
הזהבה הזאת פשוט דומה לרוני 
אז היא קוראת לי בשם המשפחה שלי (לראשונה! הלם טוטאלי) ואני קוראת לה רוני.
זהבה אל תלכי, אני פשוט רוצה אותך איתייעל
הזהבה הזאת פשוט דומה לרוני 
אז היא קוראת לי בשם המשפחה שלי (לראשונה! הלם טוטאלי) ואני קוראת לה רוני.
זוועת עולמים, פרדס חנה כרכוריעל
עד שנפגשנו אני ואת הייתי צריך את הכאב כדי לרגע להתקרביעלהיום אני <משתדל להיות> איתך ואני יודע
כמה עומק יש בלי גבול
בנחמה
אורייתא
אורייתא
אני אל אלקים אקרא, וה' יושיעני, ערב ובוקר וצהרייםיעלאחרונה{אל אלקים אקרא
אל אלקים אקרא
אלקים אקרא
אה אה אה אה אה
אה אה אה אה אה
אה אה אה השם
אם אם יושיעני}
~תות~חכי חכי שאני יבקרך 
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)