מה שבין איש לאשתו - זה בין איש לאשתו. לא נושא לשיחה עם חברות. מלבד הנזקים כאשר מישהי אחרת מתחילה "לייעץ".

החברות.  ב. במקום לפתור דברים רק ביניכם- מערבים חברות, ג. שהבעל ידע שדיברת עליו/עליכם עם החברה.

צריך לשמור על הגבולות השקופים החוצצים ביניכם לבין העולם מסביבכם ולא לפרוץ אותם!

רק כשצריך איזה ייעוץ חשוב- משתפים, לא חברה טובה אלא רבנית או יועצת.

מסכימה שלא כל דבר משתפים ומה שבין איש לאשתו- נשאר ביניהם.

אך ישנן נשים שהשיתוף הוא מה שנותן להן כוחות להתמודד עם דברים לא נעימים.

ולא תמיד האיש הוא האדם הנכון לשתף. במיוחד במקרים שהתמודדות קשורה אליו.

צריך שהכל יהיה בפרופורציות. כלומר: מצד אחד לחשוב עם עצמי במה אני "חייבת" לשתף ומה זה סתם יזיק.

ומצד שני, אסור "לחנוק" את עצמי ולא לשתף אף אחד.

לא שולל שיש מצבים שיתכן שמצריכים התייעצות/עזרה, מתוך שמירה על כבוד בן/בת הזוג.

אבל זה לא ה"לשתף חברות" באתו המובן שבנות רגילות מרווקותן לשתף את החברות בכל ענייניהן..

לדעתי, צריך קודם כל להתרגל שכאן זה משהו שונה. ה"שותף" נמצא בתוך הבית. מערכת של אמון שמה שביניהם, באופן בסיסי נשאר ביניהם.

על גבי זה מגיעים החריגים. תלוי גם כמה זה איכפת לשני.

ומעבר לזה, תלוי עם מי. השיתוף סתם עם "חברות" גורם לא פעם לעצות שאינן באמת מועילות למתייעצת, אלא יותר פריקה של דברים שמפריעים ל"מייעצת" ומוצאת הזדמנות לדַמות מה שאינו דומה.. גם אינה רואה את כל המכלול שביניהם.

יש הבדל בין שיתוף עם מישהי/ו חכם/ה בעל/ת נסיון, שגם התגובה תהיה מתונה, מסייעת ועוזרת - לבין "נורמה" של פטפוט עם חברות על כל מה  שהולך בתוך הבית..

בדברים הכי אישיים!!!

אני יכולה להגיד לחברה- אתמול כעסתי על בעלי (בלי לציין למה) ואז היה נזכרתי ש...

לא חושפת רגשות אהבה, ולא סיבות לריבים.

חס ושלום להפוך את הקשר להפקר!

אני מסכימה שצריך לדעת עם מי לשתף

מישהי שבאה לטובתך לפתור את המצב ולא להחמיר או להתסיס את האש

יש לי חברה טובה, מהילדות.

כשאני ובעלי רבים (כמו כל זוג נורמלי), לפעמים אני מרגישה שאני חייבת לפרוק.

אז אני מתקשרת אליה.

עצם השיחה והדיבור עוזרים לי להירגע. מה גם שאני מבינה יותר טוב מה מפריע לי וככה יכולה להביע את עצמי בפניו אחר כך בקלות, האמוציות קצת נפרקות ואת נהיית יותר רציונלית מולו אחר כך, כשמגשרים וסוגרים את הפער.

שוב, חשוב מאוד לשים לב מול מי עושים את זה, שתהיה אשת שלום תדע להכיל את הצד שלך ואולי לפעמים גם תאיר את הצד שלו בעניין.. לא רק ללבות את האש..

לדעתי השיחה איתה עושה לנו טוב למערכת היחסים. אחרי שאני פורקת אני יכולה לשבת ולדבר איתו בצורה רגועה, כשאני כבר יודעת מה אני רוצה ולא בלהט הרגשות.

אני חושבת שלפעמים חשוב לערב אדם "ניטרלי" מבחוץ שידע להסתכל על הדברים. שוב, איש שלום.. אם האדם הזה נמצא בדמות של חברה טובה אז לדעתי אין עם זה בעיה..

ב"ה
אם זה מצב שמחייב שיתוף-
א. תשתפי את הקב"ה בתפילות שיתן לך כח.
ב. תיעזרי באינטרנט בשאלות בעילום שם / נשמת / מכון פועה
ג. כבר עדיף לשתף את אמא מאשר חברות בלי נסיון בתחום הזה ובלי חכמת חיים גדולה יותר משלי...

הגבול הוא אם זה חוצה את המרחב האישי ביני לבין בעלי.
מריבות- לא.
חילוקי דעות (בעלי חושב שכדאי תפקיד כזה בצבא ואני חושבת שתפקיד אחר, וזה נושא אידיאולוגי)- אפשר.
וזה רק מראה עד כמה אנו אוהבים זה את זה אפילו שאין הסכמה של מאה אחוז בכל הנושאים בחיים.
יחסים- לא.
יחסים אינטימיים- בודאי שלא. חברה שמכבדת גם לא צריכה לשאול.

במקום לשתף חברה- תשתפי את בעלך!

מהרגע שהתחתנת, החבר הכי טוב שלך הוא בעלך. תשתפי אותו כמו שהיית משתפת חברה (אחרי שבוע ששככה המריבה, תקבעו שיחה ותדברו עליה...)

אולי ויכוחים על עניינים טכניים, כמו איכות של חפצים, וכו'.

אכן, הבעל הוא החבר הכי טוב בעולם, ואפשר לדבר איתו על הכל ולפתוח מולו הכל.

תאמיני לי, הוא מבין אותך הכי בעולם, הוא קרוב אליך הכי בעולם, וגם אם פגע בך או הכעיס אותך, אפשר להסביר לו בעדינות, ואין מישהו שיפייס אותך יותר ממנו.

ורק אם מתוך החלטה של שניכם החלטתם להוציא את זה החוצה להתייעצות 

הכל תלוי בשניכם זו לדעתי שאלה שלא מופנית לקהל הנשים בפורום אלא לבעלך בלבד!!

לדעתי חובה לשתף !!!!!

אסור בתכלית האיסור לקחת הכל על עצמך !!

זו אחת מהרעות החולות בחברה הדתית לצערנו..

תגידו לי- איך יכולה בחורה צעירה שהתחתנה זה מכבר , ונמצאת בעצם בתקופה רגישה של שינוי לא פשוט בחיים, ומריבה עם בעלה הטרי הופכת עליה את כל עולמה וחלומותיה (מה שקורה לכל זוג צעיר בשלב כלשהוא) -- להתמודד לבד (!!!) עם מעמסה כל כך עצומה ?!

יש פה מישהיא או מישהוא שיכול ?! חברים סילחו לי אבל זה ממש שקר..

לא רק זאת, אלא שכל בחור או בחורה בריאים בנפשם היו מבלים שעות בשיחות עם חברים שנתנו להם עזרה עצומה בכל בעיה בחיים עד חתונתם, וכעת הם יכולים לשתף את בן/בת הזוג ולקבל את העזרה החשובה הזו. אבל ברגע שרבים עם בן הזוג אז נשארים לבד ????

רעה חולה נוספת שנגרמת מכך, היא שנשואים רבים מסתכלים החוצה, רואים שכולם כמו זוג יונים , ונהיים עוד יותר מתוסכלים מכך שאצלם בבית יש מריבות !!! הבעיה היא שאצל 90% מהזוגות יש מריבות לא קלות בשלב כלשהוא של תחילת הנישואין ומי שלא מדבר עם חבר/ה ימשיך להיות מתוסכל בחושבו שרק אצלו המצב כל כך לא קל ! האמת היא כמובן שלבנות חיי נישואין זה ממש לא קל, ולכולם !

כמובן שבכל שיתוף צריך 'היגיון בריא', גם במריבות שלא בין בני זוג צריך לדעת איזה חברה לשתף באיזה מידע וכו', וכמובן שצריך לשמור מאוד על כבוד בן/בת הזוג ולא לספר דבר שיפגע בהם או באופן שיפגע או לאדם שלא ימספיק בוגר לשמור על הדברים הנאמרים או כל בעיה אחרת, בן /בת הזוג תמיד קודמים לחבר/ה !!! וגם כאשר רבים צריך לשמור על הנאמנות !!

אבל לא לשתף ?? ה' ישמור .. גרוע מאוד..

בהצלחה,

אלי

מריבות בבית נשארות בבית, וגם ההתפייסות נשארת בבית. ולכל זוג יש מריבות קשות לפעמים. מתמודדים. הכי גרוע זה כשאחרים עדים או משתתפים במריבה. הרי אף אחד לא יודע בדיוק את כל הפרטים ואת כל ההשלכות.

להתייעץ באוםן כללי על נושאים מסוימים אולי אפשר אבל לא לשתף במריבה.

יחסים אינטימיים??? ה' ישמור מלשתף חברות בדברים כאלה.

חברה לא מחוייבת לאתיקה של סודיות מתבקשת והכרחית. וחברות וחברים לא אמורים לדעת הכל, על החברים שלהם. לכל דבר יש גבול. יש מצב שיש כאן פגיעה לא מוצדקת בבן הזוג. בן זוג נורמלי, לא מעוניין שהשותף לחייו ידבר עליו עם חברות וחברים ללא ידיעתו. פנייה ליעוץ מקצועי כאשר הדבר נדרש. נתפסת באופן אחר. עדיף לפנות ליועצ/ת מקצועי/ת. או רב או רבנית בעלי תפיסה בתחום שבו נדרש היעוץ. מה שמבטיח טיפול נכון ושמירה על כללים אתיים.

אם לא יהיה לאישה את מי לשתף בצרותיה, עלול לבוא פיצוץ. ידוע שיש בעלים שתלטנים שדבר ראשון מרחיקים את האישה מכל מי שנמצא ב"קבוצת התמיכה" שלה: הוריה, אחיה ואחיותיה, חברותיה והמשפחה המורחבת שלה. אחר כך, זה עלול  גם להגיע למכות, לא עלינו. לעומת זה, אם האישה תשוחח על זה עם חברה טובה וראויה [לא כזאת שתשתמש בזה כחומר לרכילות], יתכן שהאסקלציה [ השידרוג] של המצב תימנע ואולי ניתן יהיה לבנות זוגיות טובה. סתימת פיות, ביחוד של אנשים שסובלים, היא דבר לא ראוי ולא חכם. 

חשוב מאד לשמור על קשרים חברתיים ומשפחתיים.

ויש בעלים שמרחיקים את נשותיהם מהחברות והמשפחה, ואני מכירה לצערי הרב מהמשפחה שלי. מתפללת שזה לא יגיע לאלימות פיזית שם.

במקרים האלה הבעיה היא עצם הניתוק. ולא רלוונטי בכלל לדבר על האם לשתף חברה או לא, כי קודם כל צריך לפגוש את החברה בלי נוכחות הבעל בכלל.. וזה כנראה לא יקרה..

במקרים כאלה מי שצריך לעזור הם ההורים, וכל הבעיה מתחילה מהניתוק הנ"ל.

אבל נראה לי ששואל השאלה התכוונן לזוגות נורמטיביים, שבהם האישה ממשיכה לפטפט עם חברותיה כמו פעם.

ואם כבר מפטפטים, השאלה היא עד כמה. וכאן אני חושבת שאסור לשתף בדברים של זוגיות.

את קצת מערבבת בין לשתף לבין לפנות לעזרה. ועזרה אמיתית לא תבוא מפטפוטי בנות.

(דרך אגב, בנות, במיוחד צעירות, אומרות כאלה שטויות. יש לי חברה שחברה אחרת שידכה לה מישהו, הבחור הראשון שלה. הוא היה נראה לא כזה מתאים והיא התלבטה מאד מאדץ ובלחץ של פטפוטי חברות, התחתנה איתו. וראו שהיה לה קשה עם דברים. ב"ה הם נשואים באושר, אבל עדיין החברות לא היו בסדר. לחברות אין את הידע והניסיון לתת תמיכה נכונה, אבל יש להן המון ביטחון עצמי בלתת עצות).

היא יודעת מי הוא. זה בדיוק איסור לה"ר, אם אין סיבה מהסיבות המתירות, בצירוף הרגישות המיוחדת שזה הוא.

והערה לשואל:

חשוב להבין למה אתה שואל. האם אתה רווק שלקראת נישואין? או כבר התחתנת?

המטרה זה לקבוע מדיניות? או המטרה זה "להראות לאשה" מה ראוי להיות?

אם מדובר במישהי שמספרת דברים, אז גם אופן ההסברה לגביה, צריך להיות מותאם למדוברת הספציפית ולנסיבות. אי אפשר לסמוך רק על "סקר" בפורום.

ובשלושה מילים: לא לא ולא

איך היית מרגישה אם הבעל\החברה היו מדברים עליך מאחורי הגב?!

יש בעיות? הולכים לאיש מקצוע

אני יודעת על עצמי שלפעמים אני חייבת לשתף על מריבה, פחות כדי לשמוע עצה, יותר כדי לקבל חיבוק+קיטור 'מלעשות, גברים...' אם אני צריכה עצה- יש לי עם מי להתייעץ, אבל בשביל להירגע ולהגיע לפיתרון של המריבה- אני צריכה חברה. אז כמובן שלא כל חברה. יש 2-3 ספציפיות שלהן (לפי ההקשר, לא לכולן הכל) אני מספרת...

בס"ד

לעניות דעתי,אם אין בדברים איסור של לשו"ר ורכילות, אפשר לספר אם מרגישים צורך 

אחרת מרגישים מאד לבד ותסכול גדול.

מניסיון, אני אחת שלא מספרת כמעט אף פעם ואני מרגישה שקשה לי עם זה.

מאד הייתי רוצה שמישהו יבין ללבי ויחוש את מצוקתי..

שיתוף חברות שאינן בעלות ידע מקצועי עלול להזיק. הן עלולות לתת עיצה שאינה טובה לכם כיוון שאינן רואות את כל התמונה.

בנוסף חברה ששומעת ממך כמה וכמה פעמים כמה בעלך לא היה בסדר עלולה להסיק מכך שהוא אדם רע ולהכניס לך לראש לאט לאט שאולי עדיף לך בלעדיו.. הייתי גם נזהרת מלשתף את האמא, היא עלולה גם כן להסיק מסקנות שליליות על החתן ולקחת יותר מדיי ללב את כל העניין. (שמעתי על משפחות שהתפרקו בגלל שההורים התערבו יותר מדיי, ליבו את המחלוקת, לקחו צד וכו'..) אפשר ללבן את העניינים עם בעלך אחרי שתרגעו. במקרה של בעיה רצינית. ייעוץ מקצועי בלבד!!! גם למי שאין כסף, יש גמ"חים לייעוץ זוגי או יועצות מתחילות שלוקחות מחיר סמלי. אישית איני משתפת במריבות, זאת עיצה שקיבלתי גם כן בתחילת נישואי ואני שמחה על כך. למדתי לפתור את הבעיות ביני לבין בעלי. אמא שלי יודעת שאני מאושרת באופן כללי ולא צריכה לשמוע על ימים פחות טובים.

בהצלחה

נשואים כ10 שנים. למדתי לשתף אותו ולהתמודד מולו.

עם השנים זה נהיה יותר פשוט.

המקרים היחידים שזכור לי ששיתפתי באופן כללי, זה כדי לעודד זוג צעיר במצב דומה.

ובכלל, אישי הוא החבר הכי טוב שלי. איתו אני חולקת את חיי ורגשותי.

בןןדאי שקיים.

והוא קיים אצל רוב הנשים יותר מאצל גברים.

אשיה עובר תהליך עיבוד בדיבור.

אבל לא כל חשק/ צורך הוא ממולץ למימוש.

כמו שרבים וטובים כתבו- דברים ביינו לבינה. ובכלל חיי הזוגיות שלכם הם רק שלכם..

כן הייתי ממליצה להתייעץ לעיתים עם דמות חכמה שמהווה  כלי שלישי

כמו מדריכת כלום' רבנית.

אבל גם אז בחכמה וברגישות.

מה שכן את בסירה הנכונה. קש לי להאמין לכותבות הפורום שהכחישו כל צורך או חשק כזה.

אני זוכרת שבתחילת הנישואין שלנו. זה הוביל להמון תקרם ביני לבין בעלי.

לקח לי זמן ללמוד "לשתוק".

יצא לי לדבר על כך עם איזהי רבנית שישבתי לידה בשבע ברכות של חברים. היא זו דווקא הרגיעה אותי. כי היא לא שללה את התוכנה הזו- אנחנ ונוטות לשתף כי זה עושה לנו טוב.. לדבר.. לפרוק לעיתים קרובות אנחנו בכלל לא זקוקות לעיצה אלא רק לאוזן קושבת זה משאיר אותנו חלקות.

ביחיסי עובד ומעביד זה לא נורא

אפילו יחסי חמות

אבל בין אשי לאשיתו זה עלול להיות חמור...בעיקר אם זה פוגע בבעל ולא בהסכמתו.

אבל הרבנית כן שללה את השיתוף עם חברות בנושא הזה. ההצעות שלה היו לכתוב מכתב אפילו לבעלי( לא חייב להראות לו( במקרם דחופים ורצינים יותר להתקשר לדמות מוסמכת מו רבנית/מדריכת כלות וכו'

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.