וגם זה מאוד מוקדם עדיין - תחילת שנה.

יכול להיות שהכל בסדר - הגננת, והילדים האחרים, אלא שכרגע ההסתגלות קשה לו.

אל תסתמכי על המלצות של אחרים (מנסיון, לפעמים גננות ותיקות מאוד עלולות להיות שחוקות). תבדקי בעצמך - נסי לשבת איתו בגן באיזו פינה בשקט, להקריא לו או לשחק איתו באחד ממשחקי השולחן שבדרך כלל פתוחים על השולחנות בשעה של קבלת הילדים בבוקר. אולי יצירה - מה שהוא אוהב ומעניין אותו. ותוך כדי, תטי אוזן לגבי סגנון הדיבור של הגננת וההתנהלות שלה.

אם את מתרשמת שמצד הגננת הכל בסדר גמור, תשתפי אותה בקושי שלו. תשאלי אותה מה היא מציעה לעשות ואיך היא יכולה להקל עליו.

אולי היא יכולה לחבר אותו עם חבר או שניים צעירים כמוהו?

מהנסיון שלי, כשאני יושבת עם הילד שלי בגן על משחק או מקריאה לו, תמיד מצטרפים אלינו ילד או שניים וזו הזדמנות לחבר את הילד אל חבר, כשאת עוד נוכחת בגן ויכולה לתווך בינהם ולהקל על הצעדים הראשונים בחברות החדשה.

בדרך כלל אחרי שנוצר קשר, לילד הרבה יותר קל שאמא עוזבת את הגן.

ולבדוק מה קורה אחרי שהוא נכנס. להקשיב. יש גננות שנורא חמות ומקסימות מול הורים והרבה פחות אחרי שההורים הלכו.

תקשיבי אם את שומעת את הילד בוכה המון, תקשיבי איך הגננת מגיבה. תעמדי בפינה נסתרת כשהוא יוצא לחצר, ותבדקי אם באמת מציקים לו כל הזמן, ואם כן, איך הוא מגיב, ואיך הגננת מגיבה. 

שימי לב איך הוא חוזר מהגן. האם הוא חוזר שמח? או מצוברח, או עצוב?

אם את רואה שמשהו לא תקין, בהחלט כדאי להעביר גן. אם הכל תקין, הגננת באמת אוהבת, וההצקות מקבלות מענה מיידי של הגננת, אז את תדעי שהגן הזה טוב, ואחרי זה את יכולה לשתף פעולה עם הגננת (שאת כבר תדעי שאת יכולה לסמוך עליה) ולראות איך אפשר להקל עליו. 

שנתיים

בגני עריה 35 ילדים כשחלקם כבר בני 4 וחצי וסדר יום מתאים רק מגיל שלוש

ושום גננת לא תשים לב לכל הצקה

כדאי לדבר עם גננת ולבקש ממנה לשים לב

עם כל הניסיון וההמלצות, לגננת יש את האינטרסים שלה להשליט סדר בגן ולא להפלות ילדים לטובה או לרעה.

לך יש האינטרס שלך שהילד יקבל את היחס הכי טוב שאפשר-

אין מה לעשות, הורים שמעורבים יותר הילדים שלהם מקבלים יותר.

סביר להניח שהיחס של הגננת מתאים לגיל הממוצע בגן (זה מעורבב גיל 3-4?)

בכל מקרה לילד קטן בתחילת שנה דרוש יחס אחר והגננת תקבל זאת אם תפני אליה בצורה נעימה.

(את גננת מושלמת ואני סומכת עלייך בלה בלה.. זה לא את זה הילד שלי שרגיש וקטן ובתחילת שנה וזקוק ליותר יחס...)

אפשר להיעזר גם בעוזרת שתפקח עין ותתן את היחס החם...

(לי בתור ילדה זכורה גננת מעולה אבל קשוחה והייתה עוזרת עם נשמה של זהב, אמנם לא כ"כ ידעה להשליט משמעת אבל תמיד הרגשנו ביטחון לידה ואהבנו אותה מאוד...)

עזר מאד לאחיין שלי שהגיב כך כשעבר ממשפחתון לגן עירייה.

בהצלחה

אם את בטוחה שהמקום שאליו הוא צריך להגיע, מקום טוב,

אז את צריכה להעביר לו את המסר הזה. לומר לו שיש גננת טובה וחמודה

וכן כל הצוות. כשהוא ירגיש שאת נחרצת. אז את אומרת לו יפה שלום.

והולכת! בדרך כלל הם נרגעים מהר מאד וזה רק כדי לעשות תחושה לאמא...

ותתקשרי לגן אחרי 5 דקות ותראי שהוא באמת רגוע.

בהצלחה.

בגן שאני עובדת, זה ממש כך.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....