בלי לדעת כלום ממה שידעו כולם אז.

בחיים לא הייתי הולך אחריו בחייו, ומי יודע איזה אנטי היה לי ממנו גם אחרי מותו.

הוא היה אדם גדול, מדהים, קדוש, אוהב כ"כ, אבל הלך בדרך מסוכנת ממש.

אגב, בתור חסיד גדול של תורת הרב, אני לא יודע אם הייתי הולך אחריו בחייו אם הייתי חרדי...

בס"ד
דרכו של הרב קרליבך הייתה מורכבת, זה ברור.
אך התוצאות הנפלאות שלה מראות שיש הרבה אמת במעשיו.
כמו כן להוקיע אדם משיראל צריך ברור אמיתי וחזק של בי"ד.
ולא של מעבירי רכילות להנאתם.
 

וביתר שאת בחציפות שכזו...

בבקשה תקרא ותלמד היטב את הגמרא ואת רש"י על "מפרסמין את ...."  מסכת יומא דף פו עמוד ב.

 זה לגמרי לא בסדר לקפוץ ולהגיד "קדוש קדוש" ושאנשים עלולים להאמין לך ולהבין שזה קדוש קדוש כל מה שהיה באמת.

להתבטא בצורה חצופה ושערורייתית כמו שאתה עשית.

סיסמאות כמו שזרקת כאן  קל מאוד לזרוק, אני בסך הכל מוחה על כבוד תלמידי חכמים.

אין לי עניין ליצור כאן דיון שימשוך עוד ביזוי תלמידי חכמים כמו שעשית במקומות אחרים בפורומים ועיון קל מאוד בכרטיס האישי שלך יוכיח איך אתה קורא לרבנים שדבריהם לא מתיישבים עם דעתך. כל טוב לך, מאחל לך לחזור בתשובה במהירות

חיים טובים!

אתה שוב משמיץ אותי על הקפדה על כבוד התורה ונושאיה , כאשר אתה , על סמך דמיון וחוסר ידע מחליט להתעלם מגמרות מפורשות ומגדולי חכמי העבר והווה .

 אז אתה החלטת שצריך לכבד  ולסגוד לכל מי שבתיקשורת מדביקים לו תואר רב , כמו למשל אריק אשארמן  ראש "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם" שזה ארגון בעד  שונאי ישראל. . ואין לך שום זכות לדרוש מכולם כן לכבד אותו . ואתה יכול להגיד שכל מי שלהגיד עליו שהוא בעד שונאי ישראל זה "צורה חצופה ושערורייתית" .

 אז אתה מספר שאתה  מכיר את החפץ חיים, ולכן אתה סוגד לכל מי שמדביקים לו תואר רב.  .

 אני יודע  מי זה אריק אשרמן.

וסיפר לנו ממשוכות, כבר כמה שנים, סיפורים עליו - כנראה כן "מכיר" אותו, ובטח יותר ממך, ולבטח לכל הפחות כמו מה ש"כולם ידעו אז" (בנוגע לרב שלי - לא מדובר באדם צעיר...אדם בן 60-70 כיום)

ומסתבר שהדברים שהרב שלי ידע לא בדיוק מתיישבים עם החציפות שיש בדבריך. ולא פעם חציפות כזאת ראיתי בדבריך כלפי רבנים אחרים ודרכים אחרות משלך, בהתנשאות ובחשיבה שמותר ורואי לכתוב כל דבר.

לא מתאים, וזהו.

כל טוב וחג שמח לכולם.

איני יודע למי אתה מתכוון כשאתה מזכיר משהו :" כותבי דברים נוצריים" . אבל אין לכנות כותב דברים נוצריים בתואר רב.

 אתה יכול לכתוב שלא זכית להבין את דברי , או שאין לך מספיק ידע לגבחי מה שאני כותב , אבל אין לך שום התר לכתוב נגד דברי כשאין לך מושג בנושא.

הצדיק הטהור מבדיל בין רשעה לצדק, בין כפירה לאמונה בין בערות לחכמה .

 אז אתה רוצה לקרוא לאריק אשרמן מ"רבנים למען " בשם "הרב אשרמן" ? בעיה שלך!  אל תדרוש מצודקים מאמינים וחכמים לקרוא לו "הרב אשרמן".

 (  אתה תמשיך ותגיב משהו . שתגיב.  )

הנלוזה.
 

אבל אל תדאג, אם תמשיך בדרך הזאת ככל הנראה תחסם מהר מאוד על ידי ההנהלה כאן שלא יותר מידי נותנת למשתמשים להשתלח ברבנים כרצונם.

אני, זה בטוח, לא אצטער מזה. 

אתה משקר שקר גס !    לא זלזלתי באף תלמיד חכם !

 אתה הוא זה שמנסה כל הזמן לגרום לי לכתוב מידע , שאתה יודע שאני נמנע מלכותבו .

איך דברים מתנהלים באתר...
אתה בהחלט זלזלת בכמה תלמידי חכמים (לא רק עכשיו...). אני לא מנסה לגרום לך לכתוב כלום, אני נטו מתבסס על דברים שכתבת כבר קודם. אז תחסוך מאיתנו את ההתבכיינות.

אתה כתבת מה שכתבת, אני גיניתי מה שגיניתי ומחיתי על כבוד תלמידי חכמים כמו שעשו גם אלעד, ולשם, ועוד... (שוב, לא רק במקרה הזה, וד"ל). כואב לך? סורי, בעיה שלך בלבד. אתה כותב משהו אל תצפה שאף אחד לא יעז לפתוח את הפה או המקלדת שלו מול מה שכתבת, גם בחריפות גדולה מאוד.

כל טוב, וכמו שאמרתי כבר קודם - רפואה שלמה, יהודי

לא שמר נגיעה,

וחיבק מתוך אהבה גדולה נשים בהופעותיו,

ואף רקד עם מחבלות ערביות

כאשר ביקר פעם בכלא רמלה.

(אני יודע על פעם אחת.)

וכאשר הייתי ילד קטן, והרב קרליבך

הופיע במקום מגורי,

אמא שלי אסרה עלי בכל תוקף

ללכת להופעה.

(ולא, אני לא משתייך לציבור החרדי).

אני די בטוח שכל אלה שקפצו

להגן על קדושתו ותקפו במילים חריפות

את מי שהעז לרמוז שאולי הרב קרליבך

לא היה מושלם,

(אגב: ממש לרמוז. לגמרי. הוא לא אמר שום דבר.)

היו תוקפים באותה חריפות בדיוק

את הרב קרליבך בעצמו

אם הם היו מכירים אותו לפני 30 שנה.

אני מאוד אוהב את השירים שלו

ושר אותם בכל הזדמנות,

אבל לא בכדי ההצלחה הגדולה ביותר שלו

התרחשה רק לאחר מותו.

אני אחדש לך - גם הרבנים שקיימים כיום לא מושלמים.

ובכל זאת להחציף פנים (ו"רק רמז", במטותא ממך...אנחנו אנשים בוגרים, אנא...) ככה, כנגד רב כזה או אחר, וכו' - לא שייך ולא מקובל.

ולו זו, אף זו, שלצערי זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה ממשתמש זה יחס הזוי לתלמידי חכמים, יחס לא מכבד, ויחס מכפיר. 

אבל אנא, לא לנסות לסלף ולהגדיר כאילו אני ועוד כמה הפכנו אותו למושלם. כי זה פתטי לחלוטין. 

כל מה שהוא כתב זה

"בלי לדעת כלום ממה שידעו אז".

אני כתבתי דברים הרבה יותר מפורשים,

ולא דברים שהיו בלתי ידועים לאנשים

אפילו היום!!

ומופיעים בכל ספר שיצא על הרב קרליבך.

אני לא מבין איפה החצפת הפנים כאן.

יכול להיות שנתקלת בו בשרשורים אחרים,

אני לא יודע למה אתה מתכוון ואין לי מה להגיד על זה.

אבל החצי משפט הזה שהוא כתב - 

לגיטימי לגמרי, נכון כנכון היום

וממש ממש לא מתחצף.

היתה דרכו, שלדעתו היתה הוצאת אנשים משאול - ומעין מי שאומרת הגמרא שהיה מרכיב את הכלה על כתפיו ואמר לתלמידיו ששאלו, שאם "דמי בעינייכו ככשורא", כלומר, אם זה מרגיש לכם כמו לקחת קרש, אתם יכולים.

הוא עסק בתורה הרבה, בעומק ושייכות פנימית, וכנראה סמך על כך שזה יצילו.

בוודאי זו אינה דרך לרבים.

אבל אי אפשר להכחיש, שבצד אלו שהתקיפוהו, הרי שכאלו שהכירוהו מקרוב, גם הגנו עליו.

היתה פעם שרצה להגיע לכותל, ומספר "חרדים" תכננו איזה "מארב" - וכדי למנוע את זה, התלוו אליו שני אדמורי"ם ידועים..

הרצי"ה שנפגש איתו, אמר שהוא מגיע למקומות שאף אחד אחר לא מגיע.

אשר על כן, בוודאי שאין ללמוד מהנהגה שאינה מדוייקת עפ"י ההלכה. 

אבל כאשר מדברים לגביו אישית, שהוא בוודאי מזכה הרבים גדול, ורבים השיב מעוון, ראוי לדון לכף זכות גם בענין זה. 

הסבּרה לגבי מה שהזכיר "עין הקורא"]

לכאורה לא כ"כ קשה. הוא ידע שאצלו זה לא יעשה כלום, מחמת מעלתו (דומני שזה רבי יוחנן). המשפט הנ"ל מדבר ביסודו על משהו קבוע, ומזה לומדים בכללות על הזהירות בעניינים אלו. בפשטות, אינו סותר חריגים כאלו.

דומני ששמעתי שיש ריטב"א (לא עיינתי כרגע), שגם בדורות שאח"כ היו גדולים מיוחדים שנהגו באופן דומה (מדובר שם  על רב אחא).

אבל הסיפורים בגמרא, שאתה מדבר עליהם, באים להראות כמה צריך להיזהר. בד"כ זה סיפורים של כאלו שהעידו על עצמם.

מסתבר, שבמקרה כזה, שמדובר במקום שנוכחים בו רבים, והוא אירוע חד פעמי, אכן תלוי אם גורם להרהור הלב או לא. אצל חסיד כזה, ידע שלא - והסביר לתלמידיו את הגדר.

והחינוך אומר שאכן בהיות שזה היה במקום מצוה, ואלו היו חסידים שעמלים בתורה כל הזמן, והיו כמלאכים וידעו שלא יעורר בהם, והיו מפורסמים בכך, לכן נהגו כך.

הנושא שמדובר הוא לא עצם-האיסור, אלא אם עלול להביא לאיסור, כולל בהרהור.

אז הקושיה שלך נכונה. אבל כנראה יש חריגים מיוחדים.

אבל פה, דומני שזה לא דבר שהוא גזירת חכמים בפני עצמה - אלא יחד עם מה שזה גורם (כלומר: לא כמו הדוגמה שהבאת לגבי הטיית הנר,שנאסרה בפני עצמה כבר). אלא שסתם אדם, לא יכול להתחיל לעשות חשבונות מה זה גורם, אין לדבר סוף..

ואתה רואה שספר החינוך מסביר כך מעשים אלו. וכן הריטב"א.

אתה צודק בתחושה היסודית, שאנחנו צריכים להתייחס לדברים כאלו בצור דברים מוחלטים. לא לתת אחיזה ליצה"ר.

איסור דאורייתא!

האחת, שמה שכתבתי "לגבי האיסור לבטל גזירת חכמים", היה על מה שכתב שעקרונית, לא רק בנושא זה, אדם לא יכול לבטל גזירת חכמים.

דבר שני, בנגיעה שאינה להנאה ודרך חיבה - לכאורה אין "איסור דאורייתא"..

ועיין בדברי ספר החינוך שציטטתי.

(למשל, צורך רפואי גם שלא פיקו"נ, אם אין בו כל הנאה, מותר בפשטות. לא אומר להלכה חלילה, לא זה המקום ולא אני האדם)

וגם מה שאמר רבך, הרי מפורש הבאתי ראשונים שמסבירים לא כך.

יש מקום עוד לעיין בנושא הזה. כתבת דברים חשובים. אבל נראה לי שלא כאן המקום לדיון רחב. וכמו שאומרים, צריך לימוד...

קודם כל  על כל נושא הנגיעה יש הגדרה לא רעה בויקיפדיה  :

"האיסור, המכונה גם בשם איסור נגיעה, הקיים בהלכה היהודית על מגע תאוותני בין גבר לאשה האסורה עליו באיסור עריות. " .

 למעשה כל אשה היא או נשואה או לא טובלת וממילא על כולם יש איסור.

 מקרה ברור של נגיעה שלא לחיבה הוא המקרה של ברוריה שבעטה בתלמיד בישיבה. אן של רב חיא שהרכיב כלה כשבעיניו היא בול-עץ.

קריטריון שלי להבחנה בין נגיעה לתאוה לסתם נגיעה .

( ואני יודע שאני נכנס לגוב חיות טרף ! ) .

 כלל 1.

 אם אתה מתאמץ בכל הכוח להוכיח שנגיעה מסויימת היא לא נגיעה של תאווה ולכן מותרת אז  ברור שאצלך היא כן לתאוה ולך היא אסורה!

כלל 2

 אם כולם אומרים על נגיעה מסויימת שהיא סתם , ואתה מנסה בכל הכוח להוכיח שהיא של תאוה - אז משהו לא בסדר אצלך.

 מועדים לשמחה

היה יותר לצורך לתקוף דברים מסויימים, כדי שלא ימשכו אחרים להתנהג כמותו בהם.

היום, עדיף להתמקד יותר בצדדים החיוביים והמופלאים שבאישיותו.

קודם כל למען הדיוק לא כתוב על תנא אלא על אמורא:

כתובות דף יז עמוד א

 "רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא " .

תרגום חפשי:

רב אחא היה מרכיב כלה על כתפו ורוקד. אמרו לו חכמים : האם מותר גם לנו לעשות כך ?אמר להם : אם התחושה שלכם כלפיה היא כמו כלפי קרש- מותר , ואם לא - אסור "

כלומר לא היתה לו שום הנאה מהרכבת הכלה והוא קיים מצות שימוח כלה, ואת הדבקת לו עבירה! 

וברור משם שבכל מקרה שיש תחושת הנאה גופנית המגע אסור !

 בשום אופן אסור להשוות את זה למגע לשם הנאה.

מועדים לשמחה

מועדים לשמחה.

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.