דבר נכון, לא נראה לי שזה הדרך והצורה.

ואם יש לי חבר עם בעיות באמונה אני אשלח אותו לספרים\רב.

אם בנ"א באמת מאמין במה שהוא מנסה 'למכור'- הוא יצליח.

קל מאוד להוכיח לבנ"א שהתורה היא אמת ושצריך להאמין.

(עובדה- אפילו הגויים מצאו דרך להאמין. אומנם מוטעת. אבל עדין מאמינים. אמונה היא חלק מעוד בסיסי בחייו של האדם).

הקושי מתחיל אצל הלב של הבנ"א שרוצה "הכל כאן ועכשיו".

השאר מאוד קל לשכנע.

השאלה אם אתה באמת תצליח להאמין.

כי גם הבישופים הגדולים הודו שאין להם תשובות להכל.

כבר קרו מקרים רבים בהם יהודים הגיעו לכמרים נוצרים והללו הפנו אותם חזרה ליהדותם בטענה שאין להם מה לחפש בנצרות כשהיהדות היא המקור. כל השאר זה חיקוי.

רק מי שיצר אמונה יכול לנסות להבין אותה עד הסוף.

ולתת תשובות להכל.

לנו- אין תשובות להכל. וזה היופי שביהדות.

אנחנו לא מיתמרים לדעת הכל. 

אנחנו מקבלים את התורה כאמת מוחלטת.

ברור שיש מקום לבדוק. אין ספק שחלק נכבד מהאמונה צריכה (וחייבת) לנבוע מתוך ידיעה קונקרטית ולא הרגשת הלב (כפי שציין האפיפיור).

אבל-

אחרי שמצאנו הוכחות ברורות למציאות הבורא/תורה מסיני/משה אמת ותורתו אמת- אחרי זה מצווה להאמין.

בלי לקבל תשובות. שחלקן- לא בהשגתינו.

יצא לי לשבת פעם ליד נוצרית והיא אמרה לי משפט מאוד מענין בקשר ליהדות שלנו: 

" you now, jewaism just makes so much sence"

וזה^^ עוד מנוצרית (קטולית).

לאמונה צריך להיות היגיון... למה אתה מאמין דווקא בזה ולא במשהו אחר...

כל אדם מאמין במשהו מסויים בגלל ההיגיון..

אתה עולה למונית, אתה מאמין שהנהג יקח אותך לאן שאתה צריך... כי יש לו אינטרס (או מכל סיבה שתחשוב עליה)

אתה עולה לאוטובוס, אתה הולך לישון רגוע באמונה שאוטובוס נוסע לאן שצריך...כי גם לו יש אינטרס ואין לו סיבה סתם לדפוק אותך.. או כל סיבה שתעלה לך בראש

אתה מתקשר הביתה ומבקש מאמא שתכין לך משהו לאכול והיא הסכימה... אתה הולך הביתה על סמך זה שיש לך מה לאכול שתגיע... כי זאת אמא שלך!

גם פה זה ככה...

אני יודע שיש בורא! כי  אי אפשר לעולם שיברא לבד...

אבל כדי להאמין שהכל לטובה וכו'... אני מתבונן בניסים שה' עשה לעם ישראל (שאין לו שום אינטרס בזה)

אני מתבונן בזה שמשה רבינו מסר נפש בשביל עם ישראל ועל קיום התורה.. והוא אמר שהכל לטובה והכי טוב זה לעבוד את ה'...

לעניינו...רציתי לומר שמה שאומרים שהאמונה מתחילה איפה שהשכל נגמר.

זאת אומרת.. שלגבי זה שיש בורא... לא צריך אמונה.. כי זה ברור שאי אפשר שעולם כזה מסודר יברא לבד

(מי שמונח בחומר יודע את זה טוב מאד אפילו יותר ממני) 

גם יציאת מצרים זה דיי ברור שעם שלם לא יחגוג דבר שלא היה ולא נברא ויעביר את זה מדור לדור

וזה שהתורה עברה ולא השתנתה בדרך... בכל בית כנסת בקריאת התורה מעירים על הטעות הכי קטנה

ואם יש טעות בספר לא קוראים בו יותר

אמונה זה מה שבא אחרי זה... להאמין שמה שכתוב שם זה אמת...זה כבר יותר קשה ופה אין שכל..

הבאתי לדוגמא שהכל לטובה.. כי זה ממש קשה... ואי אפשר להוכיח את זה

ופה בעצם נגמר השכל... מה שעליו דיברתם

כי אתה לא באמת יכול להוכיח את זה...

איך אפשר להוכיח לדוגמא שהכל לטובה?

אם מישהו עכשיו הפסיד סכום כסף רציני, אתה יכול להוכיח שיצמח מזה משהו טוב? 

אם מישהו יבקש ממך הוכחה שתהיה תחיית המתים, או שיבוא משיח... יש לך הוכחה מובהקת לזה?

גם אני אשמח לשמוע 

אבל אפשר לומר גם עוד דברים...

לך תוכיח שאם אני אקיים מצוות באמת יתקיימו ההבטחות של התורה

לך תוכיח לאדם חילוני ששבת היא מקור הברכה

לך תוכיח שיסורים באים מעבירות דווקא

וכן על זה הדרך

אחרי ידיעה ברורה שיש אלוקים. והתורה היא אמת וכו'- רק אז יכולה להיות אמונה תמימה בחלקים שבתורה שאינם מסתדרים עם ההיגיון הפשוט.

מצוות כמו פרה אדומה. שטנז וכו'- הן מצוות ללא היגיון.

איך אתה יכול להבין שהקב"ה רואה/חווה את העבר, את העתיד הכל ביחד- בהווה ממש...?

אפילו חכמים גדולים התקשו להסביר את התופעה.

ישנן תופעות ותחרישים (כמו משיח/גאולה/עוה"ב וכו') שאינך יכול לתאר ולהסביר באופן הגיוני ומדויק.

כאן- מגיע מקומו של האמונה.

אף אחד לא מבין את המצווה.

אנחנו מאמינים שלהקב"ה יש תשובות להכל. ושזו צורת הפעילות של טהרה. למרות שבכל קשה לנו לקלוט את ההיגיון שעומד מאחורי המצווה.

אמונה – ויקיפדיה

שאנו לא משתמשים במילה הזו בכל גיווני המשמעים המקראיים שלה.

במקרא המשמע הוא לפעמים במשמעות של 'מסורת' כמו "אמונה אֹמֶן", ויותר נפוצה המשמעות המזהה את 'אמונה' עם 'אמת'. עיון קל בקונקורדנציה מוכיח זאת.

כאשר אמונה=אמת מדובר בידיעה ברורה.

לכן ההפרדה בין המושגים אמונה וידיעה היא לא נכונה במקרא, והיא תוצר מאוחר יותר.  

זה כבר כל אחד והמודעות האישית שלו... אם אני יודעת שאני בנאדם חזק שיכול להתמודד גם עם שאלות נוקבות וקשות- אז אחלה... מי שיודע על עצמו שהוא לא כזה שפשוט מלכתחילא לא יכניס את עצמו לזה....

אמונה זה משהו שבא מבפנים מהלב של הבן-אדם וזה בא מהבנה. זאת דעתי.

@אביגיל.

תלוי איך מתווכחים, בכל אופן צריך להיזהר בזה מאוד

הייתי חייבת לכתוב את התגובה ה-40 

היתרון בוויכוח שכל אחד מתבצר בעמדה שלו, זה שכל צד מחדד לעצמו יותר את הנקודה כי אני צריך לשכנע את זה שמולי.... אז אני לא יגיד לו דבר שאני לא מאמין בו עד הסוף... כי אם הוא ישאל אותי משהו ואני לא אדע לענות לו אז הוא ינצח בדיון....
זה יתרון - אתה מחדד לעצמך איפה אתה עומד מול עצמך ומול הנושא האמוני הזה.

אם יש סיכוי שהוא יאמין??
הגיוני שכן.
סבלנות, אני אסביר...
קודם כל עכשיו, בוויכוח הנוכחי הוא לרגע אחד לא יראה לך שאולי הוא טועה.. (מה ככה אני אתקפל מולו?? ואז הוא יגיד שאני טועה ואז זה יהיה פאדיחה...) עכשיו הוא לא יראה לך שום דבר... אבל יכול להיות שהדברים האלה, עם עוד דברים אחרים שהוא שומע (וויכוחים, שיעורים או דברים שלומד בבצפר או מה שזה לא יהיה) מחלחלים לאט לאט והבנאדם קולט שוואלה, יש כאן משהו אמיתי...

כמובן, הכל תלוי בנקודה ספציפית.. - אותו אחד שהוא ה"לא מאמין" לצורך העניין, מה זה אומר לא מאמין?
קרה משהו והוא לא מאמין במשהו מסוים?? לא מאמין בכלל? במציאות ה'? בכח של תפילה ומעשים??
מה הכוונה לא מאמין??
חשוב לשים לב לנקודה הזאת!

ואני חוזרת למה שכתבתי קודם...

כשאתה שומע משהו פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם... משהו מחלחל ומתחיל קצת לתפוס מקום.

זה נכון בדברים חיוביים ולצעירנו גם בדברים שהם פחות.

בכל אופן, אם זה באמת חשוב ודורש התייחסות, יכול מאוד להיות שהאדם המאמין "יתגלה" כצודק...

ה"לא מאמין" לא תמיד יראה את זה. לפעמים הוא יגיד את זה לעצמו.. בלב בשקט.. ומולך ימשיך לעשות הצגה..

חושבת שזה תלוי ולא מחייב שתראה תוצאות חיוביות, וודאי לא מיידיות.

אבל שוב, תלוי מאוד. יכול להיות שיעשו מולך הצגה ויכול מאוד להיות שלא...

מה אני הייתי עושה - אני לא יודעת...

מה שכן, אם אתה יודע שאתה חזק מאוד במשהו מסוים, אולי כן כדאי ללכת על זה..

אם לא.. - לא בטוח ובאמת יכול להיות שכדאי ואפילו מומלץ להפנות למישו אחר שאתה יודע שיוכל לענות...

ואם אתה עוד מתלבט - אולי מומלץ להתייעץ... אני לא יודעת...

יישר כוח!!

ב"הצלחה

ו...סליחה על האורך

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...