בלי לדעת כלום ממה שידעו כולם אז.

בחיים לא הייתי הולך אחריו בחייו, ומי יודע איזה אנטי היה לי ממנו גם אחרי מותו.

הוא היה אדם גדול, מדהים, קדוש, אוהב כ"כ, אבל הלך בדרך מסוכנת ממש.

אגב, בתור חסיד גדול של תורת הרב, אני לא יודע אם הייתי הולך אחריו בחייו אם הייתי חרדי...

בס"ד
דרכו של הרב קרליבך הייתה מורכבת, זה ברור.
אך התוצאות הנפלאות שלה מראות שיש הרבה אמת במעשיו.
כמו כן להוקיע אדם משיראל צריך ברור אמיתי וחזק של בי"ד.
ולא של מעבירי רכילות להנאתם.
 

וביתר שאת בחציפות שכזו...

בבקשה תקרא ותלמד היטב את הגמרא ואת רש"י על "מפרסמין את ...."  מסכת יומא דף פו עמוד ב.

 זה לגמרי לא בסדר לקפוץ ולהגיד "קדוש קדוש" ושאנשים עלולים להאמין לך ולהבין שזה קדוש קדוש כל מה שהיה באמת.

להתבטא בצורה חצופה ושערורייתית כמו שאתה עשית.

סיסמאות כמו שזרקת כאן  קל מאוד לזרוק, אני בסך הכל מוחה על כבוד תלמידי חכמים.

אין לי עניין ליצור כאן דיון שימשוך עוד ביזוי תלמידי חכמים כמו שעשית במקומות אחרים בפורומים ועיון קל מאוד בכרטיס האישי שלך יוכיח איך אתה קורא לרבנים שדבריהם לא מתיישבים עם דעתך. כל טוב לך, מאחל לך לחזור בתשובה במהירות

חיים טובים!

אתה שוב משמיץ אותי על הקפדה על כבוד התורה ונושאיה , כאשר אתה , על סמך דמיון וחוסר ידע מחליט להתעלם מגמרות מפורשות ומגדולי חכמי העבר והווה .

 אז אתה החלטת שצריך לכבד  ולסגוד לכל מי שבתיקשורת מדביקים לו תואר רב , כמו למשל אריק אשארמן  ראש "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם" שזה ארגון בעד  שונאי ישראל. . ואין לך שום זכות לדרוש מכולם כן לכבד אותו . ואתה יכול להגיד שכל מי שלהגיד עליו שהוא בעד שונאי ישראל זה "צורה חצופה ושערורייתית" .

 אז אתה מספר שאתה  מכיר את החפץ חיים, ולכן אתה סוגד לכל מי שמדביקים לו תואר רב.  .

 אני יודע  מי זה אריק אשרמן.

וסיפר לנו ממשוכות, כבר כמה שנים, סיפורים עליו - כנראה כן "מכיר" אותו, ובטח יותר ממך, ולבטח לכל הפחות כמו מה ש"כולם ידעו אז" (בנוגע לרב שלי - לא מדובר באדם צעיר...אדם בן 60-70 כיום)

ומסתבר שהדברים שהרב שלי ידע לא בדיוק מתיישבים עם החציפות שיש בדבריך. ולא פעם חציפות כזאת ראיתי בדבריך כלפי רבנים אחרים ודרכים אחרות משלך, בהתנשאות ובחשיבה שמותר ורואי לכתוב כל דבר.

לא מתאים, וזהו.

כל טוב וחג שמח לכולם.

איני יודע למי אתה מתכוון כשאתה מזכיר משהו :" כותבי דברים נוצריים" . אבל אין לכנות כותב דברים נוצריים בתואר רב.

 אתה יכול לכתוב שלא זכית להבין את דברי , או שאין לך מספיק ידע לגבחי מה שאני כותב , אבל אין לך שום התר לכתוב נגד דברי כשאין לך מושג בנושא.

הצדיק הטהור מבדיל בין רשעה לצדק, בין כפירה לאמונה בין בערות לחכמה .

 אז אתה רוצה לקרוא לאריק אשרמן מ"רבנים למען " בשם "הרב אשרמן" ? בעיה שלך!  אל תדרוש מצודקים מאמינים וחכמים לקרוא לו "הרב אשרמן".

 (  אתה תמשיך ותגיב משהו . שתגיב.  )

הנלוזה.
 

אבל אל תדאג, אם תמשיך בדרך הזאת ככל הנראה תחסם מהר מאוד על ידי ההנהלה כאן שלא יותר מידי נותנת למשתמשים להשתלח ברבנים כרצונם.

אני, זה בטוח, לא אצטער מזה. 

אתה משקר שקר גס !    לא זלזלתי באף תלמיד חכם !

 אתה הוא זה שמנסה כל הזמן לגרום לי לכתוב מידע , שאתה יודע שאני נמנע מלכותבו .

איך דברים מתנהלים באתר...
אתה בהחלט זלזלת בכמה תלמידי חכמים (לא רק עכשיו...). אני לא מנסה לגרום לך לכתוב כלום, אני נטו מתבסס על דברים שכתבת כבר קודם. אז תחסוך מאיתנו את ההתבכיינות.

אתה כתבת מה שכתבת, אני גיניתי מה שגיניתי ומחיתי על כבוד תלמידי חכמים כמו שעשו גם אלעד, ולשם, ועוד... (שוב, לא רק במקרה הזה, וד"ל). כואב לך? סורי, בעיה שלך בלבד. אתה כותב משהו אל תצפה שאף אחד לא יעז לפתוח את הפה או המקלדת שלו מול מה שכתבת, גם בחריפות גדולה מאוד.

כל טוב, וכמו שאמרתי כבר קודם - רפואה שלמה, יהודי

לא שמר נגיעה,

וחיבק מתוך אהבה גדולה נשים בהופעותיו,

ואף רקד עם מחבלות ערביות

כאשר ביקר פעם בכלא רמלה.

(אני יודע על פעם אחת.)

וכאשר הייתי ילד קטן, והרב קרליבך

הופיע במקום מגורי,

אמא שלי אסרה עלי בכל תוקף

ללכת להופעה.

(ולא, אני לא משתייך לציבור החרדי).

אני די בטוח שכל אלה שקפצו

להגן על קדושתו ותקפו במילים חריפות

את מי שהעז לרמוז שאולי הרב קרליבך

לא היה מושלם,

(אגב: ממש לרמוז. לגמרי. הוא לא אמר שום דבר.)

היו תוקפים באותה חריפות בדיוק

את הרב קרליבך בעצמו

אם הם היו מכירים אותו לפני 30 שנה.

אני מאוד אוהב את השירים שלו

ושר אותם בכל הזדמנות,

אבל לא בכדי ההצלחה הגדולה ביותר שלו

התרחשה רק לאחר מותו.

אני אחדש לך - גם הרבנים שקיימים כיום לא מושלמים.

ובכל זאת להחציף פנים (ו"רק רמז", במטותא ממך...אנחנו אנשים בוגרים, אנא...) ככה, כנגד רב כזה או אחר, וכו' - לא שייך ולא מקובל.

ולו זו, אף זו, שלצערי זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה ממשתמש זה יחס הזוי לתלמידי חכמים, יחס לא מכבד, ויחס מכפיר. 

אבל אנא, לא לנסות לסלף ולהגדיר כאילו אני ועוד כמה הפכנו אותו למושלם. כי זה פתטי לחלוטין. 

כל מה שהוא כתב זה

"בלי לדעת כלום ממה שידעו אז".

אני כתבתי דברים הרבה יותר מפורשים,

ולא דברים שהיו בלתי ידועים לאנשים

אפילו היום!!

ומופיעים בכל ספר שיצא על הרב קרליבך.

אני לא מבין איפה החצפת הפנים כאן.

יכול להיות שנתקלת בו בשרשורים אחרים,

אני לא יודע למה אתה מתכוון ואין לי מה להגיד על זה.

אבל החצי משפט הזה שהוא כתב - 

לגיטימי לגמרי, נכון כנכון היום

וממש ממש לא מתחצף.

היתה דרכו, שלדעתו היתה הוצאת אנשים משאול - ומעין מי שאומרת הגמרא שהיה מרכיב את הכלה על כתפיו ואמר לתלמידיו ששאלו, שאם "דמי בעינייכו ככשורא", כלומר, אם זה מרגיש לכם כמו לקחת קרש, אתם יכולים.

הוא עסק בתורה הרבה, בעומק ושייכות פנימית, וכנראה סמך על כך שזה יצילו.

בוודאי זו אינה דרך לרבים.

אבל אי אפשר להכחיש, שבצד אלו שהתקיפוהו, הרי שכאלו שהכירוהו מקרוב, גם הגנו עליו.

היתה פעם שרצה להגיע לכותל, ומספר "חרדים" תכננו איזה "מארב" - וכדי למנוע את זה, התלוו אליו שני אדמורי"ם ידועים..

הרצי"ה שנפגש איתו, אמר שהוא מגיע למקומות שאף אחד אחר לא מגיע.

אשר על כן, בוודאי שאין ללמוד מהנהגה שאינה מדוייקת עפ"י ההלכה. 

אבל כאשר מדברים לגביו אישית, שהוא בוודאי מזכה הרבים גדול, ורבים השיב מעוון, ראוי לדון לכף זכות גם בענין זה. 

הסבּרה לגבי מה שהזכיר "עין הקורא"]

לכאורה לא כ"כ קשה. הוא ידע שאצלו זה לא יעשה כלום, מחמת מעלתו (דומני שזה רבי יוחנן). המשפט הנ"ל מדבר ביסודו על משהו קבוע, ומזה לומדים בכללות על הזהירות בעניינים אלו. בפשטות, אינו סותר חריגים כאלו.

דומני ששמעתי שיש ריטב"א (לא עיינתי כרגע), שגם בדורות שאח"כ היו גדולים מיוחדים שנהגו באופן דומה (מדובר שם  על רב אחא).

אבל הסיפורים בגמרא, שאתה מדבר עליהם, באים להראות כמה צריך להיזהר. בד"כ זה סיפורים של כאלו שהעידו על עצמם.

מסתבר, שבמקרה כזה, שמדובר במקום שנוכחים בו רבים, והוא אירוע חד פעמי, אכן תלוי אם גורם להרהור הלב או לא. אצל חסיד כזה, ידע שלא - והסביר לתלמידיו את הגדר.

והחינוך אומר שאכן בהיות שזה היה במקום מצוה, ואלו היו חסידים שעמלים בתורה כל הזמן, והיו כמלאכים וידעו שלא יעורר בהם, והיו מפורסמים בכך, לכן נהגו כך.

הנושא שמדובר הוא לא עצם-האיסור, אלא אם עלול להביא לאיסור, כולל בהרהור.

אז הקושיה שלך נכונה. אבל כנראה יש חריגים מיוחדים.

אבל פה, דומני שזה לא דבר שהוא גזירת חכמים בפני עצמה - אלא יחד עם מה שזה גורם (כלומר: לא כמו הדוגמה שהבאת לגבי הטיית הנר,שנאסרה בפני עצמה כבר). אלא שסתם אדם, לא יכול להתחיל לעשות חשבונות מה זה גורם, אין לדבר סוף..

ואתה רואה שספר החינוך מסביר כך מעשים אלו. וכן הריטב"א.

אתה צודק בתחושה היסודית, שאנחנו צריכים להתייחס לדברים כאלו בצור דברים מוחלטים. לא לתת אחיזה ליצה"ר.

איסור דאורייתא!

האחת, שמה שכתבתי "לגבי האיסור לבטל גזירת חכמים", היה על מה שכתב שעקרונית, לא רק בנושא זה, אדם לא יכול לבטל גזירת חכמים.

דבר שני, בנגיעה שאינה להנאה ודרך חיבה - לכאורה אין "איסור דאורייתא"..

ועיין בדברי ספר החינוך שציטטתי.

(למשל, צורך רפואי גם שלא פיקו"נ, אם אין בו כל הנאה, מותר בפשטות. לא אומר להלכה חלילה, לא זה המקום ולא אני האדם)

וגם מה שאמר רבך, הרי מפורש הבאתי ראשונים שמסבירים לא כך.

יש מקום עוד לעיין בנושא הזה. כתבת דברים חשובים. אבל נראה לי שלא כאן המקום לדיון רחב. וכמו שאומרים, צריך לימוד...

קודם כל  על כל נושא הנגיעה יש הגדרה לא רעה בויקיפדיה  :

"האיסור, המכונה גם בשם איסור נגיעה, הקיים בהלכה היהודית על מגע תאוותני בין גבר לאשה האסורה עליו באיסור עריות. " .

 למעשה כל אשה היא או נשואה או לא טובלת וממילא על כולם יש איסור.

 מקרה ברור של נגיעה שלא לחיבה הוא המקרה של ברוריה שבעטה בתלמיד בישיבה. אן של רב חיא שהרכיב כלה כשבעיניו היא בול-עץ.

קריטריון שלי להבחנה בין נגיעה לתאוה לסתם נגיעה .

( ואני יודע שאני נכנס לגוב חיות טרף ! ) .

 כלל 1.

 אם אתה מתאמץ בכל הכוח להוכיח שנגיעה מסויימת היא לא נגיעה של תאווה ולכן מותרת אז  ברור שאצלך היא כן לתאוה ולך היא אסורה!

כלל 2

 אם כולם אומרים על נגיעה מסויימת שהיא סתם , ואתה מנסה בכל הכוח להוכיח שהיא של תאוה - אז משהו לא בסדר אצלך.

 מועדים לשמחה

היה יותר לצורך לתקוף דברים מסויימים, כדי שלא ימשכו אחרים להתנהג כמותו בהם.

היום, עדיף להתמקד יותר בצדדים החיוביים והמופלאים שבאישיותו.

קודם כל למען הדיוק לא כתוב על תנא אלא על אמורא:

כתובות דף יז עמוד א

 "רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא " .

תרגום חפשי:

רב אחא היה מרכיב כלה על כתפו ורוקד. אמרו לו חכמים : האם מותר גם לנו לעשות כך ?אמר להם : אם התחושה שלכם כלפיה היא כמו כלפי קרש- מותר , ואם לא - אסור "

כלומר לא היתה לו שום הנאה מהרכבת הכלה והוא קיים מצות שימוח כלה, ואת הדבקת לו עבירה! 

וברור משם שבכל מקרה שיש תחושת הנאה גופנית המגע אסור !

 בשום אופן אסור להשוות את זה למגע לשם הנאה.

מועדים לשמחה

מועדים לשמחה.

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....

ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים

לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....

זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.

אנחנו לומדים מזה.

תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.

פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!

ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות

ניבטים גם אם השם בדוי...

ו...בבקשה!

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

אבל ערוץ 7 לא מפתיע בהתנהגות הזו. אמנם לאחרונה זה קצת נרגע, אבל בשנים האחרונןת הייתה תחרות סמויה לא מוכרזת בין ערוץ 7 לבין סרוגים מי יצליח להפוך ל"הארץ" לדתיים