על חוף הים
דקות קצרות אחרי שקיעה
חושך ואויר קריר של לילה גורמים לה לרעד בלתי נשלט
היא מתיישבת ומסתכלת אל הים במבט נוגה
הוא לעומתה לא משיב אפילו מבט אחד
אלא ממשיך בהתמדה בתנועתו
מידי פעם המים הקרים נוגעים בקצות אצבעותיה ושולחים אליה גל של רגש
בהתחלה זה נוראי כמעט בלתי נסבל
אבל ככל שזה ממשיך התחושה מתרככת
היא רוצה שתמשיך להתרכך אבל היא נשארת שם
קול אמיץ בתוכה מורה לה לקום ולהמשיך ללכת
נגמר הזמן למבטים על הים
הטיול שלה לאורך החוף ממשיך
מידי פעם שורטת אותה אבן חדה בדרך
לפעמים מוצאת צדף יפה
ותמיד החול עוטף את רגלה בתחושה כמעט מוגנת
כמעט
כי היא לעולם לא תרגיש בטוחה
העצירה הבאה שלה מתרחשת כשגל גדול במיוחד מגיע ושוטף אותה
הרטיבות גורמת לה ליפול מובסת ומושפלת
התחושה ההיא חוזרת אליה בעוצמה
ובפתאום היא כאילו מעופפת באוויר
רואה את עצמה מלמעלה
חוף שומם וילדה אבודה
ברגע הזה היא מבינה עד כמה היא לבד ומתחילה לבכות
כשהיא רואה שאפילו עקבות היא לא השאירה מאחוריה
היא הולכת ברעד הישר אל הים
ומרשה לעצמה לטבוע בתחושה ההיא
בכאב
