מה עושים כשליל הטבילה הוא במוצש?

מתי מתארגים?

(ציפורניים, שיער..)

ואח"כ עושים שוב במוצא"ש השלמות.

יש פסיקות שאומרות לעשות את ההכנות ביום שישי, ויש כאלה שאומרות לעשותן במוצאי שבת, בתנאי שלא ממהרים יותר מדי. (למשל, אם תמיד לוקח להתארגן במשך שעה, אז גם עכשיו לא לפחות מזה).

היא כדי שהאישה לא תזדרז יותר מדי כי כבר אפשר לטבול, ואז תפספס דברים חשובים.

אבל את צודקת, גם בזה מן הסתם יש פסיקות שונות.

(חוץ מזה, שעם השנים גם ככה לרוב מתחילים את ההתארגנות אחרי השקיעה, כי צריך להספיק לחזור הביתה, ולחכות שהבעל יחזור וישמור על הילדים...)

דווקא בלידות הקודמות רציתי למנוע למרות שמהר מאד הפסקתי.

לי זה מרגיש טבעי לרצות עוד תינוק

תודה על התגובות..אז אני מבינה שאני לא היחידה

לגבי המקווה, מחכים להבדלה?

אם ההבדלה מתעכבת יותר מזה מאיזו סיבה, לא צריך לחכות להבדלה, ומותר לשתות מים.

אם את שואלת לגבי ההכנות - להגיד "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ואפשר להתחיל בהכנות.

בהצלחה .

אבל אל תילחצי - אני טבלתי במוצאי ר"ה (שבוע שעבר) ועוד הייתי אורחת - הייתי צריכה לפנות את הדירה שהתארחנו בה, לעשות הבדלה עם המארחים... ולמצוא את המקווה בשכונה. ב"ה הספקנו הכל, כולל להתארגן שעה+ באמבטיה במקווה.

אני מתפלאה עלייך.

כתבת שאת מדריכת כלות לא?

את הראשונה שצריכה להפנות אותה לשאול רב ולקבל היתר באופן אישי למנוע הריון.

גם לגבי אמצעי המניעה הספציפי צריך לקבל היתר.

אני מאוד מעריכה את הרב קנוהל.

למה מתכוון הרב ב'היתממות'?

וחוזרים רק לאחר כ"ד חודש

כך שניתן להבין שלוקח לגוף זמן לחזור לעצמו בין לידה ללידה

לדעתי ההבדל נעוץ גם בזה שעוד לא ילדת, ובעצם עוד לא פגשת את האוצר הזה שבשבילו את סובלת כך.

אני זוכרת איך במהלך חודש תשיעי של ההיריון האחרון אמרתי לעצמי - איך נשים עוברות את הסבל הזה והמתח הזה כל פעם מחדש, ועוד יש כאלה שעושות את זה בצפיפות גדולה?

וברגע שראיתי את הקטנה שלי כשהיא יצאה - כל המתח, כל הקושי של ההיריון ושל הלידה - התגמדו מול היצור הקטן והצורח והמקסים שהוא שלי, וכן, כבר אז, עוד בחדר הלידה, דיברתי עם בעלי על "הפעם הבאה" בע"ה

תינוק קטן זה פשוט אושר! (לא סותר שגם זה כרוך לעיתים בקושי...)

אני עכשיו חצי שנה אחרי לידה ראשונה.

לא זוכרת להגיד מה היה במהלך ההריון (נראה לי שפשוט לא חשבתי על הלאה, הייתי עסוקה בהריון הזה, איך תראה התינוקת, איך תהיה הלידה, איך אסתדר אחריה...), אבל מיד אחרי הלידה, בברור חשבתי לעצמי: 'אמאל'ה, מתי ארצה עוד תינוק??'.

ב"ה היה הריון קל, ולידה סטנדרטית ללידה ראשונה (ארוככככההה, והרבה זמן עד האפידורל. מכשהגיע, היה ב"ה מדהים), והתינוקת משגעת מתוקה ורגועה, ב"ה, אבל השוק הזה... הייתי צריכה תקופת הסתגלות לאמהות החדשה, ל-'חופש שאבד' (כמובן כמובן שב"ה שה'חופש' הזה איננו ), לקושי מחוסר השינה... תוסיפי לזה את הבייבי בלוז, העובדה שאסורים, שטפרים, ש-'מתי יהיה לי ולבעלי זמן לעצמנו?' שפתאום את דואגת מכל אפצ'י של הנסיכה...

עכשיו אחרי חצי שנה, סיפרתי לבעלי על ההרגשה ההיא. שהייתי בסוג של אימה מהריון צפוף נוסף... ושעכשיו זה הפך מ-'אמא'לה, מתי ארצה עוד הריון', ל-'מעניין מתי בע"ה יהיה עוד הריון...'

מדהים איך שוכחים מהר את הסבל.

כן, אני זוכרת את הכאבים ואת זה שלא הצלחתי לקום מהכיסא ושבכיתי והשמנתי והיה כואב הצירים

אבל -אני כנראה לא באמת זוכרת!

ואחרי כל לידה יש לי שכחה רצינית, אני שוכחת מילים, שמות של אנשים ומה שרציתי להגיד וכו'..

אחרי הלידה הראשונה הייתי בטוחה שאמנע מינימום שנתיים, המעניין שאחרי 3 חודשים מהלידה כבר הפסקתי למנוע.

כשהבת שלי גדלה וכבר הייתי בסוף ההריון ממש חיכיתי ללדת כדי שיהיה לה חבר, אין לך מושג איזה כייף זה כשהראשונים יחסית צמודים (שנה ו5 חודשים ההבדל), הם מעסיקים אחד את השני ויכולים להיות בבית שעות בלי להשתעמם.

אני חושבת שהכי נכון לילד הראשון זה להביא לו אח/אחות כמה שיותר מהר (כמובן כמובן לפי הכוחות) ואח"כ אם צריך אז למנוע..

אחרי הלידה הראשונה לי ולבעלי לא היה ספק שמונעים. רק ביררנו לכמה זמן מותר. (ואח"כ רצינו וביררנו לגבי הארכה...)

וברור לי שבמצב הנפשי שלי אח"כ, ועם המחויבות החדשה, והצרכים החדשים, והקשיים החדשים, הריון נוסף היה פוגע בילד, ובנו. 

שבע"ה ההריון יעבור לך בקלות, ובידיים מלאות. 

בהצלחה עם ההנקה (וכדאי לברר על זה לפני. אצלי זה ממש לא הלך בקלות, ויתכן שיותר הכנה היתה עוזרת)

ולגבי ילד נוסף - מחליטים על זה אחד אחד. לא צריך עכשיו לדעת/להחליט. תעשו מה שטוב לכם ולילד שלכם.

מהריון להריון.

אני לא מנעתי בין הראשון לשני (הפרש של שנה וכמה ימים) וקידמתי את פני שניהם בברכה ובשמחה.

אבל אחרי השני לא יכולתי לחשוב על הריון נוסף. לקח לי בדיוק שנה של מניעה...וכבר חיכיתי בקוצר רוח להריון הבא .

וההריונות שלי מאוד לא קלים. חולשה בלתי נגמרת ורוב התופעות שציינת למעלה.

אבל תינוקות  - רק מהריח שלהם אפשר להיכנס להריון!

זה גם נשי לא לרצות עוד ועוד..

ולדעתי רוב הנשים לא רוצות מיד עוד הריון וכן מונעות

פשוט בשירשור כזה מטבע הדברים יכתבו אלה שכן רוצות מיד עוד הריון

מזל טוב יקרה. תזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים.

ברית בקלות, בזמן, והחלמה מהירה לך בעז"ה.

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

זה קרה לי עם הילד הראשון

למרות שאני הייתי במעמד התספורת... אז בכללל

אבל מאז אני מספרת אותם בבית ראיתי קצת סרטונים למדתי את מה שחשוב ואני מספרת אותם כמו שאני אוהבת

אבל תוך שבוע וחצי הכל יחזור לקדמותו הכל טוב!

ממגוון סיבות

יחד עם זה שלא רואים ערך מיוחד בהמתנה...

גם אנחנו סיפרנו את הבן בגיל שנתיים

זה לקח באמת כמה ימים להתרגל אבל אחכ היה סבבה.. 

חלאקה אז למה להשאיר?

מסופר זה המראה ה'רגיל' של בן, אז כמו שמלבישים בבגדים של בנים אז מספרים כשהשיער מתארך 

ממש בכיתי שגזרנו בגיל 3 ועוד הייתי שם אז זה בטח פי כמה יותר קשה ( ופשוט הלם טוטאלי ) ממש הרגשתי שהילד ניהיה ענק!

זה בטח יגדל לו מהר או שאת יכולה להשאיר קצר