בלי לדעת כלום ממה שידעו כולם אז.

בחיים לא הייתי הולך אחריו בחייו, ומי יודע איזה אנטי היה לי ממנו גם אחרי מותו.

הוא היה אדם גדול, מדהים, קדוש, אוהב כ"כ, אבל הלך בדרך מסוכנת ממש.

אגב, בתור חסיד גדול של תורת הרב, אני לא יודע אם הייתי הולך אחריו בחייו אם הייתי חרדי...

בס"ד
דרכו של הרב קרליבך הייתה מורכבת, זה ברור.
אך התוצאות הנפלאות שלה מראות שיש הרבה אמת במעשיו.
כמו כן להוקיע אדם משיראל צריך ברור אמיתי וחזק של בי"ד.
ולא של מעבירי רכילות להנאתם.
 

וביתר שאת בחציפות שכזו...

בבקשה תקרא ותלמד היטב את הגמרא ואת רש"י על "מפרסמין את ...."  מסכת יומא דף פו עמוד ב.

 זה לגמרי לא בסדר לקפוץ ולהגיד "קדוש קדוש" ושאנשים עלולים להאמין לך ולהבין שזה קדוש קדוש כל מה שהיה באמת.

להתבטא בצורה חצופה ושערורייתית כמו שאתה עשית.

סיסמאות כמו שזרקת כאן  קל מאוד לזרוק, אני בסך הכל מוחה על כבוד תלמידי חכמים.

אין לי עניין ליצור כאן דיון שימשוך עוד ביזוי תלמידי חכמים כמו שעשית במקומות אחרים בפורומים ועיון קל מאוד בכרטיס האישי שלך יוכיח איך אתה קורא לרבנים שדבריהם לא מתיישבים עם דעתך. כל טוב לך, מאחל לך לחזור בתשובה במהירות

חיים טובים!

אתה שוב משמיץ אותי על הקפדה על כבוד התורה ונושאיה , כאשר אתה , על סמך דמיון וחוסר ידע מחליט להתעלם מגמרות מפורשות ומגדולי חכמי העבר והווה .

 אז אתה החלטת שצריך לכבד  ולסגוד לכל מי שבתיקשורת מדביקים לו תואר רב , כמו למשל אריק אשארמן  ראש "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם" שזה ארגון בעד  שונאי ישראל. . ואין לך שום זכות לדרוש מכולם כן לכבד אותו . ואתה יכול להגיד שכל מי שלהגיד עליו שהוא בעד שונאי ישראל זה "צורה חצופה ושערורייתית" .

 אז אתה מספר שאתה  מכיר את החפץ חיים, ולכן אתה סוגד לכל מי שמדביקים לו תואר רב.  .

 אני יודע  מי זה אריק אשרמן.

וסיפר לנו ממשוכות, כבר כמה שנים, סיפורים עליו - כנראה כן "מכיר" אותו, ובטח יותר ממך, ולבטח לכל הפחות כמו מה ש"כולם ידעו אז" (בנוגע לרב שלי - לא מדובר באדם צעיר...אדם בן 60-70 כיום)

ומסתבר שהדברים שהרב שלי ידע לא בדיוק מתיישבים עם החציפות שיש בדבריך. ולא פעם חציפות כזאת ראיתי בדבריך כלפי רבנים אחרים ודרכים אחרות משלך, בהתנשאות ובחשיבה שמותר ורואי לכתוב כל דבר.

לא מתאים, וזהו.

כל טוב וחג שמח לכולם.

איני יודע למי אתה מתכוון כשאתה מזכיר משהו :" כותבי דברים נוצריים" . אבל אין לכנות כותב דברים נוצריים בתואר רב.

 אתה יכול לכתוב שלא זכית להבין את דברי , או שאין לך מספיק ידע לגבחי מה שאני כותב , אבל אין לך שום התר לכתוב נגד דברי כשאין לך מושג בנושא.

הצדיק הטהור מבדיל בין רשעה לצדק, בין כפירה לאמונה בין בערות לחכמה .

 אז אתה רוצה לקרוא לאריק אשרמן מ"רבנים למען " בשם "הרב אשרמן" ? בעיה שלך!  אל תדרוש מצודקים מאמינים וחכמים לקרוא לו "הרב אשרמן".

 (  אתה תמשיך ותגיב משהו . שתגיב.  )

הנלוזה.
 

אבל אל תדאג, אם תמשיך בדרך הזאת ככל הנראה תחסם מהר מאוד על ידי ההנהלה כאן שלא יותר מידי נותנת למשתמשים להשתלח ברבנים כרצונם.

אני, זה בטוח, לא אצטער מזה. 

אתה משקר שקר גס !    לא זלזלתי באף תלמיד חכם !

 אתה הוא זה שמנסה כל הזמן לגרום לי לכתוב מידע , שאתה יודע שאני נמנע מלכותבו .

איך דברים מתנהלים באתר...
אתה בהחלט זלזלת בכמה תלמידי חכמים (לא רק עכשיו...). אני לא מנסה לגרום לך לכתוב כלום, אני נטו מתבסס על דברים שכתבת כבר קודם. אז תחסוך מאיתנו את ההתבכיינות.

אתה כתבת מה שכתבת, אני גיניתי מה שגיניתי ומחיתי על כבוד תלמידי חכמים כמו שעשו גם אלעד, ולשם, ועוד... (שוב, לא רק במקרה הזה, וד"ל). כואב לך? סורי, בעיה שלך בלבד. אתה כותב משהו אל תצפה שאף אחד לא יעז לפתוח את הפה או המקלדת שלו מול מה שכתבת, גם בחריפות גדולה מאוד.

כל טוב, וכמו שאמרתי כבר קודם - רפואה שלמה, יהודי

לא שמר נגיעה,

וחיבק מתוך אהבה גדולה נשים בהופעותיו,

ואף רקד עם מחבלות ערביות

כאשר ביקר פעם בכלא רמלה.

(אני יודע על פעם אחת.)

וכאשר הייתי ילד קטן, והרב קרליבך

הופיע במקום מגורי,

אמא שלי אסרה עלי בכל תוקף

ללכת להופעה.

(ולא, אני לא משתייך לציבור החרדי).

אני די בטוח שכל אלה שקפצו

להגן על קדושתו ותקפו במילים חריפות

את מי שהעז לרמוז שאולי הרב קרליבך

לא היה מושלם,

(אגב: ממש לרמוז. לגמרי. הוא לא אמר שום דבר.)

היו תוקפים באותה חריפות בדיוק

את הרב קרליבך בעצמו

אם הם היו מכירים אותו לפני 30 שנה.

אני מאוד אוהב את השירים שלו

ושר אותם בכל הזדמנות,

אבל לא בכדי ההצלחה הגדולה ביותר שלו

התרחשה רק לאחר מותו.

אני אחדש לך - גם הרבנים שקיימים כיום לא מושלמים.

ובכל זאת להחציף פנים (ו"רק רמז", במטותא ממך...אנחנו אנשים בוגרים, אנא...) ככה, כנגד רב כזה או אחר, וכו' - לא שייך ולא מקובל.

ולו זו, אף זו, שלצערי זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה ממשתמש זה יחס הזוי לתלמידי חכמים, יחס לא מכבד, ויחס מכפיר. 

אבל אנא, לא לנסות לסלף ולהגדיר כאילו אני ועוד כמה הפכנו אותו למושלם. כי זה פתטי לחלוטין. 

כל מה שהוא כתב זה

"בלי לדעת כלום ממה שידעו אז".

אני כתבתי דברים הרבה יותר מפורשים,

ולא דברים שהיו בלתי ידועים לאנשים

אפילו היום!!

ומופיעים בכל ספר שיצא על הרב קרליבך.

אני לא מבין איפה החצפת הפנים כאן.

יכול להיות שנתקלת בו בשרשורים אחרים,

אני לא יודע למה אתה מתכוון ואין לי מה להגיד על זה.

אבל החצי משפט הזה שהוא כתב - 

לגיטימי לגמרי, נכון כנכון היום

וממש ממש לא מתחצף.

היתה דרכו, שלדעתו היתה הוצאת אנשים משאול - ומעין מי שאומרת הגמרא שהיה מרכיב את הכלה על כתפיו ואמר לתלמידיו ששאלו, שאם "דמי בעינייכו ככשורא", כלומר, אם זה מרגיש לכם כמו לקחת קרש, אתם יכולים.

הוא עסק בתורה הרבה, בעומק ושייכות פנימית, וכנראה סמך על כך שזה יצילו.

בוודאי זו אינה דרך לרבים.

אבל אי אפשר להכחיש, שבצד אלו שהתקיפוהו, הרי שכאלו שהכירוהו מקרוב, גם הגנו עליו.

היתה פעם שרצה להגיע לכותל, ומספר "חרדים" תכננו איזה "מארב" - וכדי למנוע את זה, התלוו אליו שני אדמורי"ם ידועים..

הרצי"ה שנפגש איתו, אמר שהוא מגיע למקומות שאף אחד אחר לא מגיע.

אשר על כן, בוודאי שאין ללמוד מהנהגה שאינה מדוייקת עפ"י ההלכה. 

אבל כאשר מדברים לגביו אישית, שהוא בוודאי מזכה הרבים גדול, ורבים השיב מעוון, ראוי לדון לכף זכות גם בענין זה. 

הסבּרה לגבי מה שהזכיר "עין הקורא"]

לכאורה לא כ"כ קשה. הוא ידע שאצלו זה לא יעשה כלום, מחמת מעלתו (דומני שזה רבי יוחנן). המשפט הנ"ל מדבר ביסודו על משהו קבוע, ומזה לומדים בכללות על הזהירות בעניינים אלו. בפשטות, אינו סותר חריגים כאלו.

דומני ששמעתי שיש ריטב"א (לא עיינתי כרגע), שגם בדורות שאח"כ היו גדולים מיוחדים שנהגו באופן דומה (מדובר שם  על רב אחא).

אבל הסיפורים בגמרא, שאתה מדבר עליהם, באים להראות כמה צריך להיזהר. בד"כ זה סיפורים של כאלו שהעידו על עצמם.

מסתבר, שבמקרה כזה, שמדובר במקום שנוכחים בו רבים, והוא אירוע חד פעמי, אכן תלוי אם גורם להרהור הלב או לא. אצל חסיד כזה, ידע שלא - והסביר לתלמידיו את הגדר.

והחינוך אומר שאכן בהיות שזה היה במקום מצוה, ואלו היו חסידים שעמלים בתורה כל הזמן, והיו כמלאכים וידעו שלא יעורר בהם, והיו מפורסמים בכך, לכן נהגו כך.

הנושא שמדובר הוא לא עצם-האיסור, אלא אם עלול להביא לאיסור, כולל בהרהור.

אז הקושיה שלך נכונה. אבל כנראה יש חריגים מיוחדים.

אבל פה, דומני שזה לא דבר שהוא גזירת חכמים בפני עצמה - אלא יחד עם מה שזה גורם (כלומר: לא כמו הדוגמה שהבאת לגבי הטיית הנר,שנאסרה בפני עצמה כבר). אלא שסתם אדם, לא יכול להתחיל לעשות חשבונות מה זה גורם, אין לדבר סוף..

ואתה רואה שספר החינוך מסביר כך מעשים אלו. וכן הריטב"א.

אתה צודק בתחושה היסודית, שאנחנו צריכים להתייחס לדברים כאלו בצור דברים מוחלטים. לא לתת אחיזה ליצה"ר.

איסור דאורייתא!

האחת, שמה שכתבתי "לגבי האיסור לבטל גזירת חכמים", היה על מה שכתב שעקרונית, לא רק בנושא זה, אדם לא יכול לבטל גזירת חכמים.

דבר שני, בנגיעה שאינה להנאה ודרך חיבה - לכאורה אין "איסור דאורייתא"..

ועיין בדברי ספר החינוך שציטטתי.

(למשל, צורך רפואי גם שלא פיקו"נ, אם אין בו כל הנאה, מותר בפשטות. לא אומר להלכה חלילה, לא זה המקום ולא אני האדם)

וגם מה שאמר רבך, הרי מפורש הבאתי ראשונים שמסבירים לא כך.

יש מקום עוד לעיין בנושא הזה. כתבת דברים חשובים. אבל נראה לי שלא כאן המקום לדיון רחב. וכמו שאומרים, צריך לימוד...

קודם כל  על כל נושא הנגיעה יש הגדרה לא רעה בויקיפדיה  :

"האיסור, המכונה גם בשם איסור נגיעה, הקיים בהלכה היהודית על מגע תאוותני בין גבר לאשה האסורה עליו באיסור עריות. " .

 למעשה כל אשה היא או נשואה או לא טובלת וממילא על כולם יש איסור.

 מקרה ברור של נגיעה שלא לחיבה הוא המקרה של ברוריה שבעטה בתלמיד בישיבה. אן של רב חיא שהרכיב כלה כשבעיניו היא בול-עץ.

קריטריון שלי להבחנה בין נגיעה לתאוה לסתם נגיעה .

( ואני יודע שאני נכנס לגוב חיות טרף ! ) .

 כלל 1.

 אם אתה מתאמץ בכל הכוח להוכיח שנגיעה מסויימת היא לא נגיעה של תאווה ולכן מותרת אז  ברור שאצלך היא כן לתאוה ולך היא אסורה!

כלל 2

 אם כולם אומרים על נגיעה מסויימת שהיא סתם , ואתה מנסה בכל הכוח להוכיח שהיא של תאוה - אז משהו לא בסדר אצלך.

 מועדים לשמחה

היה יותר לצורך לתקוף דברים מסויימים, כדי שלא ימשכו אחרים להתנהג כמותו בהם.

היום, עדיף להתמקד יותר בצדדים החיוביים והמופלאים שבאישיותו.

קודם כל למען הדיוק לא כתוב על תנא אלא על אמורא:

כתובות דף יז עמוד א

 "רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא " .

תרגום חפשי:

רב אחא היה מרכיב כלה על כתפו ורוקד. אמרו לו חכמים : האם מותר גם לנו לעשות כך ?אמר להם : אם התחושה שלכם כלפיה היא כמו כלפי קרש- מותר , ואם לא - אסור "

כלומר לא היתה לו שום הנאה מהרכבת הכלה והוא קיים מצות שימוח כלה, ואת הדבקת לו עבירה! 

וברור משם שבכל מקרה שיש תחושת הנאה גופנית המגע אסור !

 בשום אופן אסור להשוות את זה למגע לשם הנאה.

מועדים לשמחה

מועדים לשמחה.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.