בס"ד

 

למה אדם לא יכול להיות עובד ה' בלי הכיפה?

בס"ד

 

אני נגיד, כן צריך. הכיפה מאוד עוזרת לי.

אבל אני מכיר אנשים שהכיפה לא משנה שום דבר בעבודת ה' שלהם, וחלקם- הלוואי עלי להיות עובד ה' כמותם. אז למה? רק כי מפחדים מהתגובות של הסביבה?

וגם אלא שלא מודים שיש בזה לכל הפחות מידת חסידות.
וחוץ מזה אין עניין להיות מוזרים, זה לא תורם לאף אחד

מידת חסידות איננה חובה, ולכן אם זה מהלך בעל ערך הוא יכול להיות נכון.

הגבתי שאין טעם להיות מוזרים על מה שכתב קמנו בשאלה האם האנשים שהולכים עם כיפה עושים את זה רק משום החברה.
כמו שאמרתי יש פוסקים שאומרים שזה ממש מן הדין.
וגם למי שלא סובר כך, בגלל שהיום כל אחד שקצת מקפיד/מתחזק שם כיפה וזה נהיה סמל הכי בסיסי ליראת שמים, צריך לשים

חובה כיפה!

כיפה שמכסה את כל השערות (ושמעתי גם או את רובם, או רובם הגדול, לא בטוח בזה) זה מידת חסידות.

אומנם המקור של זה מידת חסידות, אבל כי זה המנהג שהתפשט השולחן ערוך קבע את זה כהלכה וחובה לנהוג כן.

וכמו שכתוב במכון התורה והארץ:

מדוע לדעת השולחן ערוך יהיה חיוב לכסות את הראש? כמה אחרונים כתבו שאף השולחן ערוך מסכים שכיסוי ראש מקורו במידת חסידות, אלא שהואיל והדבר התפשט והתרגל בציבור, הוא עבר מגדר של מנהג והפך להיות חיוב הלכתי.

לעומת דרכו של הגר"א, הט"ז ובעקבותיו המשנה ברורה כתבו שהחיוב לכסות את הראש כיום הוא בשל החיוב להיות שונה ממנהגם של הגויים. במצב זה אם אדם לא שם כיסוי ראש, יש בכך חילול ה', ואמירה של כפירה בה'. לכן פוסק הט"ז ועוד פוסקים שאם בטעות התפלל בלי כסוי ראש, חייב הוא לחזור ולהתפלל. להלכה פסקו כמה וכמה אחרונים, שאם גילה שהתפלל בלא כיסוי ראש לא יחזור להתפלל, מחשש לברכה לבטלה לפי שיטת הגאון מוילנא (אף שלגאון עצמו יש מקומות שודאי חייבים בכיסוי ראש כגון באזכרת שם ה', בעמידה לפני רבו ועוד).

המאמר המלא

מן הדין חובה בהזכרת שם ה', בקריאת שמע, בתפילה וכו.
לגבי הליכת 4 אמות בכיסוי ראש יש מי שסובר שזה חיוב מן הדין ויש מי כתב שזו מידת חסידות

כתבתי שתי תגובות מעל את מה שאמרת.
אבל עדיין יש מחלוקת אם זה חובה הלכתית מעיקר הדין או מידת חסידות שהתפשטה למנהג שהקבל על כלל ישראל

שוטר יכול להיות שוטר גם בלי מדים, זה לא מונע את המשטרתיות שלו. 

אממה, אנשים אחרים פחות יתייחסו אליו כשוטר, והגיוני מאוד ששוטר על מדים ירגיש הרבה פחות בנוח לעשות דברים לא לגמרי בסדר שבאזרחי אולי היה לו יותר סבבה- כי הוא יודע מה הוא מייצג ואיך אנשים רואים אותו.

בס"ד

 

אני אחד מהם.

 

יש שלא

יואב שורק.

אהבתי את המהלך שלו.

בס"ד

 

למרות שממנו פחות התרשמתי.

 

אבל אני מכיר בחור יקר ששכנע אותי שלפחות בשבילו זה מיותר.

 

אבל אין לו אומץ..

אבל ביהדות שלו לא צריך להאמין

אני כן.

כואב לקרוא אמירות כאלה. זה פשוט לא נכון.

בעקבות הקריאה בספר התחזקה בי עוד יותר התובנה שכדי לחוות דעה על אדם צריך לברר ולרדת לסוף דעתו, מתוך רצון לשמוע את האמת שבו. ובמקרה הזה מצאתי הרבה אמת ויופי, גם אם הם מסוכנים מעט.

 

בפעם הראשונה שקראתי ראיון איתו קצת נרתעתי, אבל הסתקרנתי.

אז קראתי את הספר, וגיליתי לשמחתי שמדובר באדם מעמיק ושקול, ולמרות שנראה במבט ראשון שהוא פורץ גבולות חיוניים, הוא לא עושה את זה מתוך קלות דעת, אלא מתוך מהלך שמבוסס היטב על לימוד.

זה לא חזון מתפשר, ההפך הגמור. זו שאיפה להחזיר דברים למקורם מתוך אמונה גדולה בקב"ה.

ואם תהיתם - הוא מקיים מצוות בצורה מדוקדקת.

הראיונות איתו נשמעים מתריסים ופופוליסטים, ואף מזלזלים במודל הקיים של היהדות, לדעתי בגלל שיש לתקשורת הנאה להוציא דברים מהקשרם ולהציג אותם כטרנד אופנתי ולא כחזון עמוק וארוך טווח.

צריך לקרוא בזהירות. מכל מקום, הספר נראה אחרת לגמרי.

באופן אבסורדי, הוא אחד האנשים הכי שמרנים (!), רק שהוא מעז לחשוב לבד ולא מקבל דברים כמובנים מאליהם.

חשיבה כזו באמת יכולה להביא למסקנות מרחיקות לכת, ומאפשרת לצאת מהגדרות ומוסכמות חברתיות כובלות (וכמובן, מנגד, יכולות לגרור איתן תופעות הרסניות, אבל הוא מודע לכך).

 

אני חושבת שהוא מבין דבר או שניים בהלכה (מדובר באדם שלמד שנים בישיבה), ולכן הוא לא היה מוריד את הכיפה אלמלא היה פתח כזה והיה לזה בעיניו ערך חיוני (דרך אגב, בלימוד תורה ותפילה הוא מקפיד לשים אותה).

אם תשאל אותי, אני לא אמהר לומר שצריך לוותר על הכיפה, וייתכן שרוב הדעות בהלכה רואות בזה חיוב גמור, אינני יודעת, אבל אני בהחלט מעריכה אותו על הצעד האמיץ שנובע ממניעים אמיתיים ולא בשביל ללכת נגד הזרם.

 

רוב הספר עוסק בסקירה מעמיקה של היהדות תוך ניתוח התהליכים שעברו על התורה שבע"פ.

הוא הציג את הדברים בצורה מאוד יפה, והסכמתי כמעט עם הכל.

 

בחלק השני הוא עוסק בכמה פתרונות, או הצעות, לבעיות שהוצגו בחלק הראשון.

שם היו לי לא מעט קושיות עליו, בעיקר על ההיתכנות של צעד כזה בזירה החברתית העכשווית מבלי שייסטה לכיוונים שאינם לשם שמיים, אבל גם שם ראיתי חשיבה שבעיניי הייתה בכיוון נכון.

(ואם כבר, הבריחה של החברה הדתית מרעיונות כאלה, שהם רדיקליים במידה רבה, עלולה לדחוק אותם למחוזות לא רצויים וליישומם ע"י גורמים שכוונותיהם אינן טהורות, כפי שקרה במהלך ההיסטוריה, לדוגמא בסוגיית הפמיניזם או הציונות).

גם אם המסקנות מעט שגויות, ללא ספק יש באמירות שלו אמת רבה, וחשוב להפנים ולקבל לפחות את חלקן.

 

לא אסתיר, אני גם חושבת שיש בדברים משהו מסוכן וחלקלק והם בהחלט מפחידים אותי (בעיקר מצד הקוראים, שעלולים להבין בצורה מעוותת), וצריך לשקול היטב כל דבר.

אבל בכל שינוי יכולות להיות סכנות. צריך לעשות את השינויים הללו בצורה זהירה ולא חפוזה.

בסופו של דבר הם ייקרו, כי הם חייבים לקרות כחלק מהגאולה.

אשרינו שיש בתוכנו אנשים אמיצים, שמה שמניע אותם הוא הרצון "לתקן עולם במלכות שדי".

 

בשביל לפרוץ גבולות בצורה מרדנית ואקראית לא צריך אומץ.

אבל בשביל לפרוץ גבולות בתוך הגבולות - זה דורש אומץ.

 

והנה ציטוט מקסים שמצאתי באחד הראיונות:

"אני שמרן בסופו של דבר. כל השנים אני מנסה להגן על הערכים שעליהם גדלתי.

פעם גרפולוג אמר לי שאני קונפורמיסט (=הולך בתלם) קיצוני. אני לפעמים צועק 'המלך עירום', אבל זה רק מפני שאני רואה שהמלך עירום, לא כי אני אוהב שהוא עירום. אני מכבד ממסדים, מסורות. אני חושב שאסור להם להיות אנכרוניסטיים. אסור להם לבגוד בהיגיון הפנימי של עצמם, אז לפעמים אני צועק."

 

יצא ארוך סחטיין למי ששרד.

[חתיכת ניצלו"ש]

[מראיונות באמת אי אפשר לדעת כלום]
הצד השווה שבכולם זה שהוא הוציא את הדת מהיהדות והכניס את התרבות

אין ערך לציווי מצד היותו ציווי גרידא.

אכן הוא שקול ומעמיק, גם זיגמונד פרויד, וישעיהו ליבוביץ היו מעמיקים.

לישעיהו ליבוביץ היה גם כיפה על הראש אאל"ט[וגם לאפיפיור ימ"ש]

הוא אדם חושב, יש לו תאוריות יפות מאוד, מאוד כיף לקרוא אותו
אבל התאוריות הטובות שלו לא יכולות להתלבש על היהדות.

באמת כיפה זה דבר באמת שיותר סממן מאשר מצווה ואפשר לוותר עליה

יכול להיות שבוויתור שלו על הכיפה הוא צודק, לא יודע

ובכ"ז בשנים שהוא למד בישיבה הוא היה עם כיפה, כשלאט לאט הוא השתנה
והגיע עד למצב שהעיפו אותו מהישיבה[כשהיה כבר אברך חשוב] אז הוא הוריד אותה
 

אני חושבת שאין כמו לקרוא באופן מסודר את המשנה של האדם כדי להבין את מניעיו.
במיוחד במקרה הנ"ל, כי אני משערת שבמאמרים הוא מדגיש את המסקנות. אבל הדרך שבה הוא הגיע אליהן היא מרתקת וצודקת במידה רבה, גם אם המסקנות עצמן פחות מוצלחות.

מסקנות מוטעות שהם אולי נורא חכמות אבל לא היהדות, לפחות לא זו שאני מאמין בה
הדרך יפה וחכמה ולכן נורא נהנתי לקרוא חלקים ממנה, זה לא אומר שהוא צודק

המסקנות הן אותן מסקנות, זה הכל נובע מאותה גישה שלו,

ואני לא מסכים איתם

ואיתי נמצאים גם הרבנים ואלו שמלמדים אותנו מה ה' רוצה מאיתנו

ומה התורה אומרת לנו, את רוצה ללכת איתו תלכי

גם לרפורמים היו מסקנות

דיון כזה לא רלוונטי באוויר כי לא בטוח שאנחנו מדברים על אותם דברים. צריך לבחון כל מקרה לגופו.

תיזהר מלשים אותו באותה שורה עם הרפורמים, לדעתי זה לעשות לו עוול.

ואני חושבת שהגישה שלי היא מאוד שמרנית ומשתדלת להיות הכי נאמנת לתורה. רק שצריך לברר לעומק מה התורה רוצה מאיתנו.

 האמירה של זה נשמע לי נכון אז בא נגיד בניגוד לשאר הרבנים שאומרים שהוא טועה ומטעה, היא אמירה שמובילה למקומות כמו הרפורמים.

 

זה ממש לא מה שאמרתי.

 

יש לו לדוגמא כל מיני רעיונות של שינויים בהלכה.

אני חושבת ששינויים צריכים להתרחש כחלק מהשיבה לארץ (וזאת אמירה מאוד מסוכנת, אז אני נזהרת במילותיי), אבל רק כאשר תלמידי חכמים מובילים אותם. לכן בעיניי חשוב שתהיה מודעות לבעיות שהוא מציג, וגם אם לא מסכימים עם הפתרונות, צריך לתת עליהן את הדעת ולמצוא אלטרנטיבות. זה אמור להיות תהליך מאוד ארוך, אבל הוא מוכרח לקרות.

 

אני חושבת שעיקר הבעייה איתו (ובמאמר מוסגר, נראה לי שעל זה יצא הקצף של הרבנים, ולא על הכיוון הכללי) זה שהוא רוצה לחולל שינויים במובן מסויים על דעת עצמו, ומזה אני מתנערת לחלוטין.

כל שינוי שהוא צריך להיות מקושר היטב למסורת ארוכה של תורה שבע"פ, אבל בסוף לא יהיה ניתן לברוח מזה, כי שינוי המצב הלאומי מחייב שינוי בדפוסי הגלות שטבועים בנו עד היום.

כרגע חייבים לומר שאין לנו שום זכות לגעת

המקסימום שאפשר זה להצביע על בעיות

לא יותר

לא מחייבים. ואותם צריך לשאוף לבטל. הגלות היא מצב חולני שצריך באמת לצאת ממנו ולא מספיק לדבר על זה בשיעורי אמונה באורות התחייה. יש לעם ישראל בשורה אלוהית לעולם דווקא עכשיו והיא חייבת להופיע ויש שינויים בדברים שהונהגו בגלות שחייבים להכנס.

הוא דן בנקודה הזו וטוען שקיימת אפשרות של התאגדות רבנית שמאפשרת שינויים,

או יותר מדוייק - המשך הדיון של התורה שבע"פ שנעצר בגלות במובן מסויים.

אני מאוד ספקנית לגבי הנכונות של זה, אבל בכל אופן דיון תיאורתי הוא כבר דבר עצום.

 

(למען האמת אני חושבת שהתהליכים האלה מתרחשים לאיטם בין כה וכה ואין צורך לדחוף אותם בצורה מלאכותית.

לכן אמרתי שהמסקנות פחות מצאו חן בעיניי).

באופן טבעי. בציבור הדתי לאומי בעיקר

אבל לצערי גם בחברה הדתית לאומית יש הרבה דוגמטיות וקיבעון.

 

קח למשל את דוגמת הכיפה - אפשר לדון האם הכיפה היא חובה גמורה (בהליכה סתמית, לא בתפילה), או רק רצויה, אבל מכל מקום אני יודעת שיש שסוברים שהיא מידת חסידות.

נראה שהחברה הדתית לאומית לא מסוגלת לקבל אופצייה כזו, והיא רואה בזה כמעט מוטציה - יהודי שומר מצוות שבוחר להוריד את הכיפה (נניח שהוא סובר כדעת המקלים ופועל על פי ההלכה).

 

לעומת זאת, ישנן הלכות שהן לחלוטין בקונצנזוס ובכל זאת רבים עוברים עליהן ברגל גסה, וזה אפילו נחשב למקובל.

 

עולה כאן שאלה מאוד מטרידה - האם מה שמפריע הוא אי-קיום ההלכה או המוסכמות החברתיות..?

 

 

והנה תשובה של הרב שרקי (התשובה באותיות מודגשות):

-האם כיסוי ראש לגברים הוא הלכה או מנהג? זו מחלוקת בין הפוסקים אך הדעה המרכזית היא שזו רק עצה טובה. בזמן התפילה זו חובה לרוב הדעות או בבית הכנסת ובית המדרש.

-הבנתי שיש שפסקו שזה אינו חיוב. האם לפיכך אדם ההולך בלא כיסוי ראש יש לו על מה שיסמוך? כן. וכך נהגו בהרבה קהילות.

הם יותר מוותרים על הלכות חשובות שנפסקו בתרוצים של תורת הגלות ולא צריך לעשות את זה

מה אני גלותי?
מה שמוותרים זה לא לפי מה שמסורת, אלא לפי מה שנתפס כגלותי

אכן יש מציאות חולה של גלות, את מהציאות הזאת נפתור כשנהיה בגאולה ממש עם סנהדרין

כרגע אסור לגעת, רואים שכל מי נשגע לאן הוא הגיע

יש מסורת של תורה שבע"פ, הדרך לשנות אותה זה "ביד שגדול מחברו בתורה ובמניין" או סנהדרין

מי שלא, שיסתדר עם הבעיות שלו לבד

[חוץ מזה, מי אמר שהבעיות כ"כ חמורות, זה שקשה לנו, לשכל הקטן שלנו להבין מה התורה רוצה מאיתנו
וזה מרגיש לנו לא שייך זה אומר שזה לא נכון? זה שחלקים גדולים מעמי לא מקיימים את זה זה אומר שצריך לשנות? רוב עמ"י היה קראי, אז שינו את התורה? לא, אבל על זה לא נתווכח עכשיו]

מסכימה איתך.

לא מתאימות למצב כיום

על מה מתלוננים בדיוק אם לא על זה?

מי שלא בכבוד שלו לקיים את מה שה' רוצה מאיתנו גם אם הוא לא מבין מוזמן להגיד את זה שהוא לא רוצה, שלא יפיל את זה על היהדות שהיא אשמה וינסה לתקן את הבעיות שבה

וכן, אין לי בעיה עם דת שתאמר לי לקפוץ על רגל אחת כל היום[בהגמזה, כן] אם זה מה שה' רוצה, אנשים רוצים שה' יאמר מה שמתאים לפופיק של השכל שלהם באותו יום,מי אמר שכך אמור להיות?
מי אמר שצריך לשנות את הוראות הדת ככה?

(נראה לי זה יכול היה לחסוך את הדיון, ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא).

אני עושה הבחנה בין 2 סוגים של שינויים.

 

האחד, הוא זה המתיימר מנקודת מבט אנושית להסתכל על פרטי ההלכות ולקבוע מה נחוץ ומה לא, מה רלוונטי ומה עבר זמנו. כלומר, מדובר באנשים שאינם מקבלים את סמכות ההלכה ובעצם קובעים על דעת עצמם, מנקודת מבט חיצונית, סדר חיים חדש. זוהי הרפורמה.

 

השני, שונה ממנו בתכלית בהנחות היסוד.

נקודת המוצא היא שהתורה וכל המצוות עד הפרט הכי קטן הן אלוקיות.

 

אז באיזה שינוי מדובר?

אפשר לומר שיש רעיונות ועקרונות הלכתיים, שלהם תוקף אלוקי מוחלט ונצחי, ותפקיד התורה שבע"פ הוא להגדיר את הביטוי הראוי להם במציאות. זהו התפקיד של תלמידי החכמים שבדור. מתוך כך ברור למה התושב"ע היא דינמית, אע"פ שהעקרונות ההלכתיים הם נצחיים. משום שהמציאות משתנה, גם הביטוי של העקרונות במציאות משתנה.

 

אמנם "שינויים בהלכה" זה אולי ניסוח מעט מטעה מכיוון שהוא מקשר אותנו אוטומטית לשינויים מהסוג הראשון. אבל השינויים עליהם אני מדברת הם שינויים שמובנים במערכת ההלכתית, ושאמורים להתרחש כל הזמן כפועל יוצא של שינוי המציאות.

 

אין כאן שום חידוש. זו הגישה הכי שמרנית.

הנקודה היא שבגלל שהתהליכים שהתחוללו בתקופות האחרונות הם כל כך מהפכניים, גם המערכת ההלכתית נדרשת לבחינה מחודשת, ביתר שאת.

בימי הגלות, המציאות שבה חיו היהודים הייתה פחות או יותר סטטית. לפיכך התורה שבע"פ נעצרה במידה רבה. משחזרנו לארץ, מוטלת עלינו החובה לחדש את העיסוק בתורה שבע"פ.

בכך שאמרתי שהתהליכים כבר מתרחשים, כוונתי היא שנעשים דיונים מעמיקים בנוגע לאופן קבלתן לדוגמא של טכנולוגיות מסויימות. הבעייה היא שחלקים ועקרונות נרחבים בהלכה עוד לא זכו להתייחסות מספיקה, והם ממתינים למציאת הביטוי הראוי להם במציאות הנוכחית (אולי זה כך מפני שטכנולוגיה היא יותר "קלה לעיכול" מבחינה ערכית, וגם זה לא פשוט).

 

מדוע זו משימה כ"כ מורכבת? מכיוון שהיא דורשת מאיתנו להסתכל על התורה בשורשה, להבין מה הכלל ומה ההתפרטות שלו, ומתוך כך לדעת היכן אנחנו עומדים ומה נדרש לעשות.

 

כאשר מגיעים ממקום חיצוני, שאינו מואר ע"י תלמידי חכמים, אין את ההבחנה הדקה והקריטית בין העיקרון לביטוי שלו, ויכולות לצאת מזה קטסטרופות.

 

עד כאן הצגתי את גישתי. ייתכן ולא הבנתי את נקודות המוצא של יואב שורק כראוי.

אולי ההסתייגויות המסויימות שלי מעידות על ההבדל בנקודות ההנחה. אני לא יודעת.

 

(רק עכשיו מצאתי את הזמן להגיב).

אני אגיד שוב, אולי לא הבנת אותי, כן התכוונתי לדברים האלה..
אכן בתורה שבעל פה נגדרו גדרים,ונפרצו, ע"י חז"ל
שימי לב שגם הדיון לגבי הטכנולוגיות החדשות הוא על ידי השיטות הישנות, לא הייתה פריצת דרך למשל שתגיד שחשמל בשבת הוא איסור חדש שגם אותו יש לאסור או לחילופין היתר
מצאו איך לאסור אותו בנימוקים דחוקים הלכתית, לא הייתה תקנה חדשה

כי התפקיד של תקנות כאלה זה סנהדרין ואם לא לפחות בי"ד סמוכין

כל כוחה של התורה שבע"פ הוא מכוחו של כלל ישראל, נתנה לנו
לא ליחיד, התורה גם הגדירה מהו הגוף שמחליט בשם עמ"י וקראה לו סנהדרין

כל בית דין של ימינו, פועל אך ורק מכח שליחות של בתי דין של פעם לעניינים מסויימים
כן אנחנו בגלות עדיין לעניין זה, אין לנו איגוד כעם מבחינה תורנית.

גם אדם שיתבונן לעומק ותצא בת קול ותגיד זה מה שה' רוצה, עדיין לא יוכלו לשנות דברים

כי בשביל זה צריך סנהדרין.
כל זה לגבי התרת איסורים

לגבי דברים חדשים זה אותו דבר. ההבחנה חייבת להיות ע"פ אמות המידה שנקבעו לנו ע"י הסנהדרין של פעם, דבר שבראייה של התורה שבע"פ כמו שהיא קיימת כיום ונמסרה לנו צריך להתנהג אליו x אע"פ שנדמה לנו שהתורה אמרה y, ואנו בטוחים בזה, עדיין עלינו לעשות x זה ועשית ככל אשר יורוך
זה מה שקרה עם רבי אליעזר גדול הדור שנידו אותו בתנורו של עכנאי
צריך לחכות לה' שיגאל אותנו ויקים סנהדרין, אין לנו דרך אחרת...
המשך יבוא

אם יש עוד הבהרות אשמח לשמוע

מתנהגים למציאות המתחדשת ע"פ אמות המידה שקבעו לנו חזל

חשוב להדגיש שוב

התורה קבעה מערכת ערכים וכללים
חזל קבעו במקרים ספציפיים מתי להשתמש בה

למציאות חדשה אם רוצים לשנות ולהדגיש ערכים שונים בהתאם למציאות
ממש כמו מה שעשו חזל בזמנו צריך להיות חזל

אי אפשר לומר אנחנו כמו חזל ונעשה את זה

מהלך של התקרבות לחילונים ויצירת תרבות חדשה ישראלית במקום היהודית. קצת מפחיד וחשש לרפורמי. מה את חושבת עליו?

|מטאטא את @ההוא גברא מהשרשור שלו|

כיפה מרובעת. והוא ענה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

... כן אם אתה רוצה שיכפכפו אותך!

אשכרה.