יש לי את ההוא גברא (זה העיקרי) ההוא ינוקא וההוא קרוקודילא

חדר חדר ושואלים אם אפשר לשמח ולשיר. ואז- שרים.  

ממש כיף מספק ולא מסובך. היינו עושים את זה בשערי צדק כל מוצ"ש ישיבה.

אבל יצאנו עם צוות גדול של הפקה לא משנה ..

בגדול נכנסנו לחדרים (שמורשים כניסה) ישבנו דברנו איתם, גרמנו להם לצחוק ,אפילו קשרנו להם בלונים על המיטות חחח

שמנו שירים במסדרונות וחילקנו ממתקים שקיות הפתעה לכולם .. שלחנו לכולם חיוכים חמים ,הצטלמנו..  (ועוד..)

וואי הילדים היו כאלה מתוקים ♥ קשרתי להם על היד בלונים וממתק והם רצו קפצו והיו כ"כ מבסוטיים !!!!

זה היה כייף אדירררררר!! נראלי הייתי יותר מבסוטית מהילדים עם הבלונים !

בעיקרון לא חייב את כל הצוות הזה בשביל לגרום למישהו להרגיש טוב..

מספיק שתכנסו כמה חבר'ה טובים עם בלונים לאווירה ,אבל הכי חשוב זה להיכנס עם חיוך גדול

תשבו תדברו תצחיקו אותם -תחלקו להם סוכריות גומי חחח מה שתרצו ..

ואתה יודע ,לזרוק משפטי חיזוק תמיד עוזר תזרמו עם זה הכי טבעי שיש -ככה זה יצא הכי יפה..

 (הייתי רוצה לבואו גם ^-^ חח..) בהצלחה! וכל הכבוד לכם |מצדיעה|  !!!!!!

אסור לבנות לשיר לבנים!

נכנסים לחדרים, עוברים בין המיטות שואלים מה שלום החולה,ואיך הוא מרגיש ומאחלים רופאה שלמה... אנחנו עשינו אתזה ואנשים היו כ"כ מאושרים וכ"כ בירכו אותנו...  הבאנו גם טופי למי שרצה...

אם אתם בקטע של לשיר וזה אז להביא גיטרה ודרוביקה להיכנס לחדרים ולשאול את החולה איזה שיר הוא רוצה ופשוט לשיר ולנגן.

אבל מינסיון,רק הלשאול מה שלומו הזה זה כבר עושה טוב... אנשים כ"כ שמחו שזה היה מדהיים

להיכנס לחדרים, לשאול אם אפשר לרקוד ולנגן, ופשוט לעשות את זה עם שמחה! מדהים לראות איך אנשים מתחילים לחייך!

ולא להתפדח, לא מסובך מדיי...

להיכנס אליהם, להתעלם מהחולי ופשוט לתת להם יחס. להם עצמם. זה עושה להם הרגשה מדהימה.

איתך?!?!

וואו.

כל מה שהובא לעיל עוזר.

אבל יש קפריזות של מי שתקוע בבי"ח, אז א"א לדעת.

אפשר להציע שתשבו עם התינוק לחצי שעה. לתת להורים זמן לאיזה שיחת טלפון, לשתות קפה, לצאת לנשום אוויר חניונים..

ממליצה ללכת למחלקות סיעודיות, בד"כ לא הולכים לשם ואין כמעט משמחים...

לבוא עם שמחה, אפשר להביא בלונים (זה תמיד מוסיף) או פתקים כאלה עם איחול חג שמח 

לשאול אנשים מה שלומם ולהקשיב

כל הכבוד ותזכו למצוות

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....