מוזר לכתוב פה... בדרך כלל מהצד השני
אז ככה:
פגעתי בחברות, הרסתי אותן, דממתי להן את הלב..
אבל לא ממקום פוגע, אלא, ממה שעשיתי לעצמי...
יש לי הפרעות אכילה (וזה המעט שבדבר, בכוונה לא רוצה לפרט...)
וזה היה די ידוע... (פחות או יותר)
בסוף, כולם יודעים מזה עכשיו והכל ב"ה יהיה בסדר!!
אבל, עדיין קשה לי ואני נופלת. לייאוש, לרע, לחזור לפעם.
וכשאני משתפת את החברות שלי הן פשוט בוכות... קשה להן לראות את זה.. הן פוחדות לאבד אותי...
ולכן הן החליטו לקחת הפסקה מכל הנושא ומספק ימים לא לדבר איתי...
כי קשה להן, ואני מבינה אותן, הן רגישות ואוהבות..
אבל, אני פוחדת.
פוחדת שמדי פגעתי...
שאבדתי אותן...
וגם תכלס, אני מתגעגעת... לפרוק, לקבל חיבוק.
הכי מפחיד לי שהדבר הזה יפריד אותנו... וכבר נתפדח ופשוט יהיה קשה...