בקשר למה שאת אומרת שאנחנו עפר ואפר אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב שכלפי הקב"ה אנחנו עפר ואפר אבל עדין אנחנו שווים המון וכל אדם הוא עולם מדהים! אם נחשוב כל הזמן שאנחנו עפר ואפר ביחס לעולם אז באמת יהיה באסה לחיות...

נכון , אבל כל המטרות שלך שאת מפחדת ללפספס הם כדי שתמלאי את הריקנות של הנשמה 

שלך כשאת תהי למעלה( בעזה אחרי 120 ) תביני שהכל היה כלום ,ההנאה ומימוש מטרות

בגלל ששם זאת האחדות והשלמות שנפרדנו ממנה בגלל לא צריך להצטער מידי על בן אדם מת כי 

בתכלס יותר טוב שם מאשר פה .. 

אחרת לא היינו חיים!

יש לנו משהו לעשות!

זה כמו שיש אנשים שרוצים למות על קידוש ה'.. נכון, זאת מעלה גדולה ועצומה. אבל היא לא מטרה!

המטרה היא לחיות על קידוש ה'.

לקדש את ה' בחיים שלנו! ולא למות...

אם בנאדם מת.. אין לנו מה לעשות אבל זאת לא השאיפה.

לחיות על קידוש ה'!!

לעבוד אותו. למלא את שליחותינו בעולם!

אנחנו מבקשים מה' שייתן לנו חיים כדי שנעבוד אותו ונקדש את שמו בולם, לא כדי שנמות...

לפחות אני נראלי.. הבנתי...

אממ...את האמת???יש לי המון מה להגיד לך... ועדיף באישי...

אבל.. מאוחר... אז הפירוט יותר יבוא מחר בעז"ה...

אבל שתדעי... קיצור.. עזבי.. באישי...

באמת אין עניין לפחד מזה אם מבינים שזה רצון ה'.

המוות הוא נורא כי הוא מגחיך בצורה טוטאלית את כל מה שאנחנו עושים בחיים שלנו. כל המאמצים ההשקעה והעבודה הרוחנית והנפשית והכל---לפח. זהו. מוטל כמו אבן חסרת משמעות.

תחשבי- אתמול הבן אדם הזה היה חי נושם עוזר לומד, ומשקיע בלי סוף. עכשיו במכה אחת-כלום. חסר משמעות לחלוטין. זה מגחיך את כל מה שעשינו בחיים. ולכן המפגש עם המוות הוא מפחיד כי הוא מערער לנו הכל.  כל המציאות שלנו פשוט בטלה ומעפנה. לכן הרבה שוקעים בדיכאון אחרי מפגש עם המוות.

המוות מום הוא ביצירה.

ישראל נועד להעבירו,

חרפת עת הוא לנו.

אוה"ק ב' ש"פ

בלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר.

אבל זה לא מגחיך בכלל את "כל המאמצים ההשקעה והעבודה הרוחנית".

כל אלה עומדים לו לעד ולנצח נצחים בעולם הבא, בלי שינוי עליה וירידה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

לפי הרמב"ם היא פחות משמעותית.

ואני באמת לא רואה עניין בהורדת קדושה לגוף אם לא בשביל תיקון הנשמה.

לגוף. לפי הרמב"ן (והמקובלים ככלל) עולם הבא זה אחרי עולם הנשמות וזה חיבור חוזר של הנשמה לגוף. ולכן מכאן משתמע שהחיבור של גוף ונפש בצורה שלמה הוא יותר נעלה מנפש לבדה.זה קשה אבל זה האידאל.

ואם כן מובן למה שבת זה מעיין עולם הבא כי זה גם עונג גשמי וגם רוחני וזה חיבור מושלם של חומר ורוח (חציו לה' וחציו לכם).

ואם כן רק לדעת הרמבם ודעימיה הרוח המוחלטת נעלה על חיבור של חומר ורוח. 

כל הנל על פי הרב אליעזר מלמד שליטא

כך שדברי הם כדעתו, שכל מושג ה"עולם הבא" שלו שונה משל המקובלים.

לכאו' התרוץ של המקובלים לשאלה הוא שבעוה"ב אין מוות.

(ואולי גם שתהיה בו 'נקודת פתיחה' יותר גבוהה, אם עבדת כמו שצריך בעוה"ז. - תקן אותי אם אני טועה)

בטוב ולעבוד את ה'. כמו שהיה אמור להיות לפני חטא אדם הראשון שבו הופרה ההרמוניה בין הגוף לנפש, כל אחד לפי דעתו איך בדיוק אבל זה העיקרון.

ואם אתה עם הרמב"ם אין לי מה לאמר חוץ משני דברים:

א. הרמבם לבד כמעט. ויש משמעות אמנם לא מוחלטת לדעת רוב חכמי ישראל ולמסורת שהייתה בידם. ואני מדבר על הרמ"ק או האר"י, אלא הרמב"ן והראב"ד שהיו בעלי סוד וחיו בדורות הרמב"ם. זה לא אומר שאסור לך לסבור כרמבם אבל זה שיקול.

ב. השקפת הרמב"ם קצת מדכאת. היא לא נותנת כל כך ערך לחומר שלנו. ומתוך כך היא מאוד מזלזלת בתענוגי העולם הזה.וממש לא אוהבת אותם ומשתמשת רק על פי התירוץ של "בריאות נפשית" ולא יותר. עיין שמונה פרקים. ובמקום אחר "חוש המישוש חרפה הוא לנו". והמקובלים יוצאים בחריפות על ההיתייחסות היוונית קצת לכל הנושא של קשר בין איש לאישתו. שבה מדובר בדבר נמוך ורדוד מאוד. והתורה רק התאימה עצמה לצורה הרדודה של הצרכים האנושיים.

כמובן שזה שזה מדכא לא אומר שאסור לך לסבור כך. זו רק סברא משמעותית עבור מי שבוחר שהיא תהיה. אני לדוגמא.

הוא לא לבד. וגם אין משמעות לרוב שלא בסנהדרין.

ב. היא נותנת ערך לחומר, אבל ככלי ואמצעי ולא כתכלית.

וזה לא חייב בכלל להיות מדכא ומבאס- אתה יכול להנות והכול, רק אל תשכח את התכלית האמיתית ותמנף את ההנאות שלך לעבודת ה'.

הזלזול הוא כשהתענוגות הן לתכלית עצמן בלבד. (לכאו' כולם מודים בזה.)

(ד"א הרמב"ם כידוע יוצא מאוד על התפיסה של כומרי אדום שיש לפרוש מהעולם החומרי, צריך להשתמש בו אבל כדרך ולא כמטרה.)

ב. לא נכון. הרמב"ם מדבר על תענוג שבין איש לאישתו כחרפה, בגלל היותו מאוד גשמי ותאוותני. 

וצריך לשים לב. לפי הרמב"ם הערך של הענוג הוא רק שהוא מאפשר יציבות נפשית וגשמית מאפשרת הגייה במושכלות.

לפי המקובלים לתענוג שהוא מצווה שבו מתבטאת חיבור של חומר ורוח יש ערך כשלעצמו. זאת אומרת שעצם התענוג כשהוא בא כמצווה הוא המטרה ולא אמצעי. כי לפי המקובלים המצוות לא כלי להשגת מושכלות אלא הם חלק מהעבודה הרוחנית של אדם. לפי הרמב"ם זה משפט לא נכון. החומר הוא מסייע ותו לא, כי מבחינה תיאוריתית אם היינו יכולים לברוח מלהיות חומר אז מה טוב. החומר הוא בסך הכל כלא בו אנו נתונים. לפי המקובלים דווקא החיבור בין חומר לרוח הוא התכלית ולא הדבקות ברוח ללא חומר כלל. וזה שהרמב"ם יוצא נגד כומרי עבודה זרה זה נכון והוא נוקט גישת ביניים בין המקובלים לכומרים. לפי הכומרים החומר הוא הבל, לפי הרמב"ם הוא מסייע מוכרח שאסור לשכוח ולפי המקובלים הוא יכול להוות תכלית כשלעצמה כשזה מצווה. כי לפי המקובלים זה מצווה לא בשביל להוות הכנה להגיה במושכלות.

זה די מדכא. הרמבם

העצמיות הנוכחית שלי.

גם הטענות שאמרת הן נכונות וצודקות.

כמובן שאנחנו מעריכים את החיים ורוצים בהם כפי שאמרו כאן כבר, אבל זה לא סותר.

גם צדיקים (שמהם אנחנו לומדים) לא פחדו למות... מה שכן, הם רצו לחיות עוד כדי שיוכלו לקיים עוד מצוות 

לעשות עוד דברים מועילים בעולם שיובילו לתיקונו...

אם אפשר להשוות את זה לעוד משהו  "צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם"  לא בגלל שהם אוהבים כסף כמו סתם אנשים

אלא הם אוהבים את הכסף כי אפשר לעשות איתו צדקה... כי אפשר לקנות בו מצוות (ציצית, ארבעת המינים, אוכל לשבת)

ככה אני רואה את זה גם פה... לא אמורים לפחד מהמוות... סך הכל עוברים לעולם אחר, ואפילו שמה הרבה יותר טוב מפה (אין מיסים, אין מחלות וכו' )  אבל חבל למות כי יש לנו הרבה מה לעשות בעולם הזה

ואת פשוט תיארת את הרגשות שלי!!

אבל אז חשבתי על זה שאני ממש רוצה להקים משפחה ולעזור עוד בעולם אז זה יהיה קצת עצוב למות לפני זה.

אבל בכללי- ממש צודקת..

"הכל סובב את האשכנזים". 

גם אני ככה.

מה שיותר מפחיד אותי זה לחיות פה עוד 60-70-80 שנה ולגלות שנשארתי באותו מצב.. עם אותו יחס בין מצוות לעברות...

אצלי בכללי ההסתכלות היא- אם הגעתי למצב כזה, נעשה ממנו את הכי טוב..

אז אולי גם כאן אם חיים- נחיה טוב, אם מתים- נמות (ונראה מה יהיה)

וזה לא נראה לי רע..

אין עניין לפחד מהמוות עצמו, יש עניין לפחד מיום הדין. (לא פחד משתק אלא המביא להיזהרות במצוות ועבירות).

גם אני לא חושש מהמוות עצמו, אלא שהייתי רוצה למות כשאני במצב יותר שלם מהמצב שבו אני עכשיו.

הייתי רוצה לחזור יותר בתשובה ולעשות יותר מצוות לפני שאלך לבית עולמי.

מישהו לא?

"הכל סובב את האשכנזים". 

זה שאמרת שהיהדות היא באמצע, ככ רואים את זה בכל דבר  שהיהדות תמיד מוצאת את האיזון-הפרופורציות והחיבור הנכון בנוגע להכל..

אין לי בעיה שאני ימות אבל אני ממש לא רוצה שאנשים אחרים שאני מכירה ימותו

בס"ד

המוות נורא. נורא ואיום.

יש אפילו ביטוי 'אימת מוות'.

וזה לא סתם. המוות הוא מעבר. ממקום מוכר ובטוח, שאנחנו יודעים איך להתמודד איתו, למשהו אחר לגמרי, שאין לנו שום מושג איך הוא יהיה. וממה שאנחנו יודעים אנחנו מגיעים שם לפרשת דרכים, ויש אפשרות בעלת הסתברות לא קטנה שנישלח לעונש.

וגם אם לא, גם אם את בטוחה משום מה שתצאי זכאית, הדין הוא גם לא חוויה נעימה בכלל. מעולם לא עמדתי לפני שופט, אבל הדבר הכי קרוב שהיה לי היה כשבכיתה א' המורה שלחה אותי עם עוד כמה חבר'ה למנהל. אני זוכר את התחושה. עכשיו אני מנסה לדמיין איך זה יהיה לשבת על הספסל בתור לדין מול בורא העולם בוחן הלבבות, טוב, לא בא לי להגיע לשם בקרוב.

עד כאן למה המוות מפחיד אותי. עכשיו אני חייב לומר שאני לא הבנתי לגמרי את מה שכתבת, "אני מקדמת בברכה את רצון ה' שנתקרב אליו". שתי שאלות לי: א. מי אמר שזה רצון ה'? ב. מי אמר שהמוות יקרב אותך אל ה'?
אם רצון ה' הוא שנמות, למה הוא ציווה אותנו לשמור כל-כך על חיי אדם? למה פיקוח נפש, ואפילו הארכת חיים קצרה של כמה דקות, דוחה את כל המצוות שבתורה?

אמנם, חלק מהמתים מגיעים לג"ע ומתקרבים לה', אבל אל תשכחי שחלק ממי שמתים נשלחים לגיהנם, ואפילו רבן יוחנן בן זכאי בשעת פטירתו אמר שהוא לא יודע לאן יקחו אותו, ק"ו שאנחנו לא יכולים להיות רגועים בנושא.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

הרבה זמן רציתי לכתוב משהו כזה ולא יצא לי.

ולא, אני לא רוצה למות,טוב לי לי לחיות ולמלא את תפקידי אבל... איך נגיד את זה?! בכל התפילות של מי יחיה ומי ימות וכולי, פשוט לא נגע לי. לא כי אני רוצה למות אלא כי הכל נובע מרצון ה', ומוות זה לא עונש אלא פשוט מעבר שלב. אז למה להתפלל שלא נמות??? זה לא רע, הרי זה רצון ה'! הגעתי לסיום תפקידי בעולם והגיע הזמן לעבור לעולם הבא!

וה' לפעמים לוקח משהו כי הוא לא עושה את התפקיד שלו, ולא כי הוא סיים אותו.

ב. אנחנו לא מתפללים שלא נמות בכלל, אלא שה' יתן לנו עוד זמן לעשות מצוות ומעשים טובים בעולם הזה.

זה רצון ה'!

האמת שהשאלה שלי קצת יותר עמוקה מזה.. למה בכלל להתפלל?

אנחנו מאמינים שכל מה שה' עושה הוא לטובה. אז למה להתפלל שלא נמות, ניכשל או נפגע בכל דרך שהיא?

כמובן מעבר לעובדה שתפילה היא דיבור עם הקב"ה ודרך להתקרב אליו. אני מדברת על התפילות הפשוטות של רפאנו וכולי. בשביל מה?

מפחדת מהאחרי, מהדין וחשבון מלפגוש במלכו של עולם על כל המשתמע... מפחדת להרגיש שהחמצתי שלא ניצלתי, שלא תיקנתי ולא הגעתי לייעוד שלי.

פעם חברה שאלה אותי אם איזו הרגשה הכי נורא למות? עניתי מיידית: 'החמצה'. זה מלווה אותי כל הזמן, אני מרגישה שעדיין לא הזמן עוד לא הספקתי כלום.

אני רוצה לחיות ולהספיק!

את צודקת יש בזה משהו איןן מה לפחד ממות הדבר היחיד שכואב 

זאת הנשמה שנפרדת מהגוףף לנשמה יש צער שהגוף עוזב אותה  אבל אחכ 

הנשמה כנראה עוברת לגוף אחר( גלגול נשמות ) או שעוברת למשפט והמשפט הוא מפחיד 

כי שם נענשים אבל אחרי שנעשים עוברים ישר לגן עדן אז בסהכ אם מתים לא קורה כלום אלא להפך יש את העונג של גן עדן

ואת הכאב של גיהינום חובה לעבור גם הכי צדיק יתנקה בגיהניום הוא רק זמני 

קיצר הנשמה שלנו שואפת להיות שם למעלה לחזור לשלמות ולא לסבול פה בנפרדות 

אני גם לא מבינה למה תמיד הפחידו אותנו מהמוות כי זאת האמת השלמה

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.