למההה? אווףף.
ילד בן 9, צעיר, ועדיין אין לו דאגות.
אני רואה אותו, עומד ליד הקברים הטריים, ודמעותיו זולגות וזולגות.
אני שומעת אותו אומר קדיש, בקול רועד ומפוחד ממה שיהיה, מהעתיד בלעדי הוריו האהובים.
תינוק. בן 4 חודשים. קטנטן קטנטן. בוכה ובוכה, מחכה לאמא שתיגש, תרגיע, תלטף, תאכיל.
ועכשיו- אין אמא. אין מי שילטף וינשק, אין מי שיחבק ויאכיל.
אני שומעת את צרחות הבכי הטהורות שלו, לא מבין לאן אמא נעלמה, לא מבין איפה החום והרכות שתמיד שפעו ממנה.
אני רואה אותו, רעב, צורח וצורח, ואף אחד לא ניגש. הוא רוצה אוכל אמיתי. לא תחליפים.
כי לאמא אין תחליף.
ילד בן 9, צעיר, ועדיין אין לו דאגות.
אני רואה אותו, עומד ליד הקברים הטריים, ודמעותיו זולגות וזולגות.
אני שומעת אותו אומר קדיש, בקול רועד ומפוחד ממה שיהיה, מהעתיד בלעדי הוריו האהובים.
תינוק. בן 4 חודשים. קטנטן קטנטן. בוכה ובוכה, מחכה לאמא שתיגש, תרגיע, תלטף, תאכיל.
ועכשיו- אין אמא. אין מי שילטף וינשק, אין מי שיחבק ויאכיל.
אני שומעת את צרחות הבכי הטהורות שלו, לא מבין לאן אמא נעלמה, לא מבין איפה החום והרכות שתמיד שפעו ממנה.
אני רואה אותו, רעב, צורח וצורח, ואף אחד לא ניגש. הוא רוצה אוכל אמיתי. לא תחליפים.
כי לאמא אין תחליף.
