יש לי את ההוא גברא (זה העיקרי) ההוא ינוקא וההוא קרוקודילא

חדר חדר ושואלים אם אפשר לשמח ולשיר. ואז- שרים.  

ממש כיף מספק ולא מסובך. היינו עושים את זה בשערי צדק כל מוצ"ש ישיבה.

אבל יצאנו עם צוות גדול של הפקה לא משנה ..

בגדול נכנסנו לחדרים (שמורשים כניסה) ישבנו דברנו איתם, גרמנו להם לצחוק ,אפילו קשרנו להם בלונים על המיטות חחח

שמנו שירים במסדרונות וחילקנו ממתקים שקיות הפתעה לכולם .. שלחנו לכולם חיוכים חמים ,הצטלמנו..  (ועוד..)

וואי הילדים היו כאלה מתוקים ♥ קשרתי להם על היד בלונים וממתק והם רצו קפצו והיו כ"כ מבסוטיים !!!!

זה היה כייף אדירררררר!! נראלי הייתי יותר מבסוטית מהילדים עם הבלונים !

בעיקרון לא חייב את כל הצוות הזה בשביל לגרום למישהו להרגיש טוב..

מספיק שתכנסו כמה חבר'ה טובים עם בלונים לאווירה ,אבל הכי חשוב זה להיכנס עם חיוך גדול

תשבו תדברו תצחיקו אותם -תחלקו להם סוכריות גומי חחח מה שתרצו ..

ואתה יודע ,לזרוק משפטי חיזוק תמיד עוזר תזרמו עם זה הכי טבעי שיש -ככה זה יצא הכי יפה..

 (הייתי רוצה לבואו גם ^-^ חח..) בהצלחה! וכל הכבוד לכם |מצדיעה|  !!!!!!

אסור לבנות לשיר לבנים!

נכנסים לחדרים, עוברים בין המיטות שואלים מה שלום החולה,ואיך הוא מרגיש ומאחלים רופאה שלמה... אנחנו עשינו אתזה ואנשים היו כ"כ מאושרים וכ"כ בירכו אותנו...  הבאנו גם טופי למי שרצה...

אם אתם בקטע של לשיר וזה אז להביא גיטרה ודרוביקה להיכנס לחדרים ולשאול את החולה איזה שיר הוא רוצה ופשוט לשיר ולנגן.

אבל מינסיון,רק הלשאול מה שלומו הזה זה כבר עושה טוב... אנשים כ"כ שמחו שזה היה מדהיים

להיכנס לחדרים, לשאול אם אפשר לרקוד ולנגן, ופשוט לעשות את זה עם שמחה! מדהים לראות איך אנשים מתחילים לחייך!

ולא להתפדח, לא מסובך מדיי...

להיכנס אליהם, להתעלם מהחולי ופשוט לתת להם יחס. להם עצמם. זה עושה להם הרגשה מדהימה.

איתך?!?!

וואו.

כל מה שהובא לעיל עוזר.

אבל יש קפריזות של מי שתקוע בבי"ח, אז א"א לדעת.

אפשר להציע שתשבו עם התינוק לחצי שעה. לתת להורים זמן לאיזה שיחת טלפון, לשתות קפה, לצאת לנשום אוויר חניונים..

ממליצה ללכת למחלקות סיעודיות, בד"כ לא הולכים לשם ואין כמעט משמחים...

לבוא עם שמחה, אפשר להביא בלונים (זה תמיד מוסיף) או פתקים כאלה עם איחול חג שמח 

לשאול אנשים מה שלומם ולהקשיב

כל הכבוד ותזכו למצוות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...