בס"ד

בלסמן וי בשרשור הזה על כל יום שעובר בלי לחתוך

ואיקס על ימים שחתכנו

(אם חתכנו יותר מפעם אחת אז מספר איקס בהתאם)

אני חושבת שאולי השיקוף של זה יגרום לנו להרתע

או השיתוף

שווה לנסות?

אבל זה מפחיד אותי.

יכול להיות שהתרגלתי לזה?.

כן. כן.

מציאות הזויה.

אבל שיתוף בהחלט יכול לעזור.

תודה. אני צריכה את זה.

ניגמר כבר הבכי

בס"ד

זה ממש קשה

אני רוצה להיכנע

נגמרים לי הכוחות

יאבה

בבקשה ה'

תעזור לי

החלטתי שהשנה זה לא יקרה

החלטתי את זה בשבילך

כי אתה לא רוצה את זה

תעזור לי לעשות את רצונך

בבקשה

אני לא יכולה לבד 

><

בס"ד

2.זה לא באמת עוזר

חבל להקיף את המגרש 7 פעמים כשאפשר ישר להגיע אל הדגל

בשביל מה לחתוך אם אפשר לנסות לחתור אל הפיתרון האמיתי

חבל לברוח

3. שירות שירות שירות ><><><

בבית ספר זה עוד קל

וכשיוצאים אל העולם אם מי מגלים מי אתן אתן מחוקות

הקב"ה. הגוף הזה לא שלנו

ה' נתן לנו אותו לזמן מוגבל ולמטרה מאוד מסוימת

וצריך לשמור על דברים שלא שייכים לנו, במיוחד כשצריך להחזיר אותם בסוף

הנשמה שלנו צכה להתעלות, לנסות להיות שלמה יותר

וזה לא אפשרי כשהכלי שבתוכה היא נמצאת סדוק ולא שלם בעצמו

(סליחה שאני מתערבת. אפפם לא חתכתי

ואפפם לא היה לי את הרצון הזה אז קטונתי מלהבין

אז סליחה אם זה לא קשור)

אנשים הקיזו דם כדי לחזק את הגוף

אנשים עושים עגילים כדי ליפות את הגוף (בדר"כ)

ואנשים חותכים מסיבות אחרות לגמרי

כדי ליצור דוקא כאב, כדי להרגיש משו שהוא לא נכון

(חוצמיזה שיש הרבה אומרים לא לעשות המון חורים מהסיבות האלה. שלא יתמכרו וזה יהפוך כבר למשו פוגם ופגום)

כי אני משאירה אותך לבד.., וזה ההיפך ממה שמגיע לך. מגיע לך את כל הטוב בעולם

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

הכל מרגיש תקוע כל כך

אין שום יאוש בעולם כלל

מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .

הן לא עוזבות אותי

מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים

ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות

איך יוצאים מיזה

HELP!!!!!!

(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)

תודה

ממש ככה

מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי

שאני כבר לא מצליח להתרגש

בסוף זה מחלחל.

ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש

נכון מאד

את צודקת לגמרי

יותר מידי מניעות לצערי (((((((

קשה ככ

הבטן מתהפכת

כואבת נורא

הלב על 250 או 300

מרגישה כל חלק בגוף

הכל כואב

הכל צורח הצילו

איך אפשר להשתכנע שזה המעשה הנכון