אני לא יכולה.
זה עושה לי כואב להסתכל במראה.
אני רואה בנאדם מחייך.
אבל רק אני יודעת בסוד בסוד שהוא באמת בוכה.
והוא אפל.
והוא בכלל לא מה שחושבים עליו.
והאנשים האלה טובים.
אבל הם לא יודעים כלום.
אני צכה שמישו יעודד אותי. יחבק אותי.
שאני יוכל לדבר איתו על הכל.
אני אבודה
אני בודדה
אני אפלה
יש סודות אפלים שאוכלים אותי
ואני ככה קרובה ליפול לבור השחור הזה
שאני רוצה להגיע אליו
ויום כיפור היום.
איך?
איך?
איך אני יוכל לעמוד מול אבא??
אני לא טהורה ולא צדיקה.
כלכך הרבה פעמים זה קרה
אני מצטמררת בשקט
ומרגישה שבאלי להקיא
הם רעים
כלכך
והזאתי בכלל לא כאן בשבילי.
שונאת אותה
ושונאת אותו.
אני פושעת. רשעה.
או שאני רק שומרת על עצמי
מסרבת להכנע.
להתראות.
אולי לתמיד.
אה.
ואני,
אני לא נוטשת.
אני יהיה חזקה.
לפחות
לפחות כלפי חוץ.
להתראות.
