יעלזה לא הולך. פשוט לא הולך.
אני כבר מתחילה לחשוב שאין לי את זה ולעזוב את זה במנוחה.
אבל אם אני אעזוב את זה זה... זה יהיה נורא.
כי זה להוציא לי מהחיים חלק חשוב.
וזה גם אולי ילך בסוף, אז חבל להתייאש.
אבל עכשיו זה לא הולך ועכשיו אני עומדת לבכות.
נכון זה ילך מתישהו ואני צריכה לשמוח ולעשות את זה ובעזרת ה' נצליח?
זה לא טוב שבנאדם מתייאש מעצמו.
ואני עושה את זה יותר מידי...
עדיף לא לוותר לעצמך!!
אם את צכה משו מוזמנת!! 
הכל עובר, חביבי!
כמה טוב שיש אימהות בעולם.
אמא שלי פשוט גאון מבריק.
אבל עדיין
"עצוב ורע ומר לי בנשמה" 
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
