיה, קל לאהוב אותה אבל זו לא אהבת אמת כי אין בה נתינה.

אגב, אני מטפלת במקצועי ועוסקת ביעוץ והעצמה. 

אולי, אולי, אולי, קל מאד לייעץ, לא מקנא בך וכו', התמודדות רצינית..

הכי טוב שהוא יקרא. זה עסק שלו:

"סיפרת לי? יופי. יש לך מזל שאני מברזל.

שא בתוצאות: עכשיו קח פה מזומן  (אנחנו נאכל השבוע לחם וקצת ריבה)

ולך למטפל רציני עם נסיון. או רב ישוב עם ותק של 15 שנה.

אחרת אנחנו בבעיה. עובדה שאין התקדמות 4 שנים.

קבל את זה ותעשה את זה. בקשה שלי."

אם הוא ישב וינסה להבין עם מישהו מנוסה

(כי א"א להגיע לזה לבד. יש לנו הגנות שמשכנעות אותנו וכו')

את שורש העניין ולא את הענפים אז יש סיכוי שדברים יזוזו.

אני מהמר על דמיון עטוף בקליפה קשה  של גאווה מנירוסטה. את אמרת:

אני יודעת טוב מאוד מה חסר לו מהגברת הקודמת ואני אסביר, הקשר הקודם שלו היה חודשיים והוא ננעל עליה מההתחלה ככה שחודשיים הוא היה מאושר הוא עוד לא מצא בה את החסרונות לא היו קשיים ממש אושר עילאי, 

ז"א דמיון (אשת פנטזיה) שמוגן בגאווה  זה לא עוזר הוא לא מאמין לזה  

או פשוט אינפנטיליות ילדותית - פנטזיונר. 

הוא צריך לעבור דרך בעצמו.

אגב, (קצת מיסטי) הפרנסה תלויה בצינור אבל הוא סותם אותו עם  (סתומה  (: ). הגברת.הו הגיברת.

אז עם כבודו רוצה להתפרנס שישלם למטפל רציני שיביא לו את הפליק הנפשי.

או רב  ואין צורך בתפילות. תודה אבל קוב"ה לא צריך עולות וזבחים 

הוא רוצה שיעשו משפט אמת בארץ. 

אם הוא לא רוצה להתמודד עם השורש שילך על התמודדות חיצונית יותר ( לא יתן הרבה )

זה לתת עם הפטיש ליד המסמר.

 יש שיטה לטיפול במחשבות לא טובות (לא ניסיתי.. על אחריותו ( :  ) 

עובדים על המוח: כשמחשבה עולה מריחים ריח של אקונומיקה זה קושר את זה יחד ואז אוטומטית - הנפש דוחה.

על משקל זה תבקשי ממנו (או תקני לו טבליות אקונומיקה במקום מחזיק מפתחות?)

"סבבה גברת והכל . רק מה? תשים לך תמונה בכיס של קבצן הודי בלי רגליים ותסתכל עליה כל עוד אתה מהרהר"

לא צריכה שתכה על חטא ותצטער פשוט תסתכל על הבגדים על הרגליים על המבט העלוב שלו.

כל עוד אתה עם הדרעק הזאתי אתה סוגר את הברז של הפרנסה יותר יותר."

אולי יראה ישועות. גברים מבינים יופי דרך הכיס. גם בדבר נפשי-פנימי. 

אם הוא גבר שיחליף את התמונה  בפתק "לא אמצא עבודה בחיים".

עוד רעיון (לסטיקר?) "אני הזיה ששולטת עליך. עבודה זרה. ואתה חשבת שיש לך אופי"

אפשר כמובן לכתוב חריף יותר - אני לא רוצה. שיחשוב בעצמו. 

יש פסקה באורות התשובה של הרב קוק שאומרת שאם לא יורדים לשורש העניין בכל התנהגות

סוטה מהדרך לא עשינו כלום. זה רמאות עצמית פר אקסלנס.

אפשר להתפלש בעפר ולתת לך אלף מתנות ואפילו לנגן לך במנדולינה בשקיעה! ומטוס שמושך כרזה!

ואפילו לשלוף פתקים מהכיס ולהתנדנד בתפילה עד שנוצר טייפון ומתפללים תמימים נשאבים אלייך..

ולראות סרטים על זוגיות כמו שאמרת.

כל עוד אין דין וחשבון אמיתי נוקב שישכח מהתקדמות. הוא ירוץ בעיגולים. וגם זה יעלה הרבה כסף.. כל הזרי פרחים לך..

(עוד רעיון: הרהרת? בבקשה 100 ש"ח לקופה כאן בצד. סוף חודש: מתנה

 אין כסף לחלב? בעיה שלך. תני לו שיקרא. ויחליט לבד.

שוב,זה מכות חשמל לעכברי מעבדה. לא חשבון נפש.

ומי יכול להחליט שהוא רציני בחיים שלו? כן אתה שם שמצביע יפה כל כך ויש לך אשה אחת לידך

ועוד כתם שחור בצורת אשה על המצח, 

נכון, חמוד. אתה ורק אתה.

אז אל תתדיין עם אשתך בענווה (בשחצנות גדולה) שאתה רוצה ולא מסוגל.

כמו שאתה נלחם להשיג פרנסה. תלחם על המשכן שלך. ואשתך לא בעסק. זה אתה ואתה ואתה.

לא דיבורים ולא כלום. כאילו בזה שאתה מתדיין איתה אתה פתוח ואמיתי אבל בעצם מכשיר את השרץ.

יש הרבה שהיו משלמים הרבה להיות במצבך. ומצבך טוב. טוב מאד. גם אם המקרר ריק.

ב ה צ ל ח ה !

קרוב ד' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת

שיזכה לבא חשבון עם עצמו ואז יהיה שלום של אמת אצלו ואז ביניכם ואז בישראל.

בטח בעשי"ת יותר קל כי השמיים פתוחים קצת יותר מהרגיל.

האם קראת מה שכתבתי לך באישי?

המשלים יפים 

יתכן וכאן זה שונה כי אולי הוא חושב שגם היא עדיין מעוניינת רק שהיא אנוסה מצד הוריה

בס"ד יש לי תאוריה כזאת שאומרת שאם משהו הוא "כמעט" ובכ"ז לא יוצא לפועל ,זה דווקא ההוכחה הכי ברורה בעולם שזה לא זה, כי אם זה "כמעט" ,אך עדיין לא, אז זה אומר שיש כאן תנועה של "אף על פי",ולכן זה הרבה יותר לא מתאים ממשהו שמלכתחילה לא נוסה /לא היה כ"כ קרוב.

ז"א ,כמו שאומנותי כתב- לא משנה תחושת ההחמצה על זה שזה היה כ"כ קרוב-לא משנה אם דבר הוא בפבפוס של מילימטר או קילומטרים-אם זה לא יצא לפועל אז סימן שזה לא ,כי ככה השם גזר. הרי השם יכל לעשות שהאמא לא תתנגד,לא משנה איך זה יצא לידי ביטוי בפועל או מה הסיבה שזה לא הסתדר.עצן זה שזה לא הסתדר זה הוכחה שהשם לא חפץ בזה, ואדרבה-לענ"ד עצם זה שזה היה כ"כ קרוב וזה בכל זאת לא זה- מראה שיד השם בדבר והוא שדאג שזה לא יצא לפועל

לי נראה הוא פשוט מפוחד מזה שהיא עוד בראש שלו. כשהמציאות עם הילדים והאישה דורשת מאמץ הראש בורח לדמיונות שאולי היה קל וטוב יותר אילו...

לך אני חייבת לענות גם,

נכון יעקב התחתן עם כמה נשי אבל את מי הוא אהב באמת?

את רחל

אני בטוחה שדוד למרות שלא ידוע (אולי בת שבע) גם הייתה את האישה שהוא הכי אהב וגם אלקנה, אבא של שמואל הנביא הוא גם היה נשוי לשתי נשים אבל למי הלב שלו היה שייך?

לחנה...

אז די, הלב יכול לאהוב רק אישה אחת באופ שלם.

כיום לא נושאים שתי נשים. אשה מתחתנת על דעת שבעלה יאהב אותה בלבד - וזו דרישה בסיסית. "לא לכעוס", זה  אולי נכון, כי הוא "אנוס". אבל בוודאי שלגיטימי לחלוטין לא להשלים עם דבר כזה. מה שהיא תעשה, זה ענין אחר, ענין שלה.

חיזקת אותי ממש ברגעים קשים.

תודה

למה הוא נזכר פתאום?כנראה בגלל המצב הכלכלי הלא מזהיר.

וטוב שהוא שיתף אותך.

לצערי הוא אמר שזה כבר תקופה ארוכה..

בערך מאז שהם נפרדו...

עכשיו הוא רק סיפר לי

אני אגיד משהו, אני לא יודעת מאיזו סיבה נפרדת מהאקס אבל אצלו לא הוא ולא היא יזמו את הפרידה...

מבחינתו הם היו יכולים להתחתן כי היא גם מאוד רצתה את הקשר...

זה ממש הייתה חרב חדה שחתכה את זה אם כל הציפיות והפרפרים שהיו לשניהם...

עוד דבר...אני לא חושבת שהוא רוצה להפסיק לחשוב עליה נראה לי שהוא בלב שלו נהנה מזה...אני לא חושבת שהוא רואה את זה כהתמודדות שצריך למגר.

הלוואי והוא יתעורר ויבין באיזו פנטזיה הוא נמצא...

אני לא יודעת כמה אני יחזיק מעמד במצב הזה בכלל...

(אני לא עומד בקריטריונים.  

אני כותב בנחרצות ובדמגוגיה רק כדי שיהיה מסר ברור. יתכן ואני טועה)

הנה מה שכתבת, רק ערוך:

הוא לא רוצה להפסיק לחשוב עליה!!

הוא נהנה מזה!!

הוא לא רואה את זה כהתמודדות שצריך למגר!

למגר.

הלוואי והוא יתעורר ויבין באיזו פנטזיה הוא נמצא...

רק את תעירי אותו. 

וזה הסיבה:

אני לא יודעת כמה אני יחזיק מעמד במצב הזה בכלל...

ומה שאת בטוח לא יודעת:

כמה הוא יחזיק מעמד.

הצעות לטיפול יש בתגובה שלי כמה שורות מעל.

בס"ד

דבר ראשון את אישה אמיצה

קשה לעמוד בכזה כאב

עברתי דבר דומה וכאבתי על זה הרבה

ובכל זאת כמוך החלטתי להתעקש עלינו

המפתח לכל זה זה סבלנות והערכה עצמית

לא סתם הוא התחתן בסוף איתך

יש בך המון

וגם אם נשארו בו פירורי אהבה אליה אלו פירורים לעומת האהבה שלו אליך

הרבה זמן הוא שמר את התחושה הזו נעולה כשהיא הייתה שמורה אצלו בשתיקה הוא לא יכל להתגבר

אבל עכשיו את איתו בכל זה והוא יכול להרשות לעצמו לשחרר את התחושה

זה יקח זמן אבל הוא יצליח

תאמיני בו

תאמיני בך

ותאמיני בה' שנותן לנו רק נסיונות שאנחנו יכולים לעמוד בהם

בהצלחה יקרה

ושנה טובה

שלום,

קודם כל אני רוצה לחזק אותך ולאחל לכם שתתגברו על התקופה הקשה הזו ואני בטוח שבעתיד הרחוק אפילו תצליחו לצחוק עליה. אני ב"ה נשוי כיום ואב לילדים ולפני שהתחתנתי גם אני חוויתי פרידה כואבת ממישהי שבאותה תקופה רציתי מאוד להתחתן איתה והיא חתכה. הייתי במשבר רציני ולקח לי יותר משנה להתגבר עליו ולצאת מהקושי ואז הכרתי את אשתי.

אני מוכרח לציין שהרגשות שלי כלפי אותה אחת שיצאתי איתה כבר בשלב ההכרות עם אשתי היו חלשים והצלחתי לראות את כל הטוב שבפרידה מאותה אחת, אבל בכל זאת הם צפו ועלו מדיי פעם, עד שפעם אחת, זמן קצר לאחר החתונה פגשתי את אותה אקסית במפגש אקראי. בסמול-טוק המביך והקצר שמתי לב שהיא כבר ממש לא יפה בעיניי, בטח לא ברמה שזכרתי אותה בדמיון ושרגש החיבה שנותר לי כלפיה התמסמס לחלוטין. וזהו, מאז אותו מפגש היא נמחקה לי מהתודעה. נכון שכשאני עובר במקום מסויים שטיילנו או נפגשנו בו הזכרון עולה, אבל באותה רמת זכרון שאני נזכר בטיולים שעשיתי עם חברים.

אני לא יודע אם בעלך רואה מדי פעם את אותה אחת, כי אז העצה שלי פחות רלוונטית, אבל אם הוא חי רק על בסיס הזכרון הישן כדאי שינסה להגיע "באקראי" למקום שהיא שעוברת בו ואפילו רק לתצפת מהצד, בתקווה שזה ינפץ לו את הזכרון החיובי.

בהצלחה ורק טוב.

אני רק רוצה לסכם בכמה מילים.

לא ציפיתי לכזאת התייחסות. באמת, האמפתיה והאיכפתיות שהופיעו כאן מכל אחת ואחד בתורו שכתב מנסיונו ואת דעתו עזר לי מאוד לדעת איך להתייחס למצב.

מספר המסרים האישיים שקיבלתי מאנשים כאן הוא עצום וכל אחד רק רצה לעזור ולייעץ.

אני מאוד מעריכה כל אחד מכם ומודה לכם באופן אישי.

בנוסף- הייתה לי שיחה איתו הבוקר על הנושא שוב,

אני אסכם שהמצב כרגע הוא טוב.

אמרתי לו את הפחדים שלי ומה אני חושבת איפה שהקשר שלנו נמצא ומה עושים הלאה וכו'.

מתברר שהפיל לא כזה גדול.

נכון, הייתה לו תקופה "מושלמת" עם בחורה אבל זה נגמר והוא מבין את זה. הוא בעיקר נזכר בה כשיש דברים בחיים שמזכירים לו אותה, מקומות שהם היו בדייטים, דברים שהיא אהבה וכאלה, וזה אני רואה כלגיטימי סה"כ הבחור חי ויש לו חוויות אין מה לעשות עם זה.

הוא שמח שהתחתן איתי אוהב את המשפחה שלו, וזהו.

לפעמים עולים לו הרהורים אבל הוא יודע שהם לא אמיתיים ובתקופה האחרונה הוא מרגיש מדוכדך (וזו הסיבה שבכלל התיישבנו לדבר בר"ה והאמת בהתחלה חשבתי שזה רק בגללה ובגלל זה נלחצתי ) אבל בעצם זה לא רק בגללה אלא עוד דברים ומטרות שהוא מציב לעצמו ולא מצליח להשיג שגם מדכדכות אותו שלא קשורות אליה בכלל.

נראה לי שאני לאט לאט אלמד לקבל את זה מה גם שבאמת הוא משתדל לעשות כמייטב יכולתו שלא ארגיש את זה.

שוב תודה לכולכם על הנכונות לעזור ועל האיכפתיות אני באמת לא האמנתי לכזו כמות של תגובות.

תודה לכם אנשים יקרים. עזרתם מאוד.

לאט לאט לנקות הכל שלא ייזכר שוב. עדיף מאשר להדחיק ולהכחיש.

השורות האחרונות שכתבת  בהחלט שונות מאיך שתיארת את המצב לפני כן.

בכל מקרה, אני מציעה לך לקרוא מאמר או שניים בנושא אוסידי של מערכות יחסים.   ROCD

מומלץ מאד,כי יתכן שזה מה שיש לבעלך והוא לא אשם אך יש לזה טיפול.

בהצלחה ואשמח לתגובתך

כתבי בגוגל ROCD ותקבלי הרבה אפשרויות, בויקיפדיה הדברים כתובים בבהירות ויש גם את האתר עם המאמר הבא:
http://www.stop-obsessing.com/132804/OCD-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%99-%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA

יש הרבה מאמרים בנושא, שווה לבדוק אם זאת הבעיה.
בע"ה בהצלחה

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

הכאוס נוצר בגלל ההסתכלות שלך

אולי היא שגויה

והפתרון הוא לנסות לשנות הסתכלות 

הכאוס הוא כאוס.

ההתנהלות שלו מבולגנת ומאפשרת לילדים משחק עם הגבולות.

עובדתית הילדים חצופים כשהם איתו.

עובדתית הוא מסוגל לתת להם לצפות במסכים עד 21 בלילה, כאשר מדובר בילדים בין 4.5-8 והם זקוקים לשינה. איתי כולם במיטות מתוך שמחה ונחת ב20 כבר.

ההסתכלות שלי היא מה בריא ונכון לילדים שלי ולי.

הם צריכים שינה מספקת.

הם זקוקים לסדר בענייני לימודים.

הם צריכים תזכורות הגיינה.

הם נצרכים לגבולות בריאים בכל תחום, ובוודאי בהתנהגות כלפינו ההורים ואחד כלפי השני.

הוא לא מצליח לספק את אלו, את רוב הרשימה הוא אפילו לא מנסה. כי הוא לא מכיר בחשיבות שלהם, למרות שרוב ההורים יסכימו שזה ברור שכל אלו נצרכים.

יש גבול לכמה דברים הם בתחושה או במחשבה.

הבית מתנהל על ידי הילדים, ולא על פי מה שהוא רוצה.

זו עובדה. 

אבל שוב,כלום לא יעזור לשפצר את האדון.

בטח ובטח כשאתם בהליכים...

חצופים זה גם עניין של פרשנות (אני לא מפרשת אף פעם את ההתנהגות של הילדים כחוצפה אלא מפרשת את זה לפי הסיטואציה)

גם הבן שלי לעיתים במסך אחרי 21 (בן כמעט 6)

אני גמישה איתו בהרבה דברים

גם בעלי

עדיין הילד גדל בטוב

והוא ממש לא מנהל את הבית למרות שהרבה פעמים אנחנו זורמים איתו (וגם עם הילדים היותר גדולים שכבר אפשר לראות תוצאות טובות לחינוך הזורם שלנו)

בעיניי הראייה שלך קיצונית מדי וחד צדדית

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

לא כותבים 
אללה באבאלה?

אוכלת תסביך

את צדקת ואני פשעתי

יבין מרות מהי....
פיתרון לבעיה

האפריקן אמריקן של הבית

שתיים זה טו מאצ 

קיבוץ גלויות

אני שומעת ממך נימה מזלזלת בו, אולי אני טועה.

איך הזוגיות שלכם? איך התקשורת?

אם אתם בדו קיום ולא בזוגיות כל פער מקבל מימדים דרמתיים והילדים תקועים באמצע. 

זה תמיד היה שם.

הוא פשוט עכשיו עובד הרבה יותר שעות משהיה תמיד.

ונוצר לי הרבה יותר מרווח ללמוד את הבית ואת ההתנהלות בו.

וזה מצב שזועק לשמים.

בכל אופן, אנחנו לקראת התחלת הליכי גירושין.

אם אתם גם ככה בהליכי גירושין. לא ברור.

מחפשת שפיות לילדים שלי.

גם אם זה לחמש דקות.

לא ברור לי מה צריך להסביר בכלל 

זה כבר סיפור שונה לחלוטין, ובכלל לא מובן למה את לא משחררת אותו.

תעברי מסטייט אוף מיינד של מי צודק ומי טועה למיינד שמכוון למינימום רעל בין ההורים ולמינימום נזק לילדים.

לייצר נרטיב שהוא הבעייתי ולא אחראי לא מסודר ושלל כינויים (גם אם זה בינך לבין עצמך) זה מסוכן לילדים.

הם צריכים הורים מתפקדים ביחד מעריכים אחד את השני ולא הורים במאבק.

כמה שיותר להפחית חיכוך, להפסיק לנסות לתקן אותו ולחשוב הלאה.

וגם כשעוברים הלאה כדאי שתהיה לך הערכה אליו.

למקרה שלא היה ברור.

הנרטיב הזה הוא רק פה וביני לבין עצמי.

אני רק רוצה שיהיה איזון בריא.

לא משנה מה ומי 

כל עוד זה אצלו או אצלה זה דבר אחד. שיתמודד עם ההשלכות של ההתנהלות שלו.
ברגע שזה בבית ביחד וממש חשים את ההבדל, זה משו אחר לגמרי

בעיניי זה הזמן לסמוך על הקב''ה ולדעת שהוא הביא את הילדים הללו לאבא הזה- כי הוא האבא המדויק עבורם.

להרפות ולהרשות לו להיות אבא כפי ראות עיניו.

אם משהו ספציפי מפריע לך- את מוזמנת לבקש *בשבילך*. למשל- 'לי מפריע כשהספה נרטבת מהמגבות'.

אבל ההתנהלות שלו לא יותר טובה או רעה משלך. היא רק שונה.

אני בטוחה שהילדים גם מרוויחים מהשהות איתו.

(ובסוגריים אוסיף, שהכל שיותר תנסי לשנות אותו ולגרול לי להיות כמוך- כך הוא יותר יהיה כמוהו. ככל שתרפי, תאפשרי לו להיות אבא כמו שהוא ותראי את הצדדים הטובים שבזה- כך הוא יהיה פנוי יותר להיות הורה דומה לך (ואולי גם את תאמצי דפוסי התנהלות טובים שיש לו, אין לדעת). אבל לא זו המטרה. המטרה המרכזית היא לתת לילדים הזדמנות לחוות את שני ההורים שהקב''ה חשב שהם צריכים לקבל).

ומסתבר שאתם בהליכי גירושין?

אז אם את רוצה שלאבא תהיה מילה מול הילדים- אין ברירה אלא לכבד אותו מולם.

אם אמא מעירה לאבא על מה שהוא עושה, ותופסת אותו כעוד ילד, למה שהילדים יתייחסו אליו כהורה ולא כילד?

ובטח ובטח כשלא תגורו באותו בית. את חייבת ללמוד לקבל את ההתנהלות השונה של האבא, כי היא תהיה חלק מחייך לנצח.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..