מה שבין איש לאשתו - זה בין איש לאשתו. לא נושא לשיחה עם חברות. מלבד הנזקים כאשר מישהי אחרת מתחילה "לייעץ".
החברות. ב. במקום לפתור דברים רק ביניכם- מערבים חברות, ג. שהבעל ידע שדיברת עליו/עליכם עם החברה.
צריך לשמור על הגבולות השקופים החוצצים ביניכם לבין העולם מסביבכם ולא לפרוץ אותם!
רק כשצריך איזה ייעוץ חשוב- משתפים, לא חברה טובה אלא רבנית או יועצת.
מסכימה שלא כל דבר משתפים ומה שבין איש לאשתו- נשאר ביניהם.
אך ישנן נשים שהשיתוף הוא מה שנותן להן כוחות להתמודד עם דברים לא נעימים.
ולא תמיד האיש הוא האדם הנכון לשתף. במיוחד במקרים שהתמודדות קשורה אליו.
צריך שהכל יהיה בפרופורציות. כלומר: מצד אחד לחשוב עם עצמי במה אני "חייבת" לשתף ומה זה סתם יזיק.
ומצד שני, אסור "לחנוק" את עצמי ולא לשתף אף אחד.
לא שולל שיש מצבים שיתכן שמצריכים התייעצות/עזרה, מתוך שמירה על כבוד בן/בת הזוג.
אבל זה לא ה"לשתף חברות" באתו המובן שבנות רגילות מרווקותן לשתף את החברות בכל ענייניהן..
לדעתי, צריך קודם כל להתרגל שכאן זה משהו שונה. ה"שותף" נמצא בתוך הבית. מערכת של אמון שמה שביניהם, באופן בסיסי נשאר ביניהם.
על גבי זה מגיעים החריגים. תלוי גם כמה זה איכפת לשני.
ומעבר לזה, תלוי עם מי. השיתוף סתם עם "חברות" גורם לא פעם לעצות שאינן באמת מועילות למתייעצת, אלא יותר פריקה של דברים שמפריעים ל"מייעצת" ומוצאת הזדמנות לדַמות מה שאינו דומה.. גם אינה רואה את כל המכלול שביניהם.
יש הבדל בין שיתוף עם מישהי/ו חכם/ה בעל/ת נסיון, שגם התגובה תהיה מתונה, מסייעת ועוזרת - לבין "נורמה" של פטפוט עם חברות על כל מה שהולך בתוך הבית..
בדברים הכי אישיים!!!
אני יכולה להגיד לחברה- אתמול כעסתי על בעלי (בלי לציין למה) ואז היה נזכרתי ש...
לא חושפת רגשות אהבה, ולא סיבות לריבים.
חס ושלום להפוך את הקשר להפקר!
אני מסכימה שצריך לדעת עם מי לשתף
מישהי שבאה לטובתך לפתור את המצב ולא להחמיר או להתסיס את האש
יש לי חברה טובה, מהילדות.
כשאני ובעלי רבים (כמו כל זוג נורמלי), לפעמים אני מרגישה שאני חייבת לפרוק.
אז אני מתקשרת אליה.
עצם השיחה והדיבור עוזרים לי להירגע. מה גם שאני מבינה יותר טוב מה מפריע לי וככה יכולה להביע את עצמי בפניו אחר כך בקלות, האמוציות קצת נפרקות ואת נהיית יותר רציונלית מולו אחר כך, כשמגשרים וסוגרים את הפער.
שוב, חשוב מאוד לשים לב מול מי עושים את זה, שתהיה אשת שלום תדע להכיל את הצד שלך ואולי לפעמים גם תאיר את הצד שלו בעניין.. לא רק ללבות את האש..
לדעתי השיחה איתה עושה לנו טוב למערכת היחסים. אחרי שאני פורקת אני יכולה לשבת ולדבר איתו בצורה רגועה, כשאני כבר יודעת מה אני רוצה ולא בלהט הרגשות.
אני חושבת שלפעמים חשוב לערב אדם "ניטרלי" מבחוץ שידע להסתכל על הדברים. שוב, איש שלום.. אם האדם הזה נמצא בדמות של חברה טובה אז לדעתי אין עם זה בעיה..
), ולאחר שסיפרת לחברה היא יכולה על הדרך לספר לך מה בעלה עושה לך ואז את תקנאי חס וכרפס. ב"ה
אם זה מצב שמחייב שיתוף-
א. תשתפי את הקב"ה בתפילות שיתן לך כח.
ב. תיעזרי באינטרנט בשאלות בעילום שם / נשמת / מכון פועה
ג. כבר עדיף לשתף את אמא מאשר חברות בלי נסיון בתחום הזה ובלי חכמת חיים גדולה יותר משלי...
הגבול הוא אם זה חוצה את המרחב האישי ביני לבין בעלי.
מריבות- לא.
חילוקי דעות (בעלי חושב שכדאי תפקיד כזה בצבא ואני חושבת שתפקיד אחר, וזה נושא אידיאולוגי)- אפשר.
וזה רק מראה עד כמה אנו אוהבים זה את זה אפילו שאין הסכמה של מאה אחוז בכל הנושאים בחיים.
יחסים- לא.
יחסים אינטימיים- בודאי שלא. חברה שמכבדת גם לא צריכה לשאול.
במקום לשתף חברה- תשתפי את בעלך!
מהרגע שהתחתנת, החבר הכי טוב שלך הוא בעלך. תשתפי אותו כמו שהיית משתפת חברה (אחרי שבוע ששככה המריבה, תקבעו שיחה ותדברו עליה...)
אולי ויכוחים על עניינים טכניים, כמו איכות של חפצים, וכו'.
אכן, הבעל הוא החבר הכי טוב בעולם, ואפשר לדבר איתו על הכל ולפתוח מולו הכל.
תאמיני לי, הוא מבין אותך הכי בעולם, הוא קרוב אליך הכי בעולם, וגם אם פגע בך או הכעיס אותך, אפשר להסביר לו בעדינות, ואין מישהו שיפייס אותך יותר ממנו.
ורק אם מתוך החלטה של שניכם החלטתם להוציא את זה החוצה להתייעצות
הכל תלוי בשניכם זו לדעתי שאלה שלא מופנית לקהל הנשים בפורום אלא לבעלך בלבד!!
לדעתי חובה לשתף !!!!!
אסור בתכלית האיסור לקחת הכל על עצמך !!
זו אחת מהרעות החולות בחברה הדתית לצערנו..
תגידו לי- איך יכולה בחורה צעירה שהתחתנה זה מכבר , ונמצאת בעצם בתקופה רגישה של שינוי לא פשוט בחיים, ומריבה עם בעלה הטרי הופכת עליה את כל עולמה וחלומותיה (מה שקורה לכל זוג צעיר בשלב כלשהוא) -- להתמודד לבד (!!!) עם מעמסה כל כך עצומה ?!
יש פה מישהיא או מישהוא שיכול ?! חברים סילחו לי אבל זה ממש שקר..
לא רק זאת, אלא שכל בחור או בחורה בריאים בנפשם היו מבלים שעות בשיחות עם חברים שנתנו להם עזרה עצומה בכל בעיה בחיים עד חתונתם, וכעת הם יכולים לשתף את בן/בת הזוג ולקבל את העזרה החשובה הזו. אבל ברגע שרבים עם בן הזוג אז נשארים לבד ????
רעה חולה נוספת שנגרמת מכך, היא שנשואים רבים מסתכלים החוצה, רואים שכולם כמו זוג יונים , ונהיים עוד יותר מתוסכלים מכך שאצלם בבית יש מריבות !!! הבעיה היא שאצל 90% מהזוגות יש מריבות לא קלות בשלב כלשהוא של תחילת הנישואין ומי שלא מדבר עם חבר/ה ימשיך להיות מתוסכל בחושבו שרק אצלו המצב כל כך לא קל ! האמת היא כמובן שלבנות חיי נישואין זה ממש לא קל, ולכולם !
כמובן שבכל שיתוף צריך 'היגיון בריא', גם במריבות שלא בין בני זוג צריך לדעת איזה חברה לשתף באיזה מידע וכו', וכמובן שצריך לשמור מאוד על כבוד בן/בת הזוג ולא לספר דבר שיפגע בהם או באופן שיפגע או לאדם שלא ימספיק בוגר לשמור על הדברים הנאמרים או כל בעיה אחרת, בן /בת הזוג תמיד קודמים לחבר/ה !!! וגם כאשר רבים צריך לשמור על הנאמנות !!
אבל לא לשתף ?? ה' ישמור .. גרוע מאוד..
בהצלחה,
אלי
מריבות בבית נשארות בבית, וגם ההתפייסות נשארת בבית. ולכל זוג יש מריבות קשות לפעמים. מתמודדים. הכי גרוע זה כשאחרים עדים או משתתפים במריבה. הרי אף אחד לא יודע בדיוק את כל הפרטים ואת כל ההשלכות.
להתייעץ באוםן כללי על נושאים מסוימים אולי אפשר אבל לא לשתף במריבה.
יחסים אינטימיים??? ה' ישמור מלשתף חברות בדברים כאלה.
חברה לא מחוייבת לאתיקה של סודיות מתבקשת והכרחית. וחברות וחברים לא אמורים לדעת הכל, על החברים שלהם. לכל דבר יש גבול. יש מצב שיש כאן פגיעה לא מוצדקת בבן הזוג. בן זוג נורמלי, לא מעוניין שהשותף לחייו ידבר עליו עם חברות וחברים ללא ידיעתו. פנייה ליעוץ מקצועי כאשר הדבר נדרש. נתפסת באופן אחר. עדיף לפנות ליועצ/ת מקצועי/ת. או רב או רבנית בעלי תפיסה בתחום שבו נדרש היעוץ. מה שמבטיח טיפול נכון ושמירה על כללים אתיים.
אם לא יהיה לאישה את מי לשתף בצרותיה, עלול לבוא פיצוץ. ידוע שיש בעלים שתלטנים שדבר ראשון מרחיקים את האישה מכל מי שנמצא ב"קבוצת התמיכה" שלה: הוריה, אחיה ואחיותיה, חברותיה והמשפחה המורחבת שלה. אחר כך, זה עלול גם להגיע למכות, לא עלינו. לעומת זה, אם האישה תשוחח על זה עם חברה טובה וראויה [לא כזאת שתשתמש בזה כחומר לרכילות], יתכן שהאסקלציה [ השידרוג] של המצב תימנע ואולי ניתן יהיה לבנות זוגיות טובה. סתימת פיות, ביחוד של אנשים שסובלים, היא דבר לא ראוי ולא חכם.
חשוב מאד לשמור על קשרים חברתיים ומשפחתיים.
ויש בעלים שמרחיקים את נשותיהם מהחברות והמשפחה, ואני מכירה לצערי הרב מהמשפחה שלי. מתפללת שזה לא יגיע לאלימות פיזית שם.
במקרים האלה הבעיה היא עצם הניתוק. ולא רלוונטי בכלל לדבר על האם לשתף חברה או לא, כי קודם כל צריך לפגוש את החברה בלי נוכחות הבעל בכלל.. וזה כנראה לא יקרה..
במקרים כאלה מי שצריך לעזור הם ההורים, וכל הבעיה מתחילה מהניתוק הנ"ל.
אבל נראה לי ששואל השאלה התכוונן לזוגות נורמטיביים, שבהם האישה ממשיכה לפטפט עם חברותיה כמו פעם.
ואם כבר מפטפטים, השאלה היא עד כמה. וכאן אני חושבת שאסור לשתף בדברים של זוגיות.
את קצת מערבבת בין לשתף לבין לפנות לעזרה. ועזרה אמיתית לא תבוא מפטפוטי בנות.
(דרך אגב, בנות, במיוחד צעירות, אומרות כאלה שטויות. יש לי חברה שחברה אחרת שידכה לה מישהו, הבחור הראשון שלה. הוא היה נראה לא כזה מתאים והיא התלבטה מאד מאדץ ובלחץ של פטפוטי חברות, התחתנה איתו. וראו שהיה לה קשה עם דברים. ב"ה הם נשואים באושר, אבל עדיין החברות לא היו בסדר. לחברות אין את הידע והניסיון לתת תמיכה נכונה, אבל יש להן המון ביטחון עצמי בלתת עצות).
היא יודעת מי הוא. זה בדיוק איסור לה"ר, אם אין סיבה מהסיבות המתירות, בצירוף הרגישות המיוחדת שזה הוא.
והערה לשואל:
חשוב להבין למה אתה שואל. האם אתה רווק שלקראת נישואין? או כבר התחתנת?
המטרה זה לקבוע מדיניות? או המטרה זה "להראות לאשה" מה ראוי להיות?
אם מדובר במישהי שמספרת דברים, אז גם אופן ההסברה לגביה, צריך להיות מותאם למדוברת הספציפית ולנסיבות. אי אפשר לסמוך רק על "סקר" בפורום.
ובשלושה מילים: לא לא ולא
איך היית מרגישה אם הבעל\החברה היו מדברים עליך מאחורי הגב?!
יש בעיות? הולכים לאיש מקצוע
אני יודעת על עצמי שלפעמים אני חייבת לשתף על מריבה, פחות כדי לשמוע עצה, יותר כדי לקבל חיבוק+קיטור 'מלעשות, גברים...' אם אני צריכה עצה- יש לי עם מי להתייעץ, אבל בשביל להירגע ולהגיע לפיתרון של המריבה- אני צריכה חברה. אז כמובן שלא כל חברה. יש 2-3 ספציפיות שלהן (לפי ההקשר, לא לכולן הכל) אני מספרת...
בס"ד
לעניות דעתי,אם אין בדברים איסור של לשו"ר ורכילות, אפשר לספר אם מרגישים צורך
אחרת מרגישים מאד לבד ותסכול גדול.
מניסיון, אני אחת שלא מספרת כמעט אף פעם ואני מרגישה שקשה לי עם זה.
מאד הייתי רוצה שמישהו יבין ללבי ויחוש את מצוקתי..
שיתוף חברות שאינן בעלות ידע מקצועי עלול להזיק. הן עלולות לתת עיצה שאינה טובה לכם כיוון שאינן רואות את כל התמונה.
בנוסף חברה ששומעת ממך כמה וכמה פעמים כמה בעלך לא היה בסדר עלולה להסיק מכך שהוא אדם רע ולהכניס לך לראש לאט לאט שאולי עדיף לך בלעדיו.. הייתי גם נזהרת מלשתף את האמא, היא עלולה גם כן להסיק מסקנות שליליות על החתן ולקחת יותר מדיי ללב את כל העניין. (שמעתי על משפחות שהתפרקו בגלל שההורים התערבו יותר מדיי, ליבו את המחלוקת, לקחו צד וכו'..) אפשר ללבן את העניינים עם בעלך אחרי שתרגעו. במקרה של בעיה רצינית. ייעוץ מקצועי בלבד!!! גם למי שאין כסף, יש גמ"חים לייעוץ זוגי או יועצות מתחילות שלוקחות מחיר סמלי. אישית איני משתפת במריבות, זאת עיצה שקיבלתי גם כן בתחילת נישואי ואני שמחה על כך. למדתי לפתור את הבעיות ביני לבין בעלי. אמא שלי יודעת שאני מאושרת באופן כללי ולא צריכה לשמוע על ימים פחות טובים.
בהצלחה
נשואים כ10 שנים. למדתי לשתף אותו ולהתמודד מולו.
עם השנים זה נהיה יותר פשוט.
המקרים היחידים שזכור לי ששיתפתי באופן כללי, זה כדי לעודד זוג צעיר במצב דומה.
ובכלל, אישי הוא החבר הכי טוב שלי. איתו אני חולקת את חיי ורגשותי.
בןןדאי שקיים.
והוא קיים אצל רוב הנשים יותר מאצל גברים.
אשיה עובר תהליך עיבוד בדיבור.
אבל לא כל חשק/ צורך הוא ממולץ למימוש.
כמו שרבים וטובים כתבו- דברים ביינו לבינה. ובכלל חיי הזוגיות שלכם הם רק שלכם..
כן הייתי ממליצה להתייעץ לעיתים עם דמות חכמה שמהווה כלי שלישי
כמו מדריכת כלום' רבנית.
אבל גם אז בחכמה וברגישות.
מה שכן את בסירה הנכונה. קש לי להאמין לכותבות הפורום שהכחישו כל צורך או חשק כזה.
אני זוכרת שבתחילת הנישואין שלנו. זה הוביל להמון תקרם ביני לבין בעלי.
לקח לי זמן ללמוד "לשתוק".
יצא לי לדבר על כך עם איזהי רבנית שישבתי לידה בשבע ברכות של חברים. היא זו דווקא הרגיעה אותי. כי היא לא שללה את התוכנה הזו- אנחנ ונוטות לשתף כי זה עושה לנו טוב.. לדבר.. לפרוק לעיתים קרובות אנחנו בכלל לא זקוקות לעיצה אלא רק לאוזן קושבת זה משאיר אותנו חלקות.
ביחיסי עובד ומעביד זה לא נורא
אפילו יחסי חמות
אבל בין אשי לאשיתו זה עלול להיות חמור...בעיקר אם זה פוגע בבעל ולא בהסכמתו.
אבל הרבנית כן שללה את השיתוף עם חברות בנושא הזה. ההצעות שלה היו לכתוב מכתב אפילו לבעלי( לא חייב להראות לו( במקרם דחופים ורצינים יותר להתקשר לדמות מוסמכת מו רבנית/מדריכת כלות וכו'
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
כאן וברחבי הפורום באופן כללי.
אני האמת לא בקיאה בסכסוכים ובליקויים לכן לא חושבת שיכולה להביע דעה. רק שאלתי מה יותר משתלם💁🏻♀️
יש למישהו?
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
ולא בהכרח נכונה. יש אנשים שבמזג שלהם הם יותר שמרנים ונוקשים ללא קשר לגיל הנישואין.
עם שאר דברייך מסכימה בהחלט!
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?
