מה שבין איש לאשתו - זה בין איש לאשתו. לא נושא לשיחה עם חברות. מלבד הנזקים כאשר מישהי אחרת מתחילה "לייעץ".
החברות. ב. במקום לפתור דברים רק ביניכם- מערבים חברות, ג. שהבעל ידע שדיברת עליו/עליכם עם החברה.
צריך לשמור על הגבולות השקופים החוצצים ביניכם לבין העולם מסביבכם ולא לפרוץ אותם!
רק כשצריך איזה ייעוץ חשוב- משתפים, לא חברה טובה אלא רבנית או יועצת.
מסכימה שלא כל דבר משתפים ומה שבין איש לאשתו- נשאר ביניהם.
אך ישנן נשים שהשיתוף הוא מה שנותן להן כוחות להתמודד עם דברים לא נעימים.
ולא תמיד האיש הוא האדם הנכון לשתף. במיוחד במקרים שהתמודדות קשורה אליו.
צריך שהכל יהיה בפרופורציות. כלומר: מצד אחד לחשוב עם עצמי במה אני "חייבת" לשתף ומה זה סתם יזיק.
ומצד שני, אסור "לחנוק" את עצמי ולא לשתף אף אחד.
לא שולל שיש מצבים שיתכן שמצריכים התייעצות/עזרה, מתוך שמירה על כבוד בן/בת הזוג.
אבל זה לא ה"לשתף חברות" באתו המובן שבנות רגילות מרווקותן לשתף את החברות בכל ענייניהן..
לדעתי, צריך קודם כל להתרגל שכאן זה משהו שונה. ה"שותף" נמצא בתוך הבית. מערכת של אמון שמה שביניהם, באופן בסיסי נשאר ביניהם.
על גבי זה מגיעים החריגים. תלוי גם כמה זה איכפת לשני.
ומעבר לזה, תלוי עם מי. השיתוף סתם עם "חברות" גורם לא פעם לעצות שאינן באמת מועילות למתייעצת, אלא יותר פריקה של דברים שמפריעים ל"מייעצת" ומוצאת הזדמנות לדַמות מה שאינו דומה.. גם אינה רואה את כל המכלול שביניהם.
יש הבדל בין שיתוף עם מישהי/ו חכם/ה בעל/ת נסיון, שגם התגובה תהיה מתונה, מסייעת ועוזרת - לבין "נורמה" של פטפוט עם חברות על כל מה שהולך בתוך הבית..
בדברים הכי אישיים!!!
אני יכולה להגיד לחברה- אתמול כעסתי על בעלי (בלי לציין למה) ואז היה נזכרתי ש...
לא חושפת רגשות אהבה, ולא סיבות לריבים.
חס ושלום להפוך את הקשר להפקר!
אני מסכימה שצריך לדעת עם מי לשתף
מישהי שבאה לטובתך לפתור את המצב ולא להחמיר או להתסיס את האש
יש לי חברה טובה, מהילדות.
כשאני ובעלי רבים (כמו כל זוג נורמלי), לפעמים אני מרגישה שאני חייבת לפרוק.
אז אני מתקשרת אליה.
עצם השיחה והדיבור עוזרים לי להירגע. מה גם שאני מבינה יותר טוב מה מפריע לי וככה יכולה להביע את עצמי בפניו אחר כך בקלות, האמוציות קצת נפרקות ואת נהיית יותר רציונלית מולו אחר כך, כשמגשרים וסוגרים את הפער.
שוב, חשוב מאוד לשים לב מול מי עושים את זה, שתהיה אשת שלום תדע להכיל את הצד שלך ואולי לפעמים גם תאיר את הצד שלו בעניין.. לא רק ללבות את האש..
לדעתי השיחה איתה עושה לנו טוב למערכת היחסים. אחרי שאני פורקת אני יכולה לשבת ולדבר איתו בצורה רגועה, כשאני כבר יודעת מה אני רוצה ולא בלהט הרגשות.
אני חושבת שלפעמים חשוב לערב אדם "ניטרלי" מבחוץ שידע להסתכל על הדברים. שוב, איש שלום.. אם האדם הזה נמצא בדמות של חברה טובה אז לדעתי אין עם זה בעיה..
), ולאחר שסיפרת לחברה היא יכולה על הדרך לספר לך מה בעלה עושה לך ואז את תקנאי חס וכרפס. ב"ה
אם זה מצב שמחייב שיתוף-
א. תשתפי את הקב"ה בתפילות שיתן לך כח.
ב. תיעזרי באינטרנט בשאלות בעילום שם / נשמת / מכון פועה
ג. כבר עדיף לשתף את אמא מאשר חברות בלי נסיון בתחום הזה ובלי חכמת חיים גדולה יותר משלי...
הגבול הוא אם זה חוצה את המרחב האישי ביני לבין בעלי.
מריבות- לא.
חילוקי דעות (בעלי חושב שכדאי תפקיד כזה בצבא ואני חושבת שתפקיד אחר, וזה נושא אידיאולוגי)- אפשר.
וזה רק מראה עד כמה אנו אוהבים זה את זה אפילו שאין הסכמה של מאה אחוז בכל הנושאים בחיים.
יחסים- לא.
יחסים אינטימיים- בודאי שלא. חברה שמכבדת גם לא צריכה לשאול.
במקום לשתף חברה- תשתפי את בעלך!
מהרגע שהתחתנת, החבר הכי טוב שלך הוא בעלך. תשתפי אותו כמו שהיית משתפת חברה (אחרי שבוע ששככה המריבה, תקבעו שיחה ותדברו עליה...)
אולי ויכוחים על עניינים טכניים, כמו איכות של חפצים, וכו'.
אכן, הבעל הוא החבר הכי טוב בעולם, ואפשר לדבר איתו על הכל ולפתוח מולו הכל.
תאמיני לי, הוא מבין אותך הכי בעולם, הוא קרוב אליך הכי בעולם, וגם אם פגע בך או הכעיס אותך, אפשר להסביר לו בעדינות, ואין מישהו שיפייס אותך יותר ממנו.
ורק אם מתוך החלטה של שניכם החלטתם להוציא את זה החוצה להתייעצות
הכל תלוי בשניכם זו לדעתי שאלה שלא מופנית לקהל הנשים בפורום אלא לבעלך בלבד!!
לדעתי חובה לשתף !!!!!
אסור בתכלית האיסור לקחת הכל על עצמך !!
זו אחת מהרעות החולות בחברה הדתית לצערנו..
תגידו לי- איך יכולה בחורה צעירה שהתחתנה זה מכבר , ונמצאת בעצם בתקופה רגישה של שינוי לא פשוט בחיים, ומריבה עם בעלה הטרי הופכת עליה את כל עולמה וחלומותיה (מה שקורה לכל זוג צעיר בשלב כלשהוא) -- להתמודד לבד (!!!) עם מעמסה כל כך עצומה ?!
יש פה מישהיא או מישהוא שיכול ?! חברים סילחו לי אבל זה ממש שקר..
לא רק זאת, אלא שכל בחור או בחורה בריאים בנפשם היו מבלים שעות בשיחות עם חברים שנתנו להם עזרה עצומה בכל בעיה בחיים עד חתונתם, וכעת הם יכולים לשתף את בן/בת הזוג ולקבל את העזרה החשובה הזו. אבל ברגע שרבים עם בן הזוג אז נשארים לבד ????
רעה חולה נוספת שנגרמת מכך, היא שנשואים רבים מסתכלים החוצה, רואים שכולם כמו זוג יונים , ונהיים עוד יותר מתוסכלים מכך שאצלם בבית יש מריבות !!! הבעיה היא שאצל 90% מהזוגות יש מריבות לא קלות בשלב כלשהוא של תחילת הנישואין ומי שלא מדבר עם חבר/ה ימשיך להיות מתוסכל בחושבו שרק אצלו המצב כל כך לא קל ! האמת היא כמובן שלבנות חיי נישואין זה ממש לא קל, ולכולם !
כמובן שבכל שיתוף צריך 'היגיון בריא', גם במריבות שלא בין בני זוג צריך לדעת איזה חברה לשתף באיזה מידע וכו', וכמובן שצריך לשמור מאוד על כבוד בן/בת הזוג ולא לספר דבר שיפגע בהם או באופן שיפגע או לאדם שלא ימספיק בוגר לשמור על הדברים הנאמרים או כל בעיה אחרת, בן /בת הזוג תמיד קודמים לחבר/ה !!! וגם כאשר רבים צריך לשמור על הנאמנות !!
אבל לא לשתף ?? ה' ישמור .. גרוע מאוד..
בהצלחה,
אלי
מריבות בבית נשארות בבית, וגם ההתפייסות נשארת בבית. ולכל זוג יש מריבות קשות לפעמים. מתמודדים. הכי גרוע זה כשאחרים עדים או משתתפים במריבה. הרי אף אחד לא יודע בדיוק את כל הפרטים ואת כל ההשלכות.
להתייעץ באוםן כללי על נושאים מסוימים אולי אפשר אבל לא לשתף במריבה.
יחסים אינטימיים??? ה' ישמור מלשתף חברות בדברים כאלה.
חברה לא מחוייבת לאתיקה של סודיות מתבקשת והכרחית. וחברות וחברים לא אמורים לדעת הכל, על החברים שלהם. לכל דבר יש גבול. יש מצב שיש כאן פגיעה לא מוצדקת בבן הזוג. בן זוג נורמלי, לא מעוניין שהשותף לחייו ידבר עליו עם חברות וחברים ללא ידיעתו. פנייה ליעוץ מקצועי כאשר הדבר נדרש. נתפסת באופן אחר. עדיף לפנות ליועצ/ת מקצועי/ת. או רב או רבנית בעלי תפיסה בתחום שבו נדרש היעוץ. מה שמבטיח טיפול נכון ושמירה על כללים אתיים.
אם לא יהיה לאישה את מי לשתף בצרותיה, עלול לבוא פיצוץ. ידוע שיש בעלים שתלטנים שדבר ראשון מרחיקים את האישה מכל מי שנמצא ב"קבוצת התמיכה" שלה: הוריה, אחיה ואחיותיה, חברותיה והמשפחה המורחבת שלה. אחר כך, זה עלול גם להגיע למכות, לא עלינו. לעומת זה, אם האישה תשוחח על זה עם חברה טובה וראויה [לא כזאת שתשתמש בזה כחומר לרכילות], יתכן שהאסקלציה [ השידרוג] של המצב תימנע ואולי ניתן יהיה לבנות זוגיות טובה. סתימת פיות, ביחוד של אנשים שסובלים, היא דבר לא ראוי ולא חכם.
חשוב מאד לשמור על קשרים חברתיים ומשפחתיים.
ויש בעלים שמרחיקים את נשותיהם מהחברות והמשפחה, ואני מכירה לצערי הרב מהמשפחה שלי. מתפללת שזה לא יגיע לאלימות פיזית שם.
במקרים האלה הבעיה היא עצם הניתוק. ולא רלוונטי בכלל לדבר על האם לשתף חברה או לא, כי קודם כל צריך לפגוש את החברה בלי נוכחות הבעל בכלל.. וזה כנראה לא יקרה..
במקרים כאלה מי שצריך לעזור הם ההורים, וכל הבעיה מתחילה מהניתוק הנ"ל.
אבל נראה לי ששואל השאלה התכוונן לזוגות נורמטיביים, שבהם האישה ממשיכה לפטפט עם חברותיה כמו פעם.
ואם כבר מפטפטים, השאלה היא עד כמה. וכאן אני חושבת שאסור לשתף בדברים של זוגיות.
את קצת מערבבת בין לשתף לבין לפנות לעזרה. ועזרה אמיתית לא תבוא מפטפוטי בנות.
(דרך אגב, בנות, במיוחד צעירות, אומרות כאלה שטויות. יש לי חברה שחברה אחרת שידכה לה מישהו, הבחור הראשון שלה. הוא היה נראה לא כזה מתאים והיא התלבטה מאד מאדץ ובלחץ של פטפוטי חברות, התחתנה איתו. וראו שהיה לה קשה עם דברים. ב"ה הם נשואים באושר, אבל עדיין החברות לא היו בסדר. לחברות אין את הידע והניסיון לתת תמיכה נכונה, אבל יש להן המון ביטחון עצמי בלתת עצות).
היא יודעת מי הוא. זה בדיוק איסור לה"ר, אם אין סיבה מהסיבות המתירות, בצירוף הרגישות המיוחדת שזה הוא.
והערה לשואל:
חשוב להבין למה אתה שואל. האם אתה רווק שלקראת נישואין? או כבר התחתנת?
המטרה זה לקבוע מדיניות? או המטרה זה "להראות לאשה" מה ראוי להיות?
אם מדובר במישהי שמספרת דברים, אז גם אופן ההסברה לגביה, צריך להיות מותאם למדוברת הספציפית ולנסיבות. אי אפשר לסמוך רק על "סקר" בפורום.
ובשלושה מילים: לא לא ולא
איך היית מרגישה אם הבעל\החברה היו מדברים עליך מאחורי הגב?!
יש בעיות? הולכים לאיש מקצוע
אני יודעת על עצמי שלפעמים אני חייבת לשתף על מריבה, פחות כדי לשמוע עצה, יותר כדי לקבל חיבוק+קיטור 'מלעשות, גברים...' אם אני צריכה עצה- יש לי עם מי להתייעץ, אבל בשביל להירגע ולהגיע לפיתרון של המריבה- אני צריכה חברה. אז כמובן שלא כל חברה. יש 2-3 ספציפיות שלהן (לפי ההקשר, לא לכולן הכל) אני מספרת...
בס"ד
לעניות דעתי,אם אין בדברים איסור של לשו"ר ורכילות, אפשר לספר אם מרגישים צורך
אחרת מרגישים מאד לבד ותסכול גדול.
מניסיון, אני אחת שלא מספרת כמעט אף פעם ואני מרגישה שקשה לי עם זה.
מאד הייתי רוצה שמישהו יבין ללבי ויחוש את מצוקתי..
שיתוף חברות שאינן בעלות ידע מקצועי עלול להזיק. הן עלולות לתת עיצה שאינה טובה לכם כיוון שאינן רואות את כל התמונה.
בנוסף חברה ששומעת ממך כמה וכמה פעמים כמה בעלך לא היה בסדר עלולה להסיק מכך שהוא אדם רע ולהכניס לך לראש לאט לאט שאולי עדיף לך בלעדיו.. הייתי גם נזהרת מלשתף את האמא, היא עלולה גם כן להסיק מסקנות שליליות על החתן ולקחת יותר מדיי ללב את כל העניין. (שמעתי על משפחות שהתפרקו בגלל שההורים התערבו יותר מדיי, ליבו את המחלוקת, לקחו צד וכו'..) אפשר ללבן את העניינים עם בעלך אחרי שתרגעו. במקרה של בעיה רצינית. ייעוץ מקצועי בלבד!!! גם למי שאין כסף, יש גמ"חים לייעוץ זוגי או יועצות מתחילות שלוקחות מחיר סמלי. אישית איני משתפת במריבות, זאת עיצה שקיבלתי גם כן בתחילת נישואי ואני שמחה על כך. למדתי לפתור את הבעיות ביני לבין בעלי. אמא שלי יודעת שאני מאושרת באופן כללי ולא צריכה לשמוע על ימים פחות טובים.
בהצלחה
נשואים כ10 שנים. למדתי לשתף אותו ולהתמודד מולו.
עם השנים זה נהיה יותר פשוט.
המקרים היחידים שזכור לי ששיתפתי באופן כללי, זה כדי לעודד זוג צעיר במצב דומה.
ובכלל, אישי הוא החבר הכי טוב שלי. איתו אני חולקת את חיי ורגשותי.
בןןדאי שקיים.
והוא קיים אצל רוב הנשים יותר מאצל גברים.
אשיה עובר תהליך עיבוד בדיבור.
אבל לא כל חשק/ צורך הוא ממולץ למימוש.
כמו שרבים וטובים כתבו- דברים ביינו לבינה. ובכלל חיי הזוגיות שלכם הם רק שלכם..
כן הייתי ממליצה להתייעץ לעיתים עם דמות חכמה שמהווה כלי שלישי
כמו מדריכת כלום' רבנית.
אבל גם אז בחכמה וברגישות.
מה שכן את בסירה הנכונה. קש לי להאמין לכותבות הפורום שהכחישו כל צורך או חשק כזה.
אני זוכרת שבתחילת הנישואין שלנו. זה הוביל להמון תקרם ביני לבין בעלי.
לקח לי זמן ללמוד "לשתוק".
יצא לי לדבר על כך עם איזהי רבנית שישבתי לידה בשבע ברכות של חברים. היא זו דווקא הרגיעה אותי. כי היא לא שללה את התוכנה הזו- אנחנ ונוטות לשתף כי זה עושה לנו טוב.. לדבר.. לפרוק לעיתים קרובות אנחנו בכלל לא זקוקות לעיצה אלא רק לאוזן קושבת זה משאיר אותנו חלקות.
ביחיסי עובד ומעביד זה לא נורא
אפילו יחסי חמות
אבל בין אשי לאשיתו זה עלול להיות חמור...בעיקר אם זה פוגע בבעל ולא בהסכמתו.
אבל הרבנית כן שללה את השיתוף עם חברות בנושא הזה. ההצעות שלה היו לכתוב מכתב אפילו לבעלי( לא חייב להראות לו( במקרם דחופים ורצינים יותר להתקשר לדמות מוסמכת מו רבנית/מדריכת כלות וכו'
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
היי
מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...
תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה?
ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.
לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.
ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.
שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.
אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.
מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:
1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).
2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.
עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.
כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.
אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.
מלא הצלחה יקרים!
ומזל טוב 🍷
ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.
בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.
הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.
הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.
הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל
בישלתי , גם בשביל אותו אדם.
בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.
עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.
התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.
אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.
חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי
ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".
היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים
אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.
היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.
ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.
אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.
אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת
אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה
אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...
כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.
מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה
ולגבי שם של גרושה עדיף
אבל לחיות בנחת ובשלווה .
נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.
אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו
הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה
א. העזרה של בעלך לאדם בודד
ב. חוסר בגבולות בעזרה
ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה
ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו
אתחיל מההתחלה.
בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.
גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.
הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.
כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.
ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.
השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?
למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?
האם את מרגישה שאכפת לו ממך?
האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?
ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?
האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?
תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.
להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.
שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.
למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.
מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.
יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.
מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.
בהצלחה יקרה!
למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?
מה היקף העבודה?
מנסה להשיג.
המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
לכי לאיזו גבעה או מקום דומה. מעניין אותך?
אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת
או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.
אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:
למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.
כנ"ל לאיחוד האמירויות.
לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.
ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.
הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.
אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.
בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.
והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"
בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...
אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!
לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...
ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.
בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?
ואיך אתן הייתן מגיבות?
אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.
אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.
לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.
את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.
את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.
וברור לגמרי למה. זה מעליב.
מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה
מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם
וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...
איך הייתי מגיבה?
כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.
כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.
וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.
אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.
מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.
אבל זה לא במציאות.
להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.
קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?
ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.
זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?
היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו.
כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤
ורק לגבי הסיפא -
זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,
ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).
שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.
ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.
לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...
גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת
ופותח שרשורים הזויים.
ולא תקין בעליל כמובן.
אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.
ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.
חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.
לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,
אבל בהחלט באופן כללי:
את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.
כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.
או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.
או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.
או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,
או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,
או "סתם" משועממים,
או נערים/ות,
או טרולים,
או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה
וחשוב ממש להיזהר.
גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה
ובטח שבאישי
ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.
אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.
יכול להיות שלא? יכול.
איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.
וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.
וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,
כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.
אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.
אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו
הוא פתוח איתך וזה יפה .
הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו
אינך חייבת לקחת ללב
תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו
ממש קשורה לנושא.
נראה שלא הבנת את כוונתי
שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט
אבל משמע ששם נעצר
לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי
כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .
ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו
וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.
וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...
אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח
חוסר כבוד וכו שציינת
מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל
עוד משהו -
אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע
אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה
ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור
נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן
מסתמא יהיה לה מה לאמר
ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.
והוא נכשל
אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.
וגם לשיתוף איתך.
זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.
אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.
באמת אמירה מיותרת יחסית.
מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.
ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...
אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...
למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך?
שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו
וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...
כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך
לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית
לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..
גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית
וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...
אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.
ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.
אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג
לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד
פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...
אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.
אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.
כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו
אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו
מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה
עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו
דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.
זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.
אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.
יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.
אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.
כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.
עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.
אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו
עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.
מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.
לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.
יצא שכרו בהפסדו
המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.
אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...
והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..
נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...
